"המציאות המשפטית והפסיקה אמורות להביא לסגירת תיקי רה"מ"

בית

אני תופסת את עו"ד עמית חדד במעבר "בין דירות": מדירה בת"א לווילה יוקרתית שרכש בקריית קרינצי ברמת-גן - רבת קומות וחדרים, מרתף יינות, חצר מרווחת, פטיו ירוק, בריכת שחייה. בעוד כחודש יעבור רשמית, ובין השיפוצים והמשימות לקראת המעבר, אנחנו נפגשים בבית. 

הבית מעוצב בסגנון מרוקאי-אוריינטלי - מהדלת שיובאה ממרוקו, דרך הקשתות במעברים בין החללים, הנברשות הססגוניות, וכלה בחדר השינה שכאילו נבנה לנסיך מרוקאי מ'אלף לילה ולילה'. הכול צבעוני, חם, מזמין. חדד: "זו הסיבה שבחרתי אותו. אני אוהב את הסגנון האוריינטלי. הרוב יישאר כך, חוץ מכמה קירות שנשבור פה ונפתח חלל".

הוא עצמו פחות "צבעוני". לאורך כל הראיון הוא שומר על ארשת פנים רצינית ומקצועית, עונה בענייניות גם על שאלות אישיות, לא מניד עפעף גם כשאני מקשה. זורק "ברוך השם" בכל רגע, אף שאינו דתי.

בעת הראיון אנחנו מוקפים "שומרים". לחדד התלוו בבוקר פגישתנו עופר גולן, דובר רה"מ נתניהו; שיר גולני, אשת יחסי הציבור שלו, ושלומי עוזרו האישי. כולם מתיישבים סביבנו על ספה 'צעקנית', בגוני כתום, סגול, אדום, טורקיז, זהב. 

השומרים מיותרים. חדד יודע לשמור על עצמו. אינו נופל בלשונו, מדבר ברהיטות, עוצר מדי פעם את "השומרים" שמנסים להתערב. דקות לתוך השיחה קל להבין איך תוך שנים ספורות הפך ממתמחה צעיר בשנות ה-20, לעו"ד שמייצג לבדו את בכיר הפוליטיקה הישראלית, ראש הממשלה.

ילדות

"נולדתי וגדלתי באשקלון. אמי עובדת סוציאלית, ואבי הנדסאי חשמל. כשהייתי בן 10 הוריי התגרשו, אבי עבר לקיבוץ ושני אחיי ואני נשארנו באשקלון עם אמי. גדלתי בבית מסורתי, וביסודי למדתי בבית-ספר ממלכתי-דתי. הציונים שלי היו גבוהים, אבל בהתנהגות לא תמיד התנהגתי כמו שהמורים ציפו ממני.

"כשביה"ס לא התאים להשקפת העולם שלי, כשחשבתי שהוא מצמצם מדי או מיותר, הרשיתי לעצמי לא להגיע. זה התחיל בכיתה א'. הייתי לוקח כמה חברים, ובהפסקה היינו יוצאים לשדות, חוקרים מה שנמצא מעבר לעיר. כילד קטן הרגשתי שאני מגלה עולם. כשגדלתי עוד קצת, הייתי יוצא מביה"ס והולך לים. זה היה כיף".

מצ"ח

"שירתי בצבא במשטרה הצבאית החוקרת (מצ"ח). התגייסתי בהתחלה לקורס טיס, על אף שלא חשבתי ולא היה לי חלום להיות טייס ולא חשבתי על זה. הזמינו אותי למיונים לטיס, עברתי אותם, ועם האוכל בא התיאבון. התחלתי להתאמן לגיבוש. לפני כן, בשיעורי ספורט הייתי רץ 400-500 מטר ומרגיש שזהו. מספיק. לא צריך לרוץ יותר, כי בני-אדם לא נועדו לרוץ. כשהתאמנתי לגיבוש נכנסתי לכושר והגעתי למצב שאני וחבר רצים 15 ק"מ על החול הרך.

"כך עברתי את הגיבוש, והתחלתי את קורס הטיס. אבל אחרי כמה חודשים היו לי שברי מאמץ ובעיית ברך, ונאלצתי לזוז. אפשרו לי לבחור היכן להמשיך, ובחרתי במצ"ח. היה לי שם חבר וזה נראה לי מעניין.

