מודל הגומייה, הטלת מטבע או דילמת האסיר: החוקרים שבדקו מה עובד מקרב כל המודלים לקבלת החלטות

כל חיינו אנחנו מקבלים החלטות ברמות מודעות שונות. לעתים נדרשת החלטה ספציפית, ואנחנו יודעים היטב מה עומד על הפרק. לדוגמה, בהתלבטות בזמן קניית מכונית, בהחלטה אם לעזוב מקום עבודה, במענה להצעת נישואים. לעתים אנחנו בקושי יודעים (אם בכלל) שעמדה הכרעה לפנינו ושמשהו בנו, איזה מנגנון נסתר או נסתר למחצה, החליט בשבילנו.

אבל מה קורה כשעומדת בפנינו החלטה קשה יותר, כשאנחנו לא מצליחים להכריע ולבחור? שניים שנתקלו בבעיה הזו והחליטו לחקור את המודלים שפותחו לפיתוח אסטרטגיות חשיבה הם מייקל קרוגרוס ורומן טשפלר.

קרוגרוס הוא עיתונאי יליד שבדיה, שחי בשווייץ והיה עורך בכיר במגזין Das Magazin, עד שהחליט להתפטר ולהיות כותב פרילאנס בעיתונים בגרמניה ובשווייץ; וכפי שהתברר מאוחר יותר, גם מחבר של רב מכר אחד לפחות. טשפלר נולד בשווייץ ועוסק בהפקת סרטים ופרויקטים תרבותיים. השניים נפגשו בלימודים באוניברסיטת Kaospilot בדנמרק, וכתבו יחד את הספר 'כך מקבלים החלטה - 50 מודלים לחשיבה אסטרטגית'. החיבור ביניהם מבליט את קרוגרוס כצד הוורבאלי והתקשורתי יותר, בעוד שטשפלר מסתפק בעיקר באיור איורים משעשעים על לוח ומשפטי פאנץ' ליין בודדים.

לראיון ל"ליידי גלובס" קרוגרוס, 42, התייצב לבדו. לצד שאלות על קבלת החלטות באופן כללי, ניסיתי לבדוק אתו עד כמה, אם בכלל, הוא מיישם את המודלים בחייו האישיים ומה צפוי בכלל למודלים כאלה בימים שבהם נדמה שהבינה המלאכותית (AI) הולכת ומשתלטת על חיינו, בדרך לקבלת החלטות עצמאית על סמך דאטה (ובעיקר, ביג דאטה), גם בתחומים שלא האמנו שיישלטו אי פעם על ידי מכונות. בין לבין קרוגרוס סיפר לי גם על הסדר קבלת ההחלטות יוצא הדופן שיש לו עם אשתו.

הטענות נגד מודלים לקבלת החלטות הן שאם אתה מאמין בהם, תלך אחרי דרך המחשבה שלהם, ובעצם לא תחשוב לבד.
"אבל זה לא נכון, מודלים לא אומרים לך איך לחשוב, הם כלי שאמור לסייע לך לנתח מצבים ולקבל החלטות. מה תעשה עם הכלי הזה? תלוי בך. תחשוב על פטיש: גם זה כלי עבודה שאם תשתמש בו לא נכון, אתה עלול להרוג, או לפצוע, או סתם להרוס. לעומת זאת, אם תשתמש בו נכון תוכל לבנות בית".

איך יודעים מתי צברנו מספיק ידע כדי לקבל החלטה?
"המחקרים מראים שאם יש לנו ידע מועט בנושא כלשהו, אנחנו מרגישים חסרי ביטחון. עם העלייה ברמת הידע, אנחנו מתחילים להרגיש יותר ויותר טוב ונכונים לקבל החלטה. אבל יש לעניין הזה נקודת מפנה, נקודה שאם נעבור אותה נרגיש שאנחנו יודעים יותר מדי, ושהידע הזה מקשה עלינו לקבל החלטה. זה נקרא הפרדוקס של הידע העודף, TMI. כשיש לנו יותר מדי ידע אנחנו מתחילים לפקפק במה שאנחנו יודעים. ברמה האקדמית זה דווקא יכול להועיל, אבל בפרקטיקה זה מאוד מבלבל.

