פרשת פואד בן אליעזר: אברהם נניקשווילי הורשע בשוחד והלבנת הון; רוי מוצפי זוכה מכל האישומים

שלוש שנים לאחר מות השר לשעבר בן־אליעזר, המחוזי הרשיע את אברהם נניקשווילי במתן שוחד של 400 אלף דולר לשר • עם זאת, רוי מוצפי זוכה ממתן שוחד בנימוק שקשרי החברות בינו לבין בן–אליעזר היו הדוקים • ביהמ"ש מתח ביקורת חריפה על התנהלות המשטרה והפרקליטות בעניינו של מוצפי, והדגיש שהיה מזכה אותו גם אלמלא ההתנהלות הקלוקלת בעניינו

אברהם נניקשווילי היום בבית המשפט / צילום: שלומי יוסף, גלובס
אברהם נניקשווילי היום בבית המשפט / צילום: שלומי יוסף, גלובס

בדיוק שלוש שנים מיום פטירתו של השר לשעבר, בנימין (פואד) בן אליעזר, מגיע סיום מטלטל לפרשת השוחד שבה הוא היה מעורב: איש העסקים אברהם נניקשווילי הורשע במתן שוחד לשר המנוח וכן בעבירה של הלבנת הון. זאת, לאחר שבית המשפט המחוזי בת"א קבע כי נניקשווילי העניק לבן-אליעזר הלוואה שלא הוחזרה, בתמורה לכך שהשר לשעבר יגיש תצהיר שתומך בטענותיו במסגרת הליך שניהל מול רשויות המס. מנגד, איש העסקים רוי מוצפי שהואשם במתן שוחד לבן-אליעזר ז"ל בתמורה לסיוע בהוצאת ויזות לעובדיו למצרים, זוכה מכל האשמות נגדו.

בן-אליעזר שהואשם בקבלת שוחד מנניקשווילי וממוצפי, נאלץ להסיר את מועמדתו לנשיאות המדינה ביוני  2014 בעקבות החקירה הנגדו והלך לעולמו באוגוסט 2016 במהלך המשפט נגדו.

פרשת בן אליעזר
 פרשת בן אליעזר

כסף תמורת עדות

לפי כתב האישום שהגישה פרקליטות מיסוי וכלכלה בדצמבר 2015, העניק נניקשווילי לבן אליעזר שוחד בגובה 400 אלף דולר ב-2011, בזמן שהאחרון כיהן בתפקיד שר התשתיות. הכסף שהעביר נניקשווילי לבן-אליעזר ז"ל, שימש אותו לרכישת דירת יוקרה ביפו, והוגדר כהלוואה שקיבלה ביטוי בהסכם בכתב. אולם בן אליעזר מעולם לא החזיר אותה.

נניקשווילי טען להגנתו כי קשריו עם בן-אליעזר היו קשרים חבריים, ולכן מתן ההלוואה אינו מהווה עסקת שוחד. הוא אף בחר למסור רשימה מפורטת של אישי ציבור ואנשי עסקים שלהם העניק לאורך השנים כספים, בלי לדרוש את השבתם. בין הבכירים שהופיעו ברשימה: ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, שנעזר בנניקשווילי למימון הגנתו במשפטיו הפליליים; ח"כ לשעבר אפרים גור, שקיבל מנניקשווילי, לטענתו, 700 אלף דולר; בן זקן ועוד.

הפרקליטות ציינה בכתב האישום מספר תמורות שנתן לכאורה בן-אלחעזר לנניקשווילי. אולם עיקר הכרעת הדין שהקריא היום השופט בני שגיא עסקה בכך שנניקשווילי העניק לבן-אליעזר הלוואה שלא הוחזרה בתמורה לכך שהשר לשעבר יגיש תצהיר שתומך בטענותיו של נניקשווילי במסגרת הליך שניהל מול רשויות המס.

לפי קביעת השופט שגיא, הליך המס שניהל נניקשוולי שיקף לו "אינטרס כלכלי משמעותי ביותר, שעה שדובר על שומה על סך של 350 מיליון שקל. בן-אליעזר נתפס על ידי נניקשווילי כמי שיכול לתמוך בטענתו שמרכז חייו ברוסיה (ולכן אינו חייב מס בישראל, מ' ב'), ולכן הוא רצה לרתום לטובתו את פואד לקראת הליך משפטי".

ביהמ"ש קבע כי הוכח שנניקשוולי העניק את ההלוואה לבן-אליעזר המנוח תמורת עדותו של השר לשעבר בהליך מס שהתקיים בעניינו של איש העסקים. "החלטת נניקשווילי בדבר העברת הכסף הושפעה גם מתחושות הקרבה והקשר שנצר ביניהם, ורצונו לסייע לו במצב רפואי מורכב. הושפעה - אך לא הונעה בלעדית. גם אך לא רק. היה כאן אינטרס כלכלי ברור כשלג". עוד ציין השופט: "העברת סכום עצום לפואד - יוצרת מחויבות. לכך יש להוסיף כי נניקשווילי ופואד הסתירו את העברת הכסף. מגמת הסתרה מובהקת היא ראיה חזקה להוכחת לקיומה של מטרה פסולה".

