רק בענף אחד במשק יש מי שבטוח ירוויחו מבחירות

בעליה של חברת שירותי טלפון, מכון שמבצע שירותי שיווק, מכירות, טלפנות, קיבל בשבוע שעבר את הפנייה הראשונה למערכת הבחירות לכנסת ה-23. יישות פוליטית ומשרד פרסום פנו אליו עם תקציב של מאות אלפי שקלים כדי לקבוע ישיבת אפיון ראשונה לשירות שיחות פוליטיות, שיחות שכנוע. מערכת הבחירות של מרץ 2020 לכנסת ה-23 נכנסה לפעולה עוד לפני יום רביעי בלילה, עת פקע המנדט שבידי ח"כ גנץ.

הכספים משתרשרים מטה: מתקציב המדינה, אל המפלגות, אל משרדי הפרסום ואל קבלני המשנה - מדפיסי המודעות, עובדי גרפיקה, יועצי תדמית, תסריטאים ועורכי וידאו, מומחי דיגיטל, שולחי הסמסים, חברות הסלולר. כולם עומדים לקבל הכנסות נאות מקמפיין נוסף, השלישי במספר, בתוך 12 חודשים. הכסף הזה, שמשמן את גלגלי התעסוקה של ענף המדיה, הפרסום, השיווק ויחסי הציבור, יוצא מהכיס של משלם המסים הישראלי.

סכומי העתק הללו לא יגיע לבתי החולים, לבתי הספר או לתחבורה הציבורית. הכסף יגיע למימון משכורות של אנשים, שינסחו סיסמאות מכפישות, מסרים מלאי עלבונות וטקסטים של מתקפות אישיות. זה מה שנהיה מישראל של שנת 2019, מדינה של קמפיינים ללא מוצא.

רוטציה שלא קשורה לנבצרות

בעת כתיבת שורות אלה נותרו 20 יום, שבהם ניתן למנוע יציאה למערכת בחירות שלישית. בזמן הקריטי הזה חשוב לנסות להבין מה נכלל בהסכמות בין כחול לבן לליכוד. עד לאן הן התקדמו וכמה רחוק היו הצדדים מוכנים ללכת.

ח"כ בני גנץ אמר ביום שבו החזיר את המנדט, "הייתי נכון לפשרות מרחיקות לכת כדי לכונן ממשלה יציבה ומאחדת. לו הייתם יודעים את עומק הנכונות, ייתכן שחלקכם אף היה כועס עלי. אבל, טובת ישראל לפני הכול. מעל כל שיקול אחר".

ל"גלובס", נודע שבנימין נתניהו, באמצעות השר יריב לוין, הסכים לרוטציה. כלומר, החלפת נתניהו בגנץ תוך שנה מיום כינון הממשלה. יש האומרים שלקראת סוף המגעים, בליכוד זזו עוד קצת ואפילו הסכימו שנתניהו יוחלף תוך כ-8 חודשים. עם זאת, בליכוד מכחישים נקודה זו.

החלפת נתניהו ברוטציה לא הייתה אמורה להיות כרוכה ביציאתו לנבצרות, אלא להתבצע באופן נבדל. בכחול לבן חששו מאוד ממהימנותו של נתניהו. הערבות שהציע השר אריה דרעי, לפיה הוא יתפטר ויפרק את הממשלה אם נתניהו לא יעמוד בדיבורו - לא הספיקה להם. ארבעת ראשי כחול לבן - כולם ללא יוצא מן הכלל - משוכנעים שנתניהו ימציא טיעונים וישתמש בכל הטריקים האפשריים, לרבות חשש מחימום גזרה, כדי לבטל את הליך הרוטציה. לכן, גם ההתחייבות האישית של דרעי לא נתפסה בעיניהם כחשובה. מה יעזור להם אם דרעי יתפטר ויפרק את הממשלה? הרי גם הם ייזרקו החוצה לפני שיגיעו לכס ראש הממשלה.