"זה אחד התפקידים המרתקים ביותר שיש בצבא. פתאום בגיל 18-19 אתה מנהל קרב פסיכולוגי עם נחקר, וגורם לו לעשות דבר הכי גרוע מבחינתו - להודות. הסיפוק הוא אדיר. זה מה שזרע את ניצני הרצון שלי להיות עורך-דין. במצ"ח התגבשה אצלי האפשרות ללמוד משפטים. הייתי חוקר, ואח"כ רכז מודיעין וקצין מודיעין, ומאוד-מאוד האמנתי במה שאני עושה. התחושה הייתה שאני עושה טוב, עד כדי כך שהייתי מוכן להקדיש כל שעה ורגע לעבודה. הרגשתי שאני עושה באמת משהו מאוד-מאוד נכון.

"מצד שני, אתה מבין גם כמה קל להיסחף לתחושת 'הטוב' הזה. יש משהו ממכר בזה שמספרים לך שאתה עושה טוב. השופטים והפרקליטות אומרים לך ש'אתה עושה טוב', העיתונות אומרת לך שאתה עושה טוב - אז התחושה היא שאתה בצד הנכון. וזה לא רק הפידבק. קל להאמין שצריך להעניש את האשמים, זה כמעט ממכר, ויש בזה משהו שמוליך אותך אפילו שולל.

"כשאתה הולך לצד השני, לסנגוריה, אתה פתאום לא רואה את העבירה, אלא רואה את הבן-אדם. אתה רואה מצוקה, נסיבות, השתלשלות העניינים. התביעה מתעלמת הרבה פעמים מרצף הנסיבות, שלפעמים הוא טרגי, שהוביל את האדם למקום הספציפי הזה שבו החליט החלטה אומללה. הרי בסוף החלטות הן לא באמת שלנו. לרוב הן תוצר של המציאות שבה אנחנו חיים, של המשפחה שממנה הגענו, של הסיטואציה שאליה נקלענו - והדבר הזה לא קיים אצל מי שמחפש אשמים".

מחשבים או משפטים

"עד הצבא לא חשבתי שאהיה עו"ד. זה לא היה חלום שלי. תמיד חשבתי שאעשה משהו משמעותי, אבל לא ידעתי מה בדיוק. כשאמי קנתה לנו את המחשב הראשון, גיליתי שאני טוב בזה, ובגיל צעיר התחלתי לתכנת ולעשות דברים שאחרים לא עשו במחשב. התחלתי לסדר לאחרים את המחשבים, להבין איך זה עובד, לפרק, להרכיב, לבנות, להלחים. וחשבתי שהכיוון שלי יהיה בתחום. בתיכון למדתי 15 יחידות מחשבים.

"שבועיים אחרי השחרור נרשמתי ללימודי הנדסת מחשבים בטכניון, וללימודי משפטים באוניברסיטה העברית - והתקבלתי לשניהם. שנה התלבטתי לאן ללכת - למחשבים או למשפטים, כשמבחינת הבית, משפטים היה כמעט מילה נרדפת לעבריין. מבחינת אמי, עריכת דין היא המקצוע הנחות מכול. אמי, כעובדת סוציאלית, הייתה חוקרת ילדים, והגיעה לתיקים שבהם עורכי דין ניסו מבחינתה, לחלץ כל מיני אנשים שלא ראוי שיחלצו אותם - אז היא ראתה בעריכת דין משהו רע. מבחינת אבי, שעובד בתחום החשמל, ללמוד מחשבים בטכניון היה פסגת שאיפותיו עבורי.

"ההתלבטות בין משפטים למחשבים הייתה כמו להתלבט בין האולימפוס לתהום, שם נמצאים עורכי הדין. אז החלטתי ללכת לטכניון, ושם קרה לי דבר שלא קרה לי מעולם - הרגשתי קול פנימי שאומר לי 'בחרת לא נכון. זה לא המקום הנכון'.

"שלושה שבועות אחרי שהתמקמתי בטכניון, גרתי במעונות, ונהניתי מהלימודים, עזבתי. פחדתי נורא ממה שיקרה בסוף, שאסיים תואר במחשבים ואהיה מהנדס מחשבים. הרגשתי שזה לא מתאים. אז עברתי ללימודי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. כשהגעתי לשיעור הראשון בתואר, בדיני חוזים, ברגע שהתיישבתי הרגשתי שלווה, שהפעם בחרתי נכון".

