האיש שלנו בנטפליקס: המיני-סדרה על אלי כהן סובלת מכמה חולשות

"אלי", המיני–סדרה של נטפליקס על אלי כהן, היא הפקה מרשימה עם כמה בחירות משונות

"אלי" / צילום: נטפליקס
"אלי" / צילום: נטפליקס

ההיסטוריה של מדינת ישראל הצעירה עמוסה עד להתפקע בסיפורים מרתקים. כל-כך הרבה דברים קרו פה במהלך כמה עשורים בודדים, ועם זאת, דווקא בתוך התעשייה המקומית נמנעים מהם כמו מאש. אפשר להבין למה. הרי הכול פה כל-כך נפיץ ורגיש, שכמעט ואין סיכוי לצאת מזה בשלום. רק תשאלו את יוצרי "הנערים" על מה שהם עברו בשבועות האחרונים. באופן אירוני למדי, דווקא נטפליקס כנראה זיהתה את הפוטנציאל במעשיות מדינת היהודים, וכל כמה שבועות עולה לענקית הסטרימינג סיפור חדש עלינו שמקבל טיפול בסגנון הוליוודי. התוספת הטרייה ביותר היא "אלי", מיני-סדרה בת שישה פרקים, המגוללת את אחת הפרשיות המעניינות (והכואבות) ביותר של ישראל, זו של המרגל הישראלי בסוריה אלי כהן.

הישראלים בוודאי מכירים את הדמות של כהן, אבל לא בטוח כמה אנשים מכירים את כל פרטי הסיפור. "אלי" (The Spy, במקור) לוקחת, באופן טבעי, כמה חירויות דרמטיות וקשה לגמרי להגיד מה קרה באמת ומה השתנה לטובת המיני-סדרה, אבל סיפורו של המהגר הצעיר ממצרים שמצטרף לשורות המוסד ובעזרת כישרון טבעי מצליח להתברג לצמרת השלטון של האויבת מהצפון עד לסופו העצוב, הוא מרתק ביותר.

הבמאי והתסריטאי גידי רף (הסדרה "חטופים", הסרט "אתר הצלילה בים האדום", גם הוא סיפור מוסד מטעם נטפליקס) בחר בגישה הוליוודית קלאסית לסיפורו של כהן, ממש לפי כל החוקים של ז'אנר הריגול. ככזה, אומנם מדובר בהפקה מרשימה, אך מאידך יש פה משהו שגרתי וצפוי מאוד. עלילת הריגול מתנהלת באופן מוכר, ולכן דווקא הרגעים שבהם הפרויקט מתעכב על האינטריגות הסוריות, ההפיכות והפוליטיקה, הם אלו הבולטים לטובה.

עוד בחירה משונה היא לצלם את המתרחש בישראל בסטורציה נמוכה מאוד, כמו פילם ישן שאיבד את צבעיו, בזמן שהסצנות מעבר לגבול הצפון רוויות צבעים. יחד עם השחקנים הישראלים המדברים אנגלית במבטא מקומי כבד, כל מה שמתרחש בגבולותינו עובר כמלאכותי ומעושה מאוד לעיניים ישראליות. זה מצער, כי הסצנות בישראל הן העוגן הרגשי של "אלי", ולעיתים אפילו הופעתה המצוינת של הדר רצון-רותם בתפקיד אשתו של כהן הולכת לאיבוד.

חולשה נוספת של "אלי" היא דווקא האיש העומד במרכזה. המיני-סדרה נפתחת כאשר אלי כבר נתפס, ואנחנו מקבלים את הרושם כי החיים הכפולים השכיחו ממנו את זהותו האמיתית. לפסיכולוגיה הזו אין כמעט זכר במהלך הפרקים, וסשה ברון כהן המגלם את המרגל (אבל נראה קצת מבוגר לתפקיד) לא באמת הולך לאיבוד בתוך פיצול האישיות הזה, מה שהופך את המסגרת למיותרת וכזו שהורסת את המתח לשאר הפרקים.

שני הפרקים הראשונים של "אלי" אינם מוצלחים במיוחד, אבל שיפור גדול מסתמן החל מהפרק השלישי, ומשם נרשם גרף עלייה כולל כמה סצנות מרשימות למדי עם הופעות מצוינות. כך שעל אף חולשותיה, שווה לתת הזדמנות ל"אלי", גם אם לעיתים זה מרגיש קצת ארוך מדי.