אומנם מאז שהכתיר ארגון אונסק"ו את תל אביב ב-2003 כאתר מורשת עולמית בזכות כ-4,000 בנייני הבאוהאוס (הסגנון הבינלאומי, בשמו הרשמי והנכון יותר), מרגישים ישראלים רבים שהבאוהאוס הוא "שלנו", בשר מבשרנו. אבל גם אנחנו יודעים שהבאוהאוס שלנו אינו יליד הארץ אלא עולה ותיק, ועכשיו חוגגת לו מכורתו גרמניה 100 שנה להולדתו. 2019 כולה עומדת בסימן הבאוהאוס - עם שפע מסחרר של אירועים, פסטיבלים, תערוכות, כנסים, סדנאות, סימפוזיונים ועוד. גם ישראל (ותל אביב בפרט) מצטרפת לחגיגות (ועל כך, ראו בעמודים הבאים), אבל הבכורה היא כמובן לגרמניה, שהגדירה את שנת המאה עוד בטרם הסתיימה כאירוע התרבות הגדול של אירופה לשנה זו, וזה כנראה נכון.
בין האירועים הבולטים, פתיחה של שני מוזיאונים המוקדשים לבאוהאוס. האחד נפתח השבוע בעיר דסאו, והשני לפני חודשים אחדים בעיר ויימאר, שתיהן תחנות במסע הנדודים של בית הספר הגבוה לאמנות ולעיצוב באוהאוס, שעל שמו נקרא הסגנון.
בית הספר נוסד בגרמניה ב-1919 על-ידי האדריכל וולטר גרופיוס, שחלם על הקמת "גילדה חדשה של אמנים", שתאגד אדריכלים, פסלים וציירים, אמנים ואומנים. סביבו התקבצו דמויות בעלות שיעור קומה כמו וסילי קנדינסקי, פול קליי, לאסלו מוהולי-נוג', יוזף אלברס, גונטה שטולצל - האישה היחידה מבין המאסטרים של הבאוהאוס, ורבים אחרים.
ברוח חזונו של גרופיוס, בית הספר עסק בכל תחומי העיצוב - מריהוט ואריגה ועד קרמיקה, ומעיצוב זכוכית ועד תיאטרון, בשיטה של חממה יצירתית, שאין בה הפרדה בין אמנות, אומנות, אדריכלות ותחומי יצירה נוספים: עיצוב גרפי, צילום, ריקוד ועוד. תוכנית הלימודים הייתה בין-תחומית ובה כל סטודנט היה יכול להתנסות בכל דבר, מפיסול ועד מחול. גם האווירה הייתה חופשית, אוונגרדית וקוסמופוליטית, עם סטודנטים מ-29 מדינות, בהם גם ארבעה מארץ ישראל המנדטורית. הידועים שבהם היו אריה שרון ושמואל מיסטצקין, שלימים, הטביעו חותם משמעותי על האדריכלות הישראלית.
תראה לי איך אתה חוגג
חגיגות היובל הן עניין משמח, וגם אינן זרות לאופיו של הבאוהאוס עצמו, שהיה ידוע במסיבותיו העליזות. "תראה לי איך אתה חוגג, ואומר לך מי אתה", אמר פעם אוסקר שלמר, איש הבאוהאוס ואמן רב תחומי - צייר, פסל, מעצב וכוריאוגרף, שלימד בבית הספר. המסיבות האלה ביטאו היטב את רוחה החופשית של רפובליקת ויימאר - שנות ה-20 ותחילת ה-30 של המאה הקודמת. "לא רק בניו יורק ובשיקגו חגגו עם ג'אז, קוקטיילים וריקודי צ'רלסטון, אלא גם כאן אצלנו, בוויימאר", מתגאה אתר האינטרנט Go Bauhaus, שהוקם על-ידי מארגני החגיגות לקידום התיירות לאזור לרגל שנת המאה.
גרם המדרגות בבניין המרכזי של אוניברסיטת הבאוהאוס בויימאר / צילום: shutterstock
אלא שהמסיבות האלה והרוח החופשית הזו היו בדיוק מה שעצבן את אנשי ויימאר של אותם ימים. עד כדי כך, שביקשו לסגור את בית הספר לאמנות ולהעיף את האמנים הבוהמיינים מהעיר הקטנה והשלווה שלהם. ב-1924 ביקשה ממשלת המחוז לסיים את חוזי ההעסקה של כל המורים בבית הספר בשל היותו "מוסד חתרני ובלתי רווחי, והיותו של וולטר גרופיוס בלתי מוסרי".
אין כמו עוצמת החיבוק הנוכחי של הבאוהאוס כדי לבדל את גרמניה של היום מזו של שנות ה-30, שהקיאה את הבאוהאוס מתוכה וראתה בו קן לאמנות מנוונת, עם יותר מדי מודרניזם, קדמה, אוניברסליות, שמאלנים ויהודים.ההתנגדות של אנשי ויימאר, שלא ידעו איך לאכול את הטיפוסים הצבעוניים הללו, גרמה לבית הספר לעבור לתחנתו הבאה, דסאו, שגם היא בתורה בעטה אותו הלאה לתחנתו האחרונה, ברלין. שם כבר דאג המשטר הנאצי לחסל את החגיגה. אחרי כמה חודשי פעילות, לודוויג מיס ון דר רוהה, המנהל האחרון של המוסד, נקרא למשרדי הגסטפו ונדרש לפטר מורים יהודים ולמנות מורים נאצים במקומם. ון דר רוהה הודיע מצדו על סגירת בית הספר.
עולם מעוצב וטוב יותר
עד מהרה נמלטו רוב הדמויות הבולטות של הבאוהאוס - ון דר רוהה, גרופיוס, מוהולי-נג'י, ברויאר ואלברס - לארצות הברית. 19 היגרו לארץ ישראל והשתלבו בבניית הארץ הצעירה (ראו בעמודים הבאים), בעיקר בתל אביב ובחיפה. אלה שהיגרו לארה"ב, ייסדו שם את האסכולה הבינלאומית של הבאוהאוס והטביעו את חותמם על המאה העשרים ועל החיים של כולנו. מעיצוב גורדי שחקים (מיס ון דר רוהה היה זה שתכנן את בניין סיגראם בניו יורק, שהפך למעין אבטיפוס לגורדי שחקים בארצות הברית), ועד כפיות, כיסאות, מנורות, מחול וטיפוגרפיה.
לא במקרה, כשמסתכלים על עיצובי באוהאוס הם נראים עכשוויים כל-כך. תערוכה ברוח הבאוהאוס שמוצגת בימים אלה בגרמניה נקראת "כיסאות אופנתיים ומנורות מדליקות" (Cool Lamps & Fashionable Chairs) והם אכן כאלה. לא במקרה, רבים רואים בבאוהאוס את הסבא-רבא של איקאה, אם לא של העיצוב המודרני בכלל.
במסגרת החיבה לקדמה, שאפו המעצבים והאדריכלים המודרניסטים להטמיע טכנולוגיות וחומרים חדשים. הם היו הראשונים לבנות בניין משלד של קורות עמודים - בניגוד לשיטת הבנייה המסורתית. הקלילות החדשה אפשרה חלונות גדולים וקירות זכוכית, שהפכו לסימן ההיכר של מבני הבאוהאוס, לצד שימוש בטיח לבן, בזכוכית ובמתכת, בקווים נקיים וישרים, והפכה אותם לאבותיהם של גורדי השחקים. בסך הכול פעל בית הספר 14 שנה, אבל ההשפעה שלו על הסגנונות העיצוביים המרכזיים של המאה ה-20 הייתה עצומה.
כיסאות בעיצוב באוהאוסיעל רקע קיר זכוכית / צילום: shutterstock
לא פחות חדשנית הייתה התפיסה שמוצר מעוצב היטב אינו מותרות, ולכל אחד, גם לפשוטי העם, מגיע מוצר אסתטי במחיר שווה לכל נפש. מה שנראה היום מובן מאליו - נחשב אז לחתרני ולמעורר מחלוקת. מבחינה זו, מתנגדיו של הבאוהאוס צדקו. הוא לא דיבר רק על עיצוב וארכיטקטורה, אלא שאף להנחיל עולם טוב יותר וצודק עבור כולם, כשמה שעומד במרכז הוא צורכי האדם, לא האדרת השליט או האל.
כיום משולש הנדודים - ויימאר-דסאו-ברלין - הוא מרכז החגיגות, אך הוא שולח זרועות לכל חלקי גרמניה, ואף מעבר לים, למקומות שבהם הסגנון היכה שורש: מברזיל וארגנטינה ועד סין ואפריקה, אוסטרליה וגם ישראל. מי שמתעניין בנושא, יכול להצטרף לסיורים מאורגנים ליצירות מופת באוהאוסיות, או להרכיב לעצמו סיור בתחנות יסוד כמו ויימאר, דסאו וברלין. יש שפע של מידע ואתרי אינטרנט בנושא. הסיור הקלאסי עובר בין המבנה ההיסטורי של אוניברסיטת באוהאוס בוויימאר, מוזיאון הבאוהאוס של ויימאר שנפתח באפריל האחרון, ומשם לדסאו שנמצאת באמצע הדרך בין ויימאר לברלין, מבנה בית הספר באוהאוס וכמובן מוזיאון הבאוהאוס החדש שנפתח ממש השבוע.
התחנה המתבקשת השלישית בסיור בעקבות הבאוהאוס היא ברלין. בארכיב הבאוהאוס, הממוקם בשכונת מיטה (Mitte) שבברלין, מוצגות תערוכות ומתקיימים כנסים במהלך השנה. מבנה הארכיב תוכנן על-ידי גרופיוס בשנות ה-60, כאשר הוזמן לגרמניה שלושים שנה לאחר שנמלט ממנה, כדי לתכנן את המבנה, אלא שהוא הלך לעולמו בטרם הסתיימה המשימה.
מי שמתעניין יותר, יכול להתעמק במסלולים שמציע האתר המצוין "הגראנד טור של המודרניזם" (The Grand Tour of Modernsm) ולהרכיב לעצמו מסלול או סיור מודרך בהתאם לתחומי העניין (עיצוב, אדריכלות, ריהוט) או הקרבה הגיאוגרפית למקום שהייתו בגרמניה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
