התאגדות לא חופשית: לומדים באוניברסיטה? שלמו מס להתאחדות!

עד לפני כמה חודשים, סטודנטים מעטים בלבד ידעו מהי 'התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות בישראל', וכמעט אף סטודנט לא ידע שהוא משלם לאותו הגוף בעל כורחו, בלי יכולת לבטל את התשלום. יותר מכך, כמעט אף סטודנט לא ידע שההתאחדות משתמשת בכסף שנגבה ממנו, לא למען קידום רווחת הסטודנט, אלא למען קידום מטרות פוליטיות ושנויות במחלוקת.

אז מה הסיפור? התאחדות הסטודנטים הארצית היא ארגון גג אשר נמצא מעל אגודות הסטודנטים המקומיות של המוסדות האקדמאיים ואמור לייצג את הסטודנטים ברמה הארצית. בשנת 2016, עבר בכנסת תיקון מספר 6 ל'חוק זכויות הסטודנט', לפיו התאחדות הסטודנטים הופכת באופן רשמי לארגון ציבורי יציג ומתוקף כך, כל סטודנט יחייב כעת בתשלום כפוי להתאחדות באמצעות גביה ישירה משכר הלימוד. 'מס הגולגולת' המחייב את כלל הסטודנטים להיות חברים בארגון, עומד כיום על 10 שקלים בשנה לכל סטודנט (סכום שמצטבר לכ-3.3 מיליון שקל בשנה ומגדיל את תקציב ההתאחדות לכ-12 מיליון שקל), אך הסכום יכול וצפוי להשתנות בעתיד.

חקיקת החוק עוררה אנטגוניזם בקרב סטודנטים רבים מכיוון שההתאחדות מעולם לא עמדה בקונצנזוס סטודנטיאלי ולא הוכיחה שהיא ראויה לקבל את המנדט שהוענק לה על ידי המדינה. למעשה, ההתאחדות התנהלה לאורך השנים כארגון פוליטי לכל דבר ועניין ולא הסתירה את עמדותיה הפוליטיות השנויות במחלוקת בנושאים מדיניים וחברתיים החורגים מהמרחב הסטודנטיאלי.

יו"ר ההתאחדות אינו נבחר בידי הציבור הסטודנטיאלי בבחירה ישירה, ובוודאי שלא בשקיפות לגבי עמדותיו הפוליטיות. התפקיד משמש כמקפצה לכנסת והאג'נדה אותה הארגון מקדם, נקבעת לרוב בהתאם למפלגה אליה שואף היו"ר להגיע; מעין קמפיין פוליטי אישי על חשבון הסטודנטים, וללא תקופת צינון. בשנים האחרונות מקדמת ההתאחדות אג'נדה פוליטית מובהקת שמזוהה עם הצד השמאלי של המפה הפוליטית. כך לדוגמה, יו"ר ההתאחדות הקודם, רם שפע, המכהן כיום כחבר כנסת מטעם סיעת כחול לבן, המשיך לכהן בתפקידו ולקדם אג'נדה פוליטית גם לאחר שנודע כי הוא מתכוון להתמודד לכנסת ה-21. שפע פרש מתפקידו בהתאחדות רק כחודשיים לפני יום הבחירות הארצי ובעקבות מחאה ציבורית גדולה. זמן קצר לפני פרישתו, עוד הספיק להכניס את ההתאחדות כגוף מוביל בהפגנת האפודים הזוהרים, השתתף בעצרת רבין יחד עם ארגון "דרכנו" והוביל מחאה נגד מתווה הגז.

הסטודנטים בישראל הם קבוצה רחבה ומגוונת המורכבת מגברים ונשים המגיעים מכלל קצוות האוכלוסייה, מדתות, עדות, השקפות, מגדרים וגילאים שונים, היומרה לייצג את כולם איננה ריאלית. במדינת ישראל יש בקירוב כ-330 אלף סטודנטים ולכל סטודנט - צרכים, רצונות והשקפות שונות שלא ניתן להכיל תחת מטריה אחת. תארו לעצמכם מצב ביזארי בו ארגון לקידום זכויות נשים קובע בחוק 'מס נשים' על כלל הנשים באוכלוסייה בכדי לקדם את עמדותיהן הפוליטיות.

למעשה, ה"ייצוג" הסטודנטיאלי המדובר הוא לא יותר מתחפושת לכפיית דעות וניסיון לקדם סדר יום ציבורי מסוים. לסטודנטים המשלמים להתאחדות, אין כל אפשרות לעצב את פועלה, לבחור את קובעי מדיניותה או להביע עמדה שתילקח בחשבון.

בעקבות הדברים, החלטנו, קבוצת סטודנטים מרחבי הארץ, לפתוח במחאה סטודנטיאלית ארצית נגד הייצוג הכפוי. היה צורך להעלות את הנושא למודעות ולספר לסטודנטים שהם שותפים לכך בעל כורחם.

אנו סבורים כי מעורבות סטודנטיאלית בענייני היום היא קריטית וחשובה, אך עליה להתבצע במסגרות פוליטיות המאפשרות בחירה חופשית ומיועדות לשם כך. מאידך, נקיטת עמדות פוליטיות תחת אצטלה של ייצוג כלל הסטודנטים ובחסות ארגון גג כפוי, איננה מקובלת.

להתאחדות הסטודנטים אין לגיטימציה לייצג את הציבור הסטודנטיאלי בישראל כיוון שהיא מתעלמת ממנו לחלוטין ופועלת בכוח הכפייה. על ההתאחדות להפסיק להתעלם מטענות אלה ולהתחיל להקשיב לסטודנטים. אין שום הצדקה לקיומם של חוקים המקבעים את ההתאחדות כמונופול המחייב סטודנטים לשלם לה מדי שנה. החופש לבחור הוא אלמנטרי בדמוקרטיה. החופש לבחור האם לשלם מכיסנו ובעבור מה. החופש לבחור באילו ארגונים לתמוך ובאילו לא. החופש לבחור האם להיות מיוצגים, ואם כן, בידי מי. לא ניתן שייקחו לנו את החופש. 

הכותבת היא סטודנטית לתואר שני במדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית ומובילת המאבק הסטודנטיאלי ״שמים סוף לפוליטיזציה של התאחדות הסטודנטים בישראל״