להגן על הלקוח נתניהו, בלי להטעות

הנה טיפ לפרופסורים למשפטים שהגנו על ראש הממשלה בנימין נתניהו בשימוע: צריך לדעת איך להטעות. טיפ כזה יכול להועיל מפני שיש בעיה עם הטענות שהם ניסו למכור ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, אשר מהדהדות גם בכלי התקשורת. הן כל-כך מגושמות, שקשה להאמין שחשבו שהאמת לא תתגלה.

מדובר בטענה שלפיה במדינות מתוקנות, אין בעיה חוקית כשהתקשורת והפוליטיקאים מבצעים עסקאות לגבי סיקור אוהד. למה? מפני שהעניין כבר נחקר, ונקבע כי לא מדובר בפלילים. הטענה הזו התגלגלה מהשימוע עד לכותרת ראשית על חקירות שיביאו ל"סוף חופש העיתונות" לפי "ישראל היום", והיא מבוססת בעיקר על ההסתבכות של המו"ל הבינלאומי רופרט מרדוק, בעלי "וול סטריט ג'ורנל" ועיתונים נוספים. 

ועדה בריטית חקרה בשנת 2012 את קשריו של מרדוק עם פוליטיקאים, ומי שקורא מה שהפרופסורים כתבו כדי להגן על נתניהו, בטוח שהבריטים נתנו הכשר חוקי למצב שאצלנו נחשד כמושחת. שבבריטניה נקבע כי אין בעיה עם פוליטיקאים שהפעילו "מדיניות שהיטיבה עם מרדוק תמורת סיקור אוהד".

בעבודתי העיתונאית התמודדתי עם ריקבון שקיים בתקשורת, תופעה הרסנית שמתרחבת בישראל. לכן עקבתי בעניין אחרי החקירה הבריטית, "דוח לווסון", וממצאיה. אכן, 2,000 עמודים, "ניתוח משפטי מפורט" כפי שנטען - עד כאן נכון. אבל מבחינת ניקיון-הכפיים שנדרש מהתקשורת, זכרתי ש"דוח לווסון" יכול להיחשב לתנ"ך. האפשרות שהדוח הכשיר עסקאות מושחתות, ואני לא הבחנתי בזה, נראתה לי הזויה. לכן, השבוע קראתי בו שוב.

בלי להיכנס לכל הדוגמאות, אציין כי אם ראשת ממשלת אנגליה מרגרט תאצ'ר הייתה מגיחה היום מהקבר, היא הייתה נדהמת. לטענת סנגורי נתניהו, הדוח "חשף בפומבי את העסקאות המפורשות בין תאצ'ר למרדוק", כשהפרופסורים אפילו מפנים לפסקה מסוימת, שלפיה קבעו כי "על-פי דוח לווסון, השיגה תאצ'ר את 'תמיכת העיתונות' על-ידי שימוש במערכת העיטורים והתארים הממלכתית כדי לתגמל בעלים ועורכים תומכים".

הבעיה היא שאלה לא הממצאים. הפסקה הזו איננה קביעה של הדוח, אלא טענות שהשמיעו כמה עדים. ומה באמת קובע לווסון? "חשוב לציין", כך בראש הפרק על תאצ'ר, שלפי עדות מרדוק, "שמקבלת אישור ברישומים עכשוויים, הוא לא ביקש באופן מפורש ולא הציעו באופן מפורש שום העדפה בהחלטות על-ידי תאצר... ראשת הממשלה לא הייתה בשום מקרה זו שמקבלת את ההחלטות".

האם הדוח "חשף בפומבי את העסקאות המפורשות" של מישהו? הנה המסקנות: "מרדוק הכחיש שהוא ביצע עסקאות מפורשות עם פוליטיקאים, והעדויות לא מוכיחות שהוא אי-פעם ביצע (עסקאות כאלה)".

הוועדה חקרה תקופה של 30 שנה וקבעה כי הפוליטיקאים לא נקטו פעולה ישירה, אלא פשוט חששו להתעמת עם כלי התקשורת, ולכן לא הטילו עליה מגבלות. אכן מחדל, אבל מרדוק לא היה צריך לבקש עסקאות. בדוח נקבע כי "כדאי לחזור ולהדגיש שבחינת כל מקרה לגופו של המדיניות בתקופה ארוכה זו, לא מצביעה על כך שהפוליטיקאים התפשרו במדיניותם ישירות לטובת האינטרסים העסקיים של מרדוק".

מי שמבקש להגן על נתניהו, לא יכול להפוך שחור ללבן. פרופסורים מארצות-הברית, ובכל מה שנוגע לניקיון העיתונות - כלי תקשורת לא יכול להכריז בכותרות ענק על חקירה שתביא ל"סוף חופש העיתונות", כפי שעשו ב"ישראל היום". לטענתה של מי שחתומה על המאמרים, קרוליין גליק, בעל עיתון רשאי לשלוט בפרסומים אצלו, "כמו שלבעל מפעל נעליים שמורה הזכות לקבוע אילו נעליים ייצרו במפעלו".

"סיפור מעניין", כתבתי לה, אבל ביקשתי שתתייחס למצב שיהפוך אותו לפלילי. הסברתי לה באופן קל וברור: "אחרי שבעל המפעל החליט לייצר נעלים מסוג מסוים - הוא לא יכול לתת אותן לנבחר ציבור במתנה, בתמורה להטבות כלכליות". אם יש הוכחות, מדובר בחשד לשוחד, מאוד פשוט. לצערי, גליק התעקשה לא להבין: "הדוגמה לא ברורה", השיבה לי. אם כעת תבין וגם תמצא מענה, אני אהיה הראשון שאקרא. 

הכותב הוא עורך מחלקת תחקירים בתנועה למען איכות השלטון. לשעבר עיתונאי ב"ידיעות אחרונות". 

*** חזקת החפות. יודגש כי גם לאחר ההחלטה על הגשת כתב אישום בכפוף לשימוע, בנימין נתניהו הוא בגדר חשוד, לא הורשע בביצוע עבירה, ועומדת לו חזקת החפות.