"החוכמה היא לזהות מראש איפה נמצאת נקודת המפנה. הבעיה היא שאין לזה חוקים ידועים או קבועים. בבחירת מכונית, לדוגמה, מחקרים מראים שאם המבחר נע בין חמש לשמונה, זה נראה מספק. לעומת זאת, בחירה בין ארבע מכוניות נראית דלה ובחירה בין יותר משמונה מכוניות מציפה אותנו באופן שמקשה עלינו. בקיצור, בכל מצב של בחירה אנחנו צריכים לשאול את עצמנו אם ניתן לצמצם את אפשרויות הבחירה - אבל לא יותר מדי".

תוכל לתת דוגמה מעשית נוספת?
"הפרופסור לפסיכולוגיה בארי שוורץ ממליץ לעיין בתפריט במסעדה, לבחור במנה הראשונה שמוצאת חן בעיניכם, ולהזמין אותה. פשוט לסגור את התפריט ולהזמין. לפי המודל שלו, ככל שתתלבטו בין אפשרויות רבות יותר, כך תפחת שביעות הרצון שלכם. זו אולי נשמעת עצה קצת מוזרה, אבל היא מאוד אפקטיבית".

מבין 50 המודלים שבדקתם, איזה חביב עליך במיוחד?
"אני אוהב את מודל הגומייה, שיכול לסייע בקבלת החלטות מכריעות בין אופציות כמעט שוות בעינינו. במודל זה אנחנו שואלים את עצמנו מה מחזיק אותנו במצב הנוכחי ומה מושך אותנו לשנות אותו. זה, אמנם, נראה כמו רשימה פשוטה של יתרונות וחסרונות, אבל ההבדל הוא שכאן זה בא מנקודת מבט חיובית, מהנחה ששתי האפשרויות לבחירה טובות בעינינו.

"אתה גר בתל אביב? נניח שאתה מתלבט אם לעבור לירושלים. במקום לרשום יתרונות וחסרונות תשאל את עצמך מה מושך אותך בירושלים, ומה משאיר אותך בתל אביב. ההשוואה בין שתי אפשרויות חיוביות עשויה לאפשר קבלת החלטה. זה יכול להיות מאוד אפקטיבי במקרים שבהם אנחנו רוצים משהו, אבל לא לגמרי מודעים לכך שכבר יש לנו ביד משהו נהדר".

 "הכי גרוע זה לקרוס תחת אי קבלת החלטה, והיעזרות במודלים מכניסה סדר ומפחיתה מהלחץ" / צילום: Guy Perrenoud

אתה משתמש במודלים לקבלת החלטות בחיי היומיום שלך?
(צוחק) "האמת שכן, בהחלט, אם כי לא כל הזמן. כמה מהמודלים מסייעים לי בארגון החיים, בעיקר בכל מה שקשור לניהול. ניהול הוא משימה קשה בהגדרה, אתה כל הזמן מתעסק בשאלות כמו מה אתה רוצה לעשות ואיך אתה רוצה לעשות את זה - ומתי וכמה ואיפה. המודלים מכניסים מבנה וסדר, ובכך מפחיתים מהלחץ. אנשים מקבלים הרבה מאוד החלטות באינטואיציה, על סמך תחושות בטן, אבל זה קשה וגוזל הרבה מאוד אנרגיות. כאן המודלים יכולים לבוא לעזרתנו".

הפסיכולוג גרד גיגרֶנצֶר מציע להטיל מטבע במצב שבו אי אפשר להחליט בין שתי אפשרויות. לדבריו, בזמן שהמטבע יסתובב באוויר תרגישו על איזה צד תרצו שייפול. זו שיטה רצינית בעיניך לקבלת החלטה?
"האמת שזו דרך ממש אפקטיבית לקבל החלטה. אנחנו יודעים ממחקרים שמצב של אי החלטיות יוצר הרבה מאוד לחץ נפשי. במצב כזה עדיף לבקש עזרה מהחלקים האינטואיטיביים שלנו, הרי ידוע שאנחנו יודעים יותר ממה שנדמה לנו שאנחנו יודעים. תקרא לזה אינטואיציה, תחושת בטן, לא משנה. אם נחזור לדוגמה הקודמת, ברגע שתזרוק את המטבע באוויר אתה עשוי להרגיש חשש שהוא ייפול על 'ירושלים', כי בתוך תוכך אתה יודע שאתה רוצה להישאר בתל אביב. ואם זה המצב, אתה כבר לא צריך לראות על איזה צד ייפול המטבע. אתה כבר יודע מה אתה רוצה.
"יתרון נוסף בהטלת מטבע הוא להעביר את ההחלטה לצד שלישי. במקרים שבהם אנחנו לא מצליחים להחליט בעצמנו, אין שום פסול בהעברת ההחלטה לבן או בת הזוג. ובעצם, למה לא מטבע? תמיד חשוב, לדעתי, לקבל החלטה, הכי גרוע זה להתחיל לקרוס תחת הלחץ הנובע מאי קבלת ההחלטה".