שימוש בהילה סביב פואד

לבסוף, פנה השופט לבחון אם המתת שהעניק בן-אליעזר לנניקשווילי - התצהיר לטובתו במסגרת הליכי המס - יכול להיחשב לפעולה במסגרת תפקידו של בן-אליעזר, כנדרש בהגדרת עבירת השוחד. "נטען שמדובר בעדות שניתנה כשפואד לא היה ח"כ, ולכן אין זיקה", ציין השופט תוך שהוא דוחה את הטענה. "התצהיר שנחתם על ידי בן אליעזר הוא לחלוטין פעולה שנוגעת לתפקידו, שהרי לא ניתן להתייחס לדמותו של בן אליעזר כדמות פרטית. התמיכה שביקש נניקשווילי לקבל באמצעות התצהיר קשורה להילה שהייתה סביב בן-אליעזר, ולתפקידים שמילא לפני כן. לדוגמה: התצהיר נפתח בכך שפואד שימש בתפקידים בכירים, ולכל אורכו הובלט מעמדו ותפקידו הציבורי".

השופט שגיא הבהיר כי הוא אינו דוחה את הטענה שהיו קשרים חבריים בין-בן אליעזר לנניקשווילי, אך שלא די בכך כדי לסתור את המסקנה שניתן כאן שוחד. "אין ספק בלבי שהנאשם הרגיש קרבה לבן-אליעזר. נראה שבן-אליעזר נגע בנאשם, שראה בו דמות אייקונית ונערצת ושהוא הוחמא מקרבתו של פואד אליו", ציין שגיא.,

עם זאת, הדגיש השופט: "כאשר מדובר בסכום כסף משמעותי, לא מספיקה רק תחושת הקרבה. יש לבחון את אורך תקופת הקשר, האינטנסיביות והמישורים עליהם משתרע". במקרה זה, קבע שגיא, "מדובר על שלוש שנים. לא דרך חיים דומה או ילדות משותפת. 22 שנה מפרידות ביניהם. הם לא בילו יחדיו, ולא שירתו יחדיו. הקשר נוצר על רקע תפקידו הציבורי של בן-אליעזר. הם נפגשו מעת לעת אך לא באופן אינטנסיבי, ודומה שלכן יש לדחות את טענת ההגנה, שלפיה מדובר בקשר חברי הדוק".

רמיסת זכויות נחקרים

במקביל זיכה בית המשפט את מוצפי ממתן שוחד לבן-אליעזר. מוצפי, שהכיר את בן-אליעזר עוד מתחילת שנות ה-80 ונחשב לאחד מחבריו הקרובים, הואשם כי העביר 700 אלף שקל לבן אליעזר, בתמורה לסיוע בהוצאת ויזה למצרים לעובדי חברת הטקסטיל שבבעלותו. בן-אליעזר, שכיהן בעבר גם כשר הביטחון, נחשב למי שניהל לאורך שנים קשרי ידידות הדוקים עם נשיא מצרים באותה תקופה, חוסני מובארק, ועם צמרת הצבא המצרי.

השופט שגיא מתח ביקורת חריפה על התנהלות המשטרה והפרקליטות שלא קיימו את חקירתו של מוצפי כחקירה באזהרה, המחייבת ליווי של סנגור. "החוקר חקר את מוצפי תוך יצירת מסך עשן. רק אחרי שהתפשט מכל הגנותיו ומסר את כל המידע, הוחלט להעביר את החקירה לחקירה באזהרה. לא היה בכך כדי לרפא את הפגם החמור. היה בכך משום רמיסת קווים וזכויות בסיסיות של הנחקר".

השופט מתח ביקורת על התנהלות הפרקליטה שליוותה את החקירה (וכבר לא נמצאת כיום בפרקליטות), וקבע: "המלחמה בשחיתות הציבורית חשובה, אך אי אפשר שזו תאפשר רמיסת זכויות החוקרים. נראה שהיטשטשו הגבולות בין הגוף החוקר לגוף המלווה את החקירה (הפרקליטות)".

עוצמת החברות 

מוצפי טען להגנתו, כי קשריו עם בן-אליעזר היו קשרים חבריים שנמשכו שנים, ולכן אין לראות במתן הכספים עסקאות שוחד. לטענת מוצפי, העובדה שלא הסתיר מעולם את העברת הכסף לבן אליעזר, מלמדת כי לא מדובר בעסקת שוחד.

גם בהכרעת הדין השופט שגיא התייחס לכך, כשציין שמוצפי "היה חבר נפש של בן-אליעזר. מדובר בקשר יוצא דופן, כמו בן המשפחה. עוצמת הקשר המשפחתי חשובה כדי לקבוע אם היה במתת כדי להוות עבירת שוחד. עוצמת החברות בין השניים מדגישה מדוע הסכים מוצפי להעמיד הלוואה לבן-אליעזר, בלי לבדוק יותר מידי פרטים קודם לכן". עוד קבע השופט כי "סכום הכסף שעבר לבן-אליעזר רחוק מלהיות חריג ביחס למוצפי, שהוא איש עסקים אמיד". ביהמ"ש גם ציין כי כיום ברור שהגרסה שמסר מוצפי עוד מחקירתו הראשונה הייתה אמת לאמיתה.