צוות המשא ומתן של הליכוד היה מודע לחששות הכבדים ולחוסר האמון העמוק, וכך הוצע הפתרון הבא: רוטציה תוך שמונה חודשים (או 12, לפי הליכוד), או שישה חודשים למן היום בו יבקש ראש הממשלה חסינות מוועדת הכנסת, המוקדם מבין השניים. כלומר, מנגנון ההגנה של כחול לבן אמור היה לקשור את נתניהו בהתחייבות באמצעות שינוי חקיקה, שיחייב ראש ממשלה מכהן להתחלף תוך שישה חודשים מהיום שביקש חסינות מוועדת הכנסת. אם מועד הרוטציה עליו סוכם (שמונה או 12 חודשים) יגיע קודם לכן - הרי שזה יהיה מועד ההחלפה.

הדרך להגיע לשם, הייתה באמצעות תיקון הוראת שעה לחוק יסוד: הממשלה, אשר הייתה נכנסת לתוקף מיד בערב השבעת הממשלה. לאחר מכן, היה נעשה תיקון מלא של חוק יסוד: הממשלה (דבר שלוקח כמה שבועות). כחול לבן שכרו לשם כך את עו"ד אבי ליכט, לשעבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה ומומחה לתהליכי חקיקה.

חופש הצבעה לשרי כחול לבן?

בין הצדדים הובן גם, שכחול לבן כשותפים הבכירים בממשלת נתניהו, יהיו חופשיים להצביע על נטילת החסינות שלו, בעת שזו תגיע לדיון. כלומר, זה שהפכו לשותפיו הפוליטיים, לא הפך אותם לשותפים לדבר עבירה. עם זאת, כולם הבינו שלנתניהו יש מספיק אצבעות בכנסת כדי לסייע לו לשמור על חסינותו במשך זמן רב. הרי אביגדור ליברמן ואנשי מפלגתו הבהירו מספר פעמים, שמבחינתם יסייעו לנתניהו להמשיך לכהן עם החסינות.

עתידה של ממשלת אחדות מדומיינת כזו היה לא ברור. עוד לפני שנולדה, היא נראית כמקור אינסופי למתחים ולמריבות. לאור ההיכרות עם נתניהו, הוא יכול הרי להתבצר בתוך החסינות (למרות בג"צים פוטנציאליים) למשך זמן רב עם 63 ח"כים שמגוננים עליו. על כן, הדרך להחלפת השלטון הייתה אמורה להיות רוטציה תוך שמונה (או 12) חודשים, ולחלופין, שישה חודשים אחרי הגשת בקשת חסינות, המוקדם מבין השניים.

מה באשר למבנה הפוליטי? הצדדים דיברו על ממשלה שוויונית. מספר שרים זהה לכל צד, כאשר כחול לבן משוחררים יחסית לבוא אל הממשלה עם מפלגת העבודה או לבוא לבד. בליכוד נוצר לחץ גדול, שכן את מספר השרים השוויוני שלהם הם התיימרו לחלק בין חברי בלוק 55.

בסופו של דבר היו נותרים בידי הליכוד רק 7-8 תפקידי שרים. ומה עם הבית היהודי של רפי פרץ והאיחוד הלאומי של בצלאל סמוטריץ׳ או אנשי הימין החדש? אה... הקבוצה הזו היתה אמורה להיות מושלכת הצידה. בליכוד רצו את תיקי השרים לעצמם, ולא רצו לראות את פרץ, סמוטריץ', נפתלי בנט ואיילת שקד סוחטים מהם עוד תפקידי שרים.