האם אנחנו בכלל זקוקים למודלים לחשיבה אסטרטגית בתקופה שבה הבינה המלאכותית (AI) מתחילה לחלוש על עוד ועוד תחומים, ולמעשה מקבלת החלטות על סמך זרם אדיר של נתונים? אולי עדיף להירגע ולהניח למכונות להחליט במקומנו?
"זו שאלה במקומה. במקרים רבים הבינה המלאכותית מקבלת כבר כיום החלטות בצורה יותר טובה מאיתנו. למשל, אם אתה רוצה לקנות נעלי ספורט, סביר להניח שתהליכים מבוססי בינה מלאכותית יוכלו להביא אותך לבחירה המוצלחת ביותר.
"ועדיין, לא היינו רוצים שהבינה המלאכותית תבחר לנו בני זוג. אנחנו מוכנים שהיא תציע לנו מועמדים, אבל בחירה היא צעד אחד יותר מדי. לכן, במקרה זה נצטרך להמשיך לסמוך על יכולת השיפוט שלנו, ויכולת השיפוט הזו זקוקה לעוזרים, שבהם גם המודלים.
"למודלים יש גם תפקיד בפיתוח המחשבה העצמאית שלנו. החלטות רבות, למשל הצבעה בבחירות, לא יכולות להיות מבוססות על בינה מלאכותית, זה יהיה טירוף מבחינתנו לוותר לגמרי על זכותנו לחשוב ולהחליט ולבחור".

אנשים יכולים לקבל החלטה להיות מאושרים?
"במקומות שבהם אנחנו יכולים להשפיע על אופן החשיבה שלנו - אסור לנו לזלזל בזה. ההגעה למצב של זרימה כן מאפשרת לנו להיות מסופקים יותר. יש חשיבות גדולה לשאלה איזה זאב בתוכנו אנחנו בוחרים להאכיל: האם זה הזאב שאומר שהעולם הוא מקום רע ואכזרי, או הזאב שמתעקש שיהיה בסדר".

אתם ממליצים לכל אחד לשאול את עצמו לעתים תכופות 'מתי לאחרונה עשית משהו בפעם הראשונה?', מה אפקטיבי בשאלה הזו?
"זו שאלה מומלצת לכל הגילים, לבן 5 ולבת 95. לשניהם תהיה תשובה ברורה עליה. זו גם שאלה שמזכירה לנו את החשיבות, היופי וההשראה הנלווים לעשיית משהו חדש. אנחנו יוצאים מאזור הנוחות שלנו, פוגשים אנשים חדשים, טועמים מאכלים לא מוכרים, רואים נופים שעוד לא ראינו - כל זה חלק מיופייה של הסקרנות האנושית".

החזקת במשרת עורך בכיר בעיתון מוביל, והתפטרת. למה? שתף אותנו בתהליך ההחלטה הזה.
"זה היה לפני שהתחלתי לעסוק בנושא קבלת ההחלטות. הייתי צעיר ונאיבי, וייתכן שקיבלתי אז החלטות ביתר קלות ראש. זה אולי היה טיפשי, אבל גם מאוד מעורר השראה, כי במהלך כזה אתה פותח את עצמך לספקטרום שלם של הזדמנויות. זה נשאר אצלי כתזכורת לכך שגם צעדים טיפשיים, לכאורה, יכולים להוביל למקומות מפתיעים.