יעקב וינרוט

"אני זוכר את הפגישה הראשונה שלי עם עו"ד-ד"ר יעקב וינרוט המנוח, כשהגעתי אליו למשרד להתמחות, ודיברנו על פילוסופיה. זה לא מפתיע למי שהכיר את יעקב. מהרגע הראשון הרגשתי שזה המקום שאני צריך להיות בו, ומהר מאוד הייתי מאוד-מאוד קרוב אליו, ואני חושב שזה היה הדדי.

"כשהגעתי להתמחות אצלו הייתי בן 25, והוא בסביבות 65, אבל הרגשנו מאוד קרובים זה לזה. לא היה מדובר רק ביחסים של אב ובן, שגם זה היה, היינו גם חברים מאוד טובים. זה הרגיש כמו משפחה.

"דיברתי איתו על הדברים האישיים שלי, והוא דיבר איתי על הדברים האישיים שלו, על לבטים, על פחדים, רצונות, על הכול. הוא הפך לחלק ממשפחתי, הכיר את הוריי, בא לאירועים שלנו ואני לשלו, והכרתי את כל משפחתו. הוא ישב לידי במשרד ולימד אותי, והתקרבתי גם לשאר בני המשפחה, שחלקם עבדו במשרד.

"למדתי ממנו המון. הוא היה ענק, מדור הנפילים. לא פגשתי כמותו, אדם חד מאוד, איש רנסנס אמיתי, יודע ומבין בכול, זוכר ויודע לצטט הכול, עם החוכמה היהודית הקדמונית והידע במדע ובטכנולוגיה, בהיסטוריה, בפילוסופיה. וגם ידע בכל סוגי הספורט, כדורגל, כדורסל, טניס, ריצה, שחייה".

סיקור אוהד ושוחד 

"כשאנחנו רוצים לחנך מישהו, אנחנו קודם אומרים מה הנורמה האסורה - 'דע לך, פעולה מסוימת היא אסורה. למשל, אסור לנסוע באור אדום. ואז כשמישהו עובר על הנורמה האסורה, החברה באה איתו חשבון. זה נקרא עקרון החוקיות, וזה בסיס משמעותי ביותר בשיטת משפט צודקת, ובכלל בחברה דמוקרטית. אנחנו מענישים על מה ש'אסור'. מנגד, כלב מחנכים הפוך - קודם הוא עושה דבר אסור, ואז מענישים אותו, ומכאן הוא לומד שהדבר אסור.

"באופן עקרוני לחרוש הלכה חדשה, לקחת אירוע מסוים שעד הרגע איש לא חשב שהוא אסור, ולהפוך אותו לאסור על גב אדם מסוים, זה לא נכון. מי ששלטון החוק ואמון הציבור במערכת חשוב לו, מי שמסתכל על הדברים כמות שהם ולא מחפש להעניש סתם, אלא לחנך חברה - צריך קודם לומר 'זאת הנורמה האסורה'.

"במקרה הקונקרטי של ראש הממשלה בנימין נתניהו (המואשם בתיק 4000, בכפוף לשימוע, בקבלת שוחד מבעל השליטה לשעבר בבזק, שאול אלוביץ, בצורת סיקור חיובי באתר 'וואלה' תמורת הקלות רגולטוריות לבזק, א' ל"ו) - עד לפני רגע איש לא שיער שסיקור חיובי יכול להיות מתת".

שוחד הוא לא רק כסף. כך קובע החוק.

"העובדה היא שלא עשו זאת קודם. איש לא הלך ובדק לפני כן למה פלוני קיבל כתבה חיובית, ולמה אלמוני קיבל כתבה שלילית, מה היו המניעים מאחורי זה. יש פה כניסה לאזור שבו אמור להיות שלט גדול של 'אין כניסה' לפני שנכנסים אליו.

"לא נכון שמשטרה בממשל דמוקרטי תבדוק מדוע התקשורת כתבה כך או אחרת. זה מדרון חלקלק ומסוכן. לא נכון לנו כמדינה, כמדיניות, לאפשר למשטרה לבחון דברים כאלו. העובדה שמצעד של עיתונאים נכנסים ליחידת להב 433 ושואלים אותם לגבי הכתיבה שלהם, 'למה סיקרת ולמה לא סיקרת', זאת מציאות שמי שחופש העיתונות והדמוקרטיה בישראל חשובים לו, צריך להתנגד לה".