בתוך כחול לבן היה ויכוח לגבי מידת האמון שאפשר לתת בנתניהו. גנץ ונוספים חשבו שלכל הפחות יש לנסות ולשמוע עד לאיזה נקודה אפשר להתקדם עם הליכוד ועם נתניהו. וכך הגיעו להסכם הפוליטי שעמד על הפרק ואשר בסופו של דבר מפלגת כחול לבן החליטה שהוא הסכם מסוכן, שמשמעותו היא ישיבה עם נתניהו ותחת נתניהו. וזאת - מיד אחרי הודעת היועץ המשפטי לממשלה שנתניהו חשוד ב-3 כתבי אישום. וזאת, בניגוד להצהרות שהוציאו בכחול לבן במשך השנה האחרונה. בליכוד מפנים את החיצים ליאיר לפיד, שלדבריהם הטיל וטו על ההסכם. אבל משיחות עם אנשים רבים בכחול לבן, נראה שמדובר בלא יותר מספין פוליטי. בליכוד לא היו מוכנים אפילו לשמוע על הסכם, שבו הרוטציה תתחיל עם גנץ כראש ממשלה. בגע שאופציה זו לא נידונה בכלל בין הצדדים, הדרך לממשלת אחדות סוכלה.

האם תהיה התמודדות בליכוד? 

רבים שואלים בימים אלה האם תהיה התמודדות על ראשות הליכוד לפני הבחירות לכנסת ה-23. התשובה היא כן ולא. כן, תהיה דרישה להתמודדות והיא תבוא מצד ח"כ גדעון סער. בגלי צה"ל התראיין ח״כ יואב קיש וגיבה את סער, כלומר אמר שתהיה התמודדות. ה"לא" נובע מכישוריו הפלאיים של נתניהו לגבור על כל פרוצדורה וכל מכשול בחוקת הליכוד ולקבע בתודעה של חברי המרכז, שאין צורך בהצבעה. סער אולי ידרוש, ויירשם בימי ההיסטוריה של הליכוד שהוא דרש, אבל ספק אם יצליח להניע את התהליך בניגוד לרצונו של ראש הממשלה.

נתניהו נשמע אומר בחודשים האחרונים, שבליכוד לא מדיחים יו"ר תנועה מכהן ובטח שלא במצב שבו רצים מבחירות לבחירות ללא תוצאה. אבל האמת היא שנתניהו בעצמו התמודד נגד יו"ר התנועה אריאל שרון בסוף שנת 2002. נתניהו אמנם הפסיד, אך נתן פייט יפה ואף אחד לא חסם את דרכו מלנסות.

יהדות אמריקה לא מבינה הישראלים

להיות על הקו בין ישראל לארה"ב בימים אלה עשוי להיות חוויה מטלטלת. כאילו מישהו שופך מים קרים על הפנים, מספר פעמים ביום, בשפות שונות. צפייה בשידורים חיים של שידורי ההדחה באנגלית או האזנה להקראת תמלילים בטלוויזיה בישראל, ערב אחר ערב.

את השעות הקטנות של הלילה מעבירים בג'ט-לג, תוך מעקב אחר פיד הטוויטר המשוגע של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ, שצופה בשידורי הטלוויזיה ובאנשי ממשלו מספרים בבית הנבחרים איך השתמש בתקציב יחסי החוץ של ארה"ב לשם נקמה פוליטית אישית. אחר כך קמים לבוקר של ג'ט לג, עם תזזית של פגישות בלוק 55 בראשות בנימין נתניהו, נאומי אולטימטום לא ממוקדים של אביגדור ליברמן, והתובנות הנאיביות של בני גנץ על קיומו של קיר אטום בליכוד.

בוקר טוב אמריקה או בוקר טוב ישראל. שם תחושת הדחה וקריסת ערכים מוחלטת, ובישראל "אווירת סוף קורס", פורקן ו"אין כלום כי אין כלום". דמוקרטיות בנסיגה, תקשורת במבוכה, וציבור שהולך ומתרחק, מפסיק להאמין לאלה ואלה.