"מה הרגשתי בזמן אמיתי? רצון לשנות משהו, אפילו שעוד לא ידעתי מה. שמעתי באותה תקופה איזו שורה בסרט, שאמרה ש'אם אתה לא יודע עוד מה לעשות, לך לפחות למקום שבו היית רוצה לעשות את זה'. באתי למשפחה הצעירה שלי ואמרתי: בואו נעבור לברלין. קורים שם המון דברים והרבה דברים עדיין לא מקובעים, לא מוחלטים. וזהו, זה הוחלט. עברנו לברלין מתוך תקווה שהעיר הזו תיתן לנו אנרגיה וכיוון. גרנו שם חמש שנים".

כשפרסמתם את "איך לקבל החלטה" לא הייתה לכם שום דרך לנחש שהוא ימכור יותר ממיליון עותקים. ההצלחה הזו שינתה את חייך?
"לא, ההצלחה לא שינתה את חיי. אני עדיין דואג בגלל אותם דברים בלילה, עדיין מפקפק בעצמי ובמעשיי כל הזמן, עדיין מתמודד עם אותם דברים קטנים שהפריעו לי תמיד. אין לי, כמובן, טענות להצלחה פיננסית, ברור שעדיף להיות עשיר מעני, אבל זה לא שינה אותי. אני אגיד לך יותר מזה: מאז שהצלחתי בעצמי, אני פחות מעריך את ההצלחה ופחות מתעניין באנשים מצליחים אחרים. אני חושב שחלק גדול מאוד מכל הצלחה זה להיות שם במקום הנכון וברגע הנכון. סיפורים מעניינים קורים בכל מקום, בטח שלא רק לאנשים שהצליחו". 

"חשוב לקבל החלטות לאחר שהצבת לעצמך סט ברור של ערכים"

מייקל קרוגרוס, מה הייתה ההחלטה הקשה ביותר שקיבלת בשנה האחרונה?
"משפחתי ואני עברנו לעיר אחרת בשנה האחרונה - וזה לא משהו שרציתי בו. לאשתי ולי יש הסכם בנוגע לקבלת החלטות, שאומר שאם אחד מאיתנו ממש רוצה משהו, השני חייב להגיד לו: 'אוקיי, בוא נעשה את זה'. אשתי רצתה לעבור ואני הסכמתי, כי זה ההסכם בינינו, אף שאהבתי את החיים שלנו בעיר שעזבנו. היה בזה גם משהו מעניין, ללכת בעקבות רצון שמנוגד, במקרה זה, לרצון שלי. החלטתי להפיק את המיטב מזה, גם אם עדיין יש בי חלקים שעצובים על המעבר".

אתה מעדיף לקבל החלטות לבדך, או יחד עם אנשים אחרים?
"אני שמח לקבל פידבק ואוהב לשמוע דעות אחרות - אבל לא מכל אחד. יש לי חבורה של אנשים שאני מכנה 'רשת האתגר שלי', ואני שמח לשמוע תמיד כל מה שיש להם לומר. הם אמנם מאתגרים אותי, אבל אני יודע שלא יפנו נגדי. בסופו של דבר, לאחר ששמעתי ואותגרתי, אני מקבל החלטה לבד".

מה העצה שלך לקבלת החלטות חשובות?
"קודם כל, חשוב להציב דד-ליין, טווח זמן שבו תקבל את ההחלטה. חשוב גם לערוך מחקר כדי להגיע לקבלת ההחלטה עם ידע מספק, אבל לא לעבור את נקודת המפנה שמעבר לה יודעים יותר מדי ומתחילים להתבלבל.

"חשוב ומועיל מאוד לקבל החלטות לאחר שהצבת לעצמך סט ברור של ערכים וחוקים. לא מומלץ לגבש את הערכים תוך כדי קבלת ההחלטה, זה בדרך כלל לא עובד ומבלבל מאוד. לאחר שביררת לעצמך מה חשוב לך ומה פחות, ההחלטות נעשות קלות הרבה יותר".

יש לי ידידה טובה שמתלבטת כבר תקופה די ארוכה אם לעזוב את מקום העבודה שלה. מה היית עושה אם היית מתבקש לעזור לה בתהליך ההחלטה?
"מודל הגומייה יכול מאוד לעזור לה. כלומר, שתשאל את עצמה מה מושך אותה החוצה ומה מחזיק אותה בכיסאה. היא צריכה לנסות להיות מה שיותר כנה עם עצמה, לא להסתפק באמירות כמו