בנוסף, התייחס השופט שגיא גם לקשיים בטענה שהעלתה התביעה, שלפיה תמורת ההלוואה שהעניק מוצפי לבן-אליעזר, סייע לו השר המנוח בהוצאת ויזות למצרים לעובדיו של מוצפי. "מדובר בפער של למעלה משלוש שנים ממועד הסיוע בהוצאת הוויזה למועד ההלוואה. בן-אליעזר סייע במתון האשרות ב-2008, ההלוואה ניתנה ב-2011. מקום בו חולף זמן רב בין שתי הפעולות, מהווה ראיה שיכולה לסייע לנתק את עבירת השוחד. במקרה זה, העברת הכספים לא הייתה קשורה כלל לסיוע הנקודתי שהעניק בן-אליעזר למוצפי, סיוע שהיה זניח יחסית. אין כאן מימד של שחיתות".

מפרקליטות מיסוי וכלכלה נמסר בתגובה: "בית המשפט קיבל את עמדתנו בנוגע להרשעת אברהם נניקשווילי והרשיע אותו במתן שוחד של כ-1.5 מיליון שקל והלבנת הון. מדובר בתיק שהוביל לחקירה נגד פואד בן-אליעזר ז"ל בעת שהתמודד על נשיאות המדינה. הנאשם נתן שוחד לבנימין בן-אליעזר ז"ל על-מנת שיתמוך באינטרסים הכלכליים שלו. בית המשפט קבע, בין היתר, כי בן-אליעזר, במסגרת תפקידו הציבורי, הגיש תצהיר והעיד בהליך ערעור המס שעניינו אינטרס כלכלי עצום עבור הנאשם. בית המשפט זיכה את רוי מוצפי. אנו נלמד את הביקורת על ניהול החקירה, נקרא את נימוקי הכרעת הדין ונגבש את עמדתנו בהמשך". 

הפרשה שחיסלה את מועמדות בן-אליעזר לנשיאות וליוותה אותו עד מותו

הכרעת הדין בעניינם של אנשי העסקים אברהם נניקשווילי ורוי מוצפי, שהואשמו במתן שוחד לשר לשעבר בנימין (פואד) בן-אליעזר, מהווה את אקורד הסיום של הפרשה שהובילה לסיום הקריירה הפוליטית של בן-אליעזר המנוח, שהלך לעולמו בזמן המשפט נגדו.

לפני חמש שנים ובסמוך לבחירות לנשיא המדינה העשירי, שבהן התמודד בן-אליעזר, התפוצצה הפרשה שבה יוחס לשר לשעבר קבלת שוחד ממוצפי ומנניקשוולי, מכריו משכבר הימים. ימים בודדים לפני ההצבעה, ביוני 2014, זימנה המשטרה את בן-אליעזר לחקירה באזהרה, בחשד שקיבל בניגוד לחוק, כספים למימון רכישת ביתו ביפו, מנניקשווילי. השר לשעבר טען לרדיפה פוליטית, אולם הסיר את מועמדותו מהמרוץ ברגע האחרון.

הפרשה ליוותה את בן אליעזר עד מותו לפני שלוש שנים, באוגוסט 2016. בערוב ימיו, חולה מאוד, הוא התמודד עם משפט פלילי; והלך לעולמו כשכתב אישום על קבלת שוחד עדיין תלוי ועומד נגדו. כמעט עד הרגע האחרון התנגדה הפרקליטות לבקשותיו החוזרות ונשנות של בן אליעזר, לעכב את ההליכים המשפטיים נגדו, עקב מצבו הבריאותי המידרדר. זאת, גם נוכח חוות-דעת שהוכיחו כי פואד תלוי בן חיים למוות, וימיו ספורים 

במסגרת הפרשה טענה פרקליטות מיסוי וכלכלה, כי התמורה שהעניק בן אליעזר לנניקשווילי, כחלק מעסקת השוחד לכאורה, ניתנה בדמות הדלפות מישיבותיה הסודיות של מועצת הנפט. לפי האישום, הועברו ההדלפות מלשכתו של השר בן-אליעזר לאיש העסקים ג'קי בן-זקן, שותפו העסקי של נניקשווילי בחברת הנפט "שמן".

בן-זקן, שהואשם גם הוא בפרשה, הורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירה של סיוע להפרת אמונים, ונידון לארבעה חודשי עבודות שירות. גם מי ששימשה כראשת לשכתו של בן-אליעזר, איילת אזולאי, ושנחשבה לאחד מהאנשים הקרובים לו ביותר, הואשמה כי סייעה להעביר את המידע הסודי ממועצת הנפט לבן-זקן. אזולאי הודתה כי השיגה את המידע הסודי ממועצת הנפט והעבירה אותו לבן-זקן, תוך שימוש במעמדה כמקורבת לשר, ונדונה למאסר על תנאי ולעבודות לתועלת הציבור.