שחרור שוק התחבורה - הפתרון למשבר הפוליטי בישראל

הרבה צירים והיבטים מלווים את המשבר הפוליטי ואת אי-היכולת להקים היום ממשלה. לדוגמה, הציר המשפטי סביב חקירות רה"מ בנימין נתניהו, הציר "רק לא ביבי" מול "מחנה נתניהו", הציר האידיאולוגי סביב סוגיות דת ומדינה ועוד. בהקשר לסוגיה הדתית, נראה כי ח"כ אביגדור ליברמן (יו"ר ישראל ביתנו), שהיה עד עתה חלק מגוש הימין-חרדים החליט, שהחילונים משלמים מחיר בשם הגוש הזה, ושהגיע הזמן לשנות את המשוואה. וליברמן אינו לבדו בעניין הזה. רוב מצביעי הליכוד הם ימנים, חילונים ומסורתיים, שמצביעים לליכוד למרות הפשרות עם המפלגות החרדיות. מנגד, רוב הציונות הדתית והמפלגות החרדיות מושכות לצד השני סוגיות דת ומדינה, וכך גוש הימין אינו מצליח להשיג את הרוב הדרוש.

אולם נראה שחשיבה יצירתית יכולה לרבע את המעגל הזה. ניתן לפתור חלק מסוגיות דת ומדינה ללא פגיעה בדתיים-חרדיים המעוניינים בשמירה על אופי המדינה. לדוגמה בסוגיית התחבורה הציבורית, הבולטת בשאלת דת ומדינה. במודל הקיים היום, תחבורה ציבורית בשבת היא פעילות של הממשלה, שמממנת את התחבורה הציבורית. משרד התחבורה קובע את תדירויות הקווים, התחנות, המסלולים ועוד. הביצוע אמנם על-ידי קבלן חיצוני, אך מדובר בפעילות ממשלתית לכל דבר. לכן קשה לראות בקרוב פשרה בסוגיית התחבורה.  

כדי לפרוץ את מעגל הקסמים הזה על מקבלי ההחלטות לשאול בפשטות: מדוע אין פתרון פרטי לתחבורה בשבת? הרי הבעיה המרכזית של הצד הדתי-חרדי במשוואה, היא חילול שבת על-ידי המדינה ומוסדותיה. פתרון פרטי אינו נכנס למשוואה הזו, והוא קיים בדמות מוניות השירות. מדובר ברכבים קטנים יותר מאוטובוסים, שקיבלו רישיון ממשרד התחבורה ואינם מסובסדים על-ידי המדינה. לאחרונה החליט משרד התחבורה להדק את הפיקוח על מוניות השירות, אך גם לסבסד אותן. כדי לאפשר את פעילות המוניות בשבתות סוכם, שהסבסוד לא ייכלל בנסיעות סוף השבוע.

בדרך הזו ניתן לאפשר הפעלת תחבורה פרטית בימי החול ובשבתות גם יחד. בכך יוכלו גורמים פרטיים להסיע אנשים תמורת תשלום גם באמצע השבוע וגם בסופי-שבוע, ללא התערבות המדינה ומוסדותיה. כיום, סעיף 397 לתקנות התעבורה מונע מאוטובוסים פרטיים להסיע אנשים תמורת תשלום, אלא אם כן הוא מסיע אותם כקבלן ביצוע עבור הממשלה. ביטולו יאפשר הסעת אנשים תמורת תשלום גם ללא מעורבות ממשלתית וממילא גם בשבתות.

התחבורה גם בימי החול צפויה להרוויח ממהלך כזה. דוגמה לכך היא שינוי המצב בגרמניה, בשנת 2013. מאז ימי רפובליקת ויימאר אסור היה להסיע אנשים בקווי תחבורה פרטיים בינעירוניים המתחרים ב"דויטשה באן", חברת הרכבות הממשלתית. בשנת 2013 הותר האיסור, והנתונים מאז מצביעים על שיפור בשירותיות מערכות הסעת ההמונים. מספר נסיעות הנוסעים עלה ב-300% ומספר קווי השירות זינק בתוך שנה מ-113 קווים ל- 244 קווי שירות. בנוסף, קווי השירות זולים יותר מבחינת עלות נסיעה לקילומטר לעומת הרכבת הממשלתית המסובסדת. כנראה, רכיב ההתייעלות פיצה על רכיב סבסוד הממשלתי.

סוף דבר: מתן אפשרות לקווי שירות פרטיים להתחרות ביניהם על הנוסעים עשוי לתת מענה לחלק מבעיות התחבורה בישראל, וגם לתת פתרון לאחת מסוגיות דת ומדינה, שהובילו אותנו לפלונטר הפוליטי שבו אנו מצויים. 

הכותב הוא מנכ"ל ומייסד "האינטרס שלנו - הלובי שלך בכנסת"