הראש והרגש מדלגים מכאן לשם, שתי המדינות האהובות עלי, שנראה לעיתים שמנהיגיהן יורדים מן הפסים. המערכות החוקתיות מדגימות כיצד נראית השמדה עצמית. מול איזה השידור של איזו דמוקרטיה נופלת לכסוס ציפורניים? האם לראות את השידור הישיר של מנהיג מטיף, מסית וממציא - ולקחת את הכול עם פופקורן - או לזפזפ לערוץ אחר, שבו ידברו כבר על מערכת בחירות שלישית בתוך שנה אחת?

חזרתי לאחרונה מביקור בארה"ב במדינות קליפורניה וניו מקסיקו, שם קיימתי מפגשים עם קהיליות יהודיות מקומיות. נשאלתי שאלות רבות על הליך "ההדחה" הישראלי, על ההשוואה לנשיא טראמפ, על החשדות ועל כתב האישום.

כולם חזרו על שאלה אחת: מדוע התהליך של היועץ המשפטי לממשלה בישראל לוקח שלוש שנים?

זה לא רק היועץ אביחי מנדלבליט, הסברתי להם, קודם הייתה חקירת משטרתית שנמשכה זמן רב.

השיבו לי: "ובכל זאת - זה כבר נמצא כשנתיים בפני היועץ. אם אין לו על נתניהו כלום, הוא חייב היה לסגור את זה ואם המשיך, וכנראה יש לו משהו, מדוע הרשה לעצמו להסס זמן כה רב? זה פוגע בדמוקרטיה שלכם".

"זה נכון", השבתי.

נרטיב הרדיפה של נתניהו מחלחל

יהודי ארה"ב מסתכלים עלינו משם בתמהון. לא מצליחים להבין את התמשכות ההליכים, את הפגיעה בדמוקרטיה ואת חוסר ההחלטיות שנובע מתוצאת הבחירות. ברחבי יבשת אמריקה, עוקבים אחרינו בשבע עיניים, מצפים לראות מה יוחלט בדמוקרטיה הקטנה והפגיעה שלנו ואיך החלטה פה תשפיע על מעמדה של ישראל בעולם. בשעת כתיבת הטור, אמורה להתפרסם החלטת היועץ המשפטי לממשלה. זו דרמה פוליטית ברמה הבינלאומית, אם כי בתוך שורות הליכוד וברחבי בלוק 55, נדמה שזה לא ישנה דבר.

פוליטיקאי בכיר מראשי בלוק 55 הסביר לאחרונה בשיחה סגורה, כי עם כל החלטה שיקבל היועץ המשפטי לממשלה, הוא משוכנע שמדובר ברדיפה אישית ורצון להדיח ראש ממשלה מכהן. אותו פוליטיקאי בכיר, מנהיג בקהילותיו, אדם ערכי וצנוע, שמידותיו טובות ומעולם לא נחשד בדבר. בכל זאת, הוא וציבור בוחריו המסור, חושבים שנתניהו לא עשה כלום ושכל ההליך המשפטי מובל על ידי המון שמאלני תאב נקם.

כיצד ייתכן שיועץ משפטי, שמונה על ידי נתניהו, ומפכ"ל משטרה, שנבחר על ידו בקפידה, בחרו "לרצות" את עדרי השמאל של המדינה ולבצע חקירות כה נוקשות נגד ראש ממשלה, הוא נשאל. והפוליטיקאי השיב שהוא משוכנע באמת (האלטרנטיבית) שלו. "הם חושבים ש-11 שנים זה מספיק, ושהגיע הזמן להחליף שלטון. הם לא מסוגלים להחליף דרך הקלפי, ולכן בחרו בחדרי החקירות".

לשמוע ולא להאמין. כך מדבר מנהיג בכיר במדינת ישראל בשנת 2019. לא אדם מן שוליים, אלא איש מלומד וחכם. מאחר שהייתה זאת שיחה לא לפרסום, הרשה אותו בכיר לעצמו לגלות את אשר על ליבו. הנרטיב של נתניהו הצליח להתבסס בלבבות.