מה שאמרת מתייחס רק לתיק 4000, מה עם תיקי 1000 (המתנות) ו-2000 (נתניהו-מוזס)?

"אני לא הולך להיכנס לתיקי נתניהו, רק אומר שהראיות בתיקים לא אומרות את מה שמופיע בכתב החשדות. את תיק 2000 היה צריך לסגור עוד לפני ההזמנה לשימוע, ושמענו את הלבטים שהיו בפרקליטות, ושהם רצו לסגור את התיק. התיק הזה לא היה צריך להגיע לשלב שנמצאים בו עכשיו. לגבי תיק 1000 - יש לנו שם יש המון תשובות במישור העובדתי, אבל לא אכנס לזה".

סיכויי נתניהו בשימוע

"אני מאוד מאמין בשימוע, ואני חושב שבסיום הליך השימוע תיקי נתניהו ייסגרו. זו לא אמירה ריקה. אני מאמין בזה באמונה שלמה, כי זה מה שנכון שיקרה, וזה מה שהראיות מדברות בתיקים. המציאות המשפטית שאנחנו מכירים, הפסיקה הרלוונטית, הכול אמור להוביל לזה שהתיקים ייסגרו.

"אני גם מאמין שאנשים שיושבים בשימוע לא באים לסמן 'וי', אלא שהם רוצים לשמוע, להשתכנע, ובסופו של דבר הם יסגרו את התיקים. אם לא הייתי מאמין בזה, לא היינו משקיעים את כל הזמן שמשקיעים סביב השימוע".

ואם התיקים לא ייסגרו, מה זה אומר על מקבלי ההחלטות? הם נגד נתניהו?

"אני לא עוסק ב'אם לא', אני עוסק ב'כן'".

מימון הגנת נתניהו

"תפקיד 'ועדת ההיתרים' הוא למנוע ניגודי עניינים - כך לפי כללי 'ועדת אשר'. אנחנו טענו שברגע שאין ניגוד עניינים, והעזרה במימון ההגנה המשפטית לא ניתנת לרה"מ כיוון שהוא ראש ממשלה, אלא על רקע משפחתי - למשל, כשבן-דודו (נתן מיליקובסקי, א' ל"ו) רוצה לעזור לו, או על רקע חברות קרובה (איש העסקים האמריקאי, ספנסר פרטרידג', א' ל"ו), אז אין לוועדת ההיתרים מה לבדוק בהקשר הזה. יותר מזה, אנחנו סבורים שלא ייתכן שמה שאפשרי לכל אדם או לקוח אחר שמגיע למשרד, לא אפשרי לרה"מ".

אדם אחר הוא לא ראש ממשלה.

"כשמנהלים נגד רה"מ שלושה תיקים, כשמשקיעים הון תועפות של כסף בחקירה של התיקים, והחומר שנצבר הוא בהיקף אדיר, צריך תקציב משמעותי כדי להתמודד עם זה. לומר לו 'אתה לא יכול להיעזר בבן משפחה', זה דבר בלתי נתפס".

עם זאת, אלה בני משפחה וחברים שהיו ויש לו עסקים איתם. אין פה ניגוד עניינים?

"אלו דברים ממש לא נכונים. ח"כ לא צריך אישור לקבלת עזרה מבן-דוד. יצאו הנחיות בעניין הזה של קבלת מימון להגנה משפטית, אבל אין הנחיות לגבי ראש ממשלה - ואז איש הישר בעיניו יעשה.

"מצאנו את עצמנו מול ועדה שלדעתי החליטה מראש שלא לאפשר את המימון, וזה עוול גדול. כשאנחנו מחברים את זה לתקדימיות של העבירות, יחד עם תקציבי העתק שהושקעו פה, לא מגיעה לרה"מ אפשרות להיעזר בקרובים לו ביותר, בחבריו?

"אומרים לו 'תמצה את יכולתך הכלכלית (בהחלטת הוועדה צוין שעל נתניהו למצות את מקורותיו הכלכליים לפני פנייתו לקבלת מימון, א' ל"ו)'. מה זה? אני לא מבין את זה. מתחילים להיכנס לו לכיס. הוועדה אחראית על כמה אדם ישלם או לא מכיסו? תפקידה של הוועדה למנוע ניגודי עניינים! מה פתאום היא נכנסת לשדה לא לה? מכוח מה היא עושה זאת? זה דבר חסר תקדים. הגענו לתוצאה משפטית לא נכונה. הוועדה צריכה לבדוק אם יש ניגוד עניינים, ואם כן לבקש שיעשו הסדר לניגוד עניינים. זהו. בזה אמורה הייתה הוועדה לסיים - ולא, היא עשתה אחרת".

נשארת לבדך לייצג את נתניהו אחרי שצוות ההגנה התפטר כי לא קיבל שכר טרחה. אתה עובד בהתנדבות?

"בתיק הזה אני לא עובד בהתנדבות. יש תיקים אחרים שאני עושה פרו-בונו".

עדי מדינה

"יש היום שימוש נרחב, נרחב מבעבר, בעדי מדינה. זה כלי בעייתי מאוד ומכשיר שנוטה לטעות. למה? כי יש מוטיבציה בעייתית של עד המדינה לומר דברים, כי הם יודעים מה מצופה מהם, ולכן הם לא תמיד מדייקים, והמשטרה לא יכולה לבדוק תמיד את גרסתם. אנשים מכינים לעצמם מזוודה עם החומרים לקראת החקירות, אבל אם אין חומרים, ממלאים במזוודה דברים אחרים - שמים כמה שטרות למעלה והשאר זה גזרי עיתון, כדי שבבדיקה הראשונה זה יעבור ויחשבו שהמזוודה מלאה בדברים.

"זה כלי שיש בו גם בעיה מוסרית קשה, כי משסים אזרח באזרח. אנחנו גם נותנים מוטיבציה לאזרח לעשות את זה. וכשכולם יודעים שזה כלי נפוץ, אנשים הופכים את עצמם לסוכני חרש, שמראש מחפשים ומסתכלים. זה נותן מוטיבציה להקליט, לדובב, להפיל בפח, ולמחוק הודעות שיכולות לזכות - והכל מראש, לפני שיש חקירה.

"אני עושה שיחה מדומה, לא אמיתית, ואני מקליט אותה כשאני יודע מה אני הולך להוציא מהצד השני.  הוא לא מבין את הקונטקסט ואני גוזר אותו, לא כמי שעורך את הקלטת אלא כמי שעורך את הסיטואציה - וזה דבר מסוכן.

"היום כשיש האזנות סתר וטלפונים חכמים, וכל אחד משאיר חתימה דיגיטלית משמעותית, אין באמת מחיקה של העבר, אז אם משקיעים את המשאבים הנדרשים, כולנו שקופים. לכן צריך לצמצם את השימוש בכלי של עדי מדינה".

הדלפות מחקירות

"ההדלפות כיום הן דבר נורא ואיום. בתיק בעל פרופיל תקשורתי גבוה הייתה חקירה, ובחקירה היה התרחש אירוע מסוים. פגשתי את הלקוח שלי בצאתו מחקירתו, והוא סיפר לי לראשונה את האירוע. פתאום, כשאני עדיין איתו, מתקשר אליי כתב בכיר, ואומר לי 'האם זה נכון שכך וכך קרה בחקירה?' ואתה שואל מה קורה פה. איך ייתכן שאינפורמציה שכרגע גולתה לי, ואני עדיין עם הלקוח, כבר בחוץ?

"לחשוב שההדלפות מגיעות רק מצד אחד, מהסנגורים, זה לא אחראי, לא נכון, ולא מתיישב עם עובדות החיים, כפי שעכשיו תיארתי אותן, וכפי שמכירים אותן. קל להגיד שהסנגורים מדליפים. ברור שסנגורים מדליפים, ואני לא אומר שרק המשטרה מדליפה, אבל לחשוב שהמחלה נמצאת רק בצד אחד במשוואה, זה לא נכון".

החרדים

"גדלתי באשקלון, וכמעט לא היו שם חרדים בילדותי. פתאום הגעתי ליעקב (וינרוט, א' ל"ו), שהיה לו חן מיוחד במקומות האלה, ומצאתי את עצמי מתקרב לחברה החרדית, עד כדי כך שלפעמים אני מרגיש אפילו חלק ממנה, במובנים מסוימים.

"אני זוכר ויכוח שהיה לי בתחילתם של דברים, עם ראש ישיבה. ניסיתי להסביר לו מדוע אולי חלק מבחורי הישיבה כן צריכים להתגייס. הוא ניסה להסביר לי, מדוע לא. הוא לא שכנע אותי, ואני לא  אותו. אבל הוא אמר לי 'עמית יש לי בקשה, בוא עכשיו ב-12 בלילה, לאחת מהישיבות בבני ברק, פונוביץ', ותראה מה קורה שם'. נסענו לשם, נכנסנו לאולם הגדול, וזה אמצע הלילה, כשבת"א, העיר ללא הפסקה, אין נפש כמעט באמצע השבוע, ואני רואה צעירים לומדים בלהט, בשקיקה, מתווכחים,  מנסים לחדד סוגיות, ללמוד להבין עוד רובד - והתאהבתי.

"כשאתה רואה את הכמיהה לידע, את ההערצה לחוכמה, אתה מתרגש. הגעתי פעם לדובי, הבן של יעקב, באחת מהשבתות ושמעתי את ילדיו מתווכחים 'איזה רב חכם יותר'. לא מי יותר מהיר, או יותר יפה, לא מי משחק כדורגל יותר טוב, אלא מי יותר חכם. זה דבר מדהים בעיניי.

"אני לא דתי, ואני מרגיש נוח עם המקום שלי. אבל אני מסתכל ואומר שיש ערכים ודברים בחברה החרדית, שאני חושב שיהיה טוב אם נעתיק אותם אלינו. למשל, עניין גמילות החסדים והעזרה לזולת. אנשים שנותנים את כספם לגמ"ח בהיקפים אדירים, או הלוואות בלי ריבית. אתה לא יכול שלא להתפעל מהחברה החרדית. יש שם משהו מיוחד שכדאי וצריך לדבוק בו".

כסף

"גדלתי בבית ממעמד הביניים מינוס. לא בית של מצוקה, אבל ההורים התגרשו בגיל צעיר, ואמי הייתה עובדת סוציאלית, והמשכורת שהרוויחה היא לא מהסוג שאפשר להתגאות בה, למרות שזו עבודת קודש. אז זה היה בית עם חיים שמחים, מאושרים, מכל בחינה, ומי שאין לו אימא כמו שלי צריך להצטער שאין לו אימא מיוחדת, טובה וחכמה כזו, אבל שפע לא היה. טסתי לחו"ל פעם ראשונה אחרי שהשתחררתי מהצבא.

"מאז שאני נער אני עובד כדי שיהיה לי כסף. עבדתי בכל עבודה אפשרית, מלסחוב רהיטים ועד בשוק. כסטודנט עבדתי בארבע עבודות במקביל, מימנתי לעצמי את התואר ואת המחיה. עבדתי ביחידה למניעת עבירות בנתב"ג, כמייצג סטודנטים בוועדות המשמעת, וכאחראי על כל המייצגים. במקביל הייתי גם עוזר הוראה, מתרגל, עבדתי במוזיאון לאומנות האסלאם ובעוד עבודות. כל חיי עבדתי קשה, והרווחתי את כספי".

מתי עשית את הקפיצה הכלכלית שמאפשרת רכישת וילה יוקרתית בשכונת קריית קריניצי בר"ג?

"זה הכול סיעתא דשמיא. אני עובד קשה, אבל תמיד אומר ברוך השם על מה שיש לי. קל להתאהב במחשבה שהכול בזכותך ושלך, וכו'. זה לא נכון. מה שאנחנו, מי שאנחנו, איך שאנחנו, תלוי בכל-כך הרבה משתנים שהם לא שלנו - בגנטיקה, בהוריך, בסביבה, בהזדמנויות. לחשוב שהכול 'זה אני, אני ואני' - יש בזה מגלומניה שאסור לבן-אדם ליפול למלכודת הזאת. לכן, כשאני אומר 'ברוך השם', מעבר לפן הדתי, המאמין, יש בזה משהו שמזכיר לי שזה לא שלי. פעם אחת, הכול יכול ללכת תוך רגע, ופעם שנייה זה לא באמת בזכותך".

נסקת מעלה במהירות בקריירה - מעו"ד שכיר צעיר אצל וינרוט לעו"ד בעל משרד עצמאי, ומי שמייצג את רה"מ.

"אם מסתכלים על זה בזמן כרונולוגי, זה מרגיש שטיפסתי למעלה בקריירה מאוד מהר, אבל מבחינת השעות והמאמץ שהשקעתי, זה לא היה מהר בכלל. אני עובד שנים מבוקר עד שעות הלילה הקטנות. ברוב המקרים אנשים לא עובדים את השעות שעבדתי, ולא משקיעים את ההשקעה שלי. אני עובד מסביב לשעון, פשוטו כמשמעו".

סדר יום

"אני מתעורר ב-6 בבוקר. בני מיכאל בן השנה ו-10 חודשים, מעיר אותי. אני מבלה איתו עד שבע ורבע בערך, ואז אני לוקח אותו לגן, וגם מוציא את הכלב לטיול. אחר-כך אני הולך לעבודה עד הלילה. לפעמים אני חוזר בשמונה-שמונה וחצי הביתה, כדי שיהיה לי זמן איכות עם אשתי אנה, אבל הרבה פעמים אני חוזר ב-1-2 בלילה".

אתה משועבד לעבודה.

"ממש לא. אני חופשי לחלוטין. העבודה היא דבר שאני אוהב לעשות. אם שואלים אותי מה אני מעדיף - לשבת לראות טלוויזיה או לשבת לחשוב, לכתוב, ולהפעיל את עצמי בתחומים שאני אוהב, אני מעדיף את זה פי מאה. למזלי, על אף שאני עובד הרבה שעות, מצאתי אישה מיוחדת ומקסימה. היא מחנכת בכיתה א', שלמדה ועבדה בתחום החינוך המיוחד. הכרנו בחדר כושר כשעוד הצלחתי ללכת לשם. היום זה כבר לא קורה".

פנאי

"פנאי יש לי רק בסופי שבוע. בשבת אני לא עובד. אני מטייל ומשתדל לחוות כמה שיותר עם המשפחה. אני אוהב להיות עם בני, ואנחנו אוהבים לטייל איתו, ומשתדלים לעשות כך כל סוף שבוע. פעם הייתי צולל, והיום, לצערי, אני צולל פחות. 

"לפני כמה שנים למדתי 'קייט סרפינג'. סיימתי את הקורס, ולא יצא לי פעם נוספת להניף את העפיפון הזה. מעבר לכך אני אוהב לקרוא ספרים, ומקדיש לזה זמן".

אם לא הייתי עו"ד:

"הייתי כנראה מהנדס מחשבים. הרי התחלתי ללמוד הנדסת מחשבים. אבל אני חושב שבאותה מידה יכולתי לבחור בתחום הפיזיקה או פיזיקה אלטרנטיבית, כי אני אוהב את התחום הזה. היום, כחובבן אני אוהב ללמוד, לקרוא, ולצפות בתכנים שקשורים לפיזיקה. תמיד אהבתי את התחום ואת המדע".

אישי: עמית חדד (34) נולד באשקלון, מתגורר בת"א, ובימים אלה עובר דירה לקריית קריניצי ברמת-גן. נשוי לאנה, מורה-מחנכת כיתה א', ואב למיכאל

מקצועי: שותף-מייסד וראש משרד עוה"ד חדד-רוט. אחד מעורכי הדין הבולטים והמובילים בישראל. חרף גילו הצעיר, מנהל תיקי ליטיגציה אזרחית וצווארון לבן מהמורכבים והמוכרים במשק 

מסלול: במשך שנים היה חדד יד ימינו של עו"ד-ד"ר יעקב וינרוט ז"ל, מעורכי הדין הבכירים והמוכרים בישראל, אם לא הבכיר והמוכר מכולם. כשלושה שבועות בלבד לאחר שד"ר וינרוט הלך לעולמו, באוקטובר אשתקד, פרש חדד ממשרד וינרוט ביחד עם עוד 5 עורכי דין מהפירמה - אריאל רוט, תמר פולק, אליהו וייס, נועה מילשטיין ואביחי יהוסף, והקים את משרדו החדש

הלקוח נתניהו: לקוח הדגל של חדד הוא רה"מ, בנימין נתניהו, בשלושת תיקיו הפליליים העומדים לפני שימוע. נתניהו היה הלקוח הבכיר והבולט ביותר של ד"ר וינרוט לפני מותו, וכשחדד פרש מהמשרד בחר רה"מ כי חדד ימשיך לייצגו. עד לאחרונה היו בצוות ההגנה של נתניהו מספר עורכי דין בכירים ומוכרים, ובהם עוה"ד נבות תל-צור ופנחס רובין, אך כולם פרשו על רקע סוגיית מימון שכר הטרחה שלהם. חדד מייצג כיום לבדו את רה"מ.

בין לקוחותיו בזירה הפלילית: בעז הרפז (פרשת "מסמך הרפז); טלי קידר (פרשת "ישראל ביתנו"), הזמרים אייל גולן וקובי פרץ; נאשמים ב"פרשת רונאל פישר"; בנצי ליברמן, לשעבר מנכ"ל רשות מקרקעי ישראל; דני דנקנר, לשעבר יו"ר בנק הפועלים; שר הביטחון לשעבר בנימין (פואד) בן-אליעזר ז"ל; ראש העיר נצרת-עילית לשעבר, שמעון גפסו. 

בין לקוחותיו בזירה האזרחית: בעלי מניות בחברת "טחנות ישראליות", חברת הביטוח מגדל, אנשי העסקים מארק וג'קי שימל, העיתון "יתד נאמן" וראשת העיר חיפה עינת קליש-רותם במסגרת הליך בג"ץ עבור מפלגת העבודה. 

"כמעט אין דבר שלא אסלח עליו"

מה מכעיס אותך?

"חוסר צדק".

על מה אתה מתחרט?

"מעולם לא עסקתי בחרטות".

מה עלול לשבור את רוחך?

"שום דבר. לפחות זה מה שאני מספר לעצמי".

למי אתה מתגעגע?

"לסבתא שלי. מאוד".

מיהו גיבור ילדותך?

"אף פעם לא עסקתי בגיבורים. אני לא מעריץ אנשים".

  מהי החולשה הכי גדולה שלך?

"לפעמים יש בי תמימות. אני מאמין בטוב באנשים, ולפעמים יש חריגים שבחריגים שאני מגלה בדיעבד שאין בהם את הטוב שחשבתי".

מה מניע אותך לקום בבוקר?

"קודם כול מיכאל בני. דבר שני זאת העשייה, והרצון התמידי לעשות עוד משהו היום".

מה גורם לך אושר?

"להסתכל לאחור בסוף היום ולראות שהיום עשיתי הרבה, יחד עם אחרים. פתרנו בעיה מסוימת, עזרנו למישהו. זה גורם לי להרגיש מאוד טוב".

מתי בכית בפעם האחרונה?

"כשיעקב וינרוט נפטר. בהלוויה שלו".

מתי צחקת בפעם האחרונה?

"כל בוקר. הבן שלי מצחיק אותי".

על מה לא תסלח?

"כמעט אין דבר שאני לא אסלח עליו. לסלוח בעיניי זה אולי הדבר הכי חשוב שיש. ודאי שאסור לומר מראש על מה לא נסלח".

מהו האושר המושלם בעיניך?

"כשאדם עושה את מה שהוא אוהב לעשות".

מה חסר לך בחיים?

"ברוך השם, אני לא מרגיש שחסר לי משהו".

איזה חטא היית מבצע אם היית יודע שלא תיתפס ולא תיענש על כך ?

"אני משתדל שלא לבצע חטאים, לא בגלל שהם מוגדרים כ'חטא', אלא כי אני מאמין שלא צריך לעשות מה שאסור. ההגדרה החוקית היא לא מה שמונע ממני לעשות את החטא. אני באמת חושב שדברים שלא נכון לעשות אותם, אז לא צריך לעשות אותם. גם אם אני מקבל get out of jail" pass".

מהו המאכל האהוב עליך?

"פיצה".

מהו הריח האהוב עליך?

"ריח של פריחה בתקופת האביב, שהוא כמעט מתוק כמו דבש".

מהו הצליל האהוב עליך?

"הצחוק של מיכאל".

מה הכי מפחיד בלהיות סנגור?

"לא להצליח לשכנע את בית המשפט שאדם הוא חף מפשע, כשהוא באמת כזה. זה לא קרה לי, אבל אני מפחד שזה עלול לקרות".

איך היית רוצה למות?

"אני מעדיף שלא למות".