ביקורת השליח על השופט: איך צריכה להתבצע רפורמה במערכת המשפט

אפשר להתווכח על נחיצות רפורמות במערכת המשפט ובפרקליטות: אין מערכת מושלמת, אין מערכת שלא ניתן לשפר • אך הימין צריך להגיע לרפורמה הזו בידיים נקיות, לא כשאנשיו מונהגים ע"י ראש ממשלה שעשוי להכיר מקרוב את ספסל הנאשמים • אמון הציבור במוסדות שלטון החוק, פרויקט מיוחד

זהבה גלאון / צילום: ענבל מרמרי
זהבה גלאון / צילום: ענבל מרמרי

מדי יומיים מתעורר איש ימין חדש ובליבו הרעיון המבריק - לחפש דברים שכתבתי על הפרקליטות או על היועמ"ש. משוכנע שהוא הראשון שהמציא את הגלגל, הוא מעלה בחכתו כי בעבר כתבתי שהיועמ"ש הוא "שומר הסף האישי של נתניהו", שתקפתי את הסחבת הממארת והחקירה הרשלנית בפרשות 2000, 3000 ו-4000, ואת ההחלטה להתחיל "בדיקה" במקום חקירה.

הוא ממהר לפרסם את ממצאיו ברשתות החברתיות, אבל מחליט לעשות גוגל נוסף, אחרון, ומגלה שגם כתבתי שיש לחקור חשד להתערבות פוליטית פסולה בעבודת הפרקליטות על רקע פתיחת החקירה והתנהלות הפרקליטות בפרשת דין יששכרוף, דובר "שוברים שתיקה". אוצר!

כשהביקורת מגיעה משר זמני

אמנם מענג מעט לגלות שאנשי ימין מוצאים נחמה דווקא בטקסטים שלי, אבל נדמה כי רבים מהם משוכנעים שהם ניצחו באיזה ויכוח פנימי עלום שהם מנהלים בתוך ראשם. אלא, שכאשר אנשים מזדעזעים מהשתלחות שר המשפטים בפרקליטות המדינה, זה לא מכיוון שאסור לבקר את הפרקליטות, היועמ"ש או את בתי המשפט. זו טענת קש אווילית, וברור שקל לפרק אותה. אין בעולם הזה אף מוסד אנושי שצריך להישאר חסין מביקורת. פרות קדושות כאלה, מוסדות שאסור לבקר, הופכים עד מהרה לפרות רקובות מבפנים. מערכות המשפט של מדינת ישראל אינן יוצאות דופן.

אבל מותר להשמיע גם טיעון מורכב קצת יותר, מפני שביקורת של שר המשפטים על הפרקליטות נושאת משמעות אחרת והשלכות אחרות מביקורת של חברת כנסת או בעלת טור. הבולדוג של בנימין נתניהו במשרד המשפטים מותח ביקורת על עובדים שנמצאים תחת אחריותו; ובמקרה הזה - שנמצאים כבר עשור תחת אחריותו של אותו ראש ממשלה ואותן מפלגות. ואפילו הביקורת הזו נשמעת אחרת לגמרי כאשר היא מגיעה משר משפטים זמני, שמונה על ידי ראש ממשלה שנחקר על ידי המערכות הללו ובידיהן נמצא גורלו הפוליטי.

דאגה לזכויות יתר

ההיתממות הזו מדהימה. מצפים מאזרחי המדינה להעמיד פנים שהביקורת של ראש הממשלה על הפרקליטות נקייה מאינטרסים; שרק במקרה הוא מעוניין לנקות את המערכת שעל ידה הוא נחקר. חייבים לומר ביושר שעשו זאת גם לפניו גורמים פוליטיים שסוחבים טינה כלפי המערכת.

אבל הסיבה שאני מתמקדת בראש הממשלה היוצא בנימין נתניהו היא כי לא היה אף אחד כמוהו שניסה לפגוע ברשויות האכיפה, לעשות להן דה-לגיטימציה ציבורית, ולא היה מי שליבה את האש ורכב עליה בלי שיהיה לו אכפת מי ייפגע ומי יישרף.

נראה כי מחנה פוליטי שלם מצפה מאיתנו למחוא כפיים לראש ממשלה שרובץ בשלטון כבר עשר שנים, ושוב ושוב מכריז שכל מוסדות המדינה שתחת אחריותו הם מושחתים וכושלים. תחילה הייתה זו המשטרה; כאשר זו סיימה את החקירה והגיעה למסקנות הגיע תורה של הפרקליטות.

הכול בכדי לאפשר לו להמשיך ולכהן בתפקידו, גם בזמן שמתנהל נגדו משפט בחשד לעבירות שחיתות. עכשיו תורם של השופטים קרוב. כלומר, אם היועץ המשפטי לממשלה יאתר סוף-סוף את עמוד השדרה שלו.

אפשר להתווכח על נחיצותן של רפורמות במערכת המשפט ובפרקליטות. אין מערכת מושלמת, אין מערכת שלא ניתן לשפר. אבל הימין צריך להגיע לרפורמה הזו בידיים נקיות, לא כשאנשיו מונהגים על ידי ראש ממשלה שעשוי להכיר מקרוב את ספסל הנאשמים.

זו אינה ביקורת ואינה דאגה לזכויות. זו דאגה לזכויות יתר, וניסיון נוסף לחלץ מהכלא את נתניהו, אדם שבעיני תומכיו טובתו האישית חשובה לאין שיעור מטובתה של המדינה שהוא נשבע לשרת.

הכותבת היא חברת כנסת לשעבר, יושבת-ראש מפלגת מרצ בין השנים 2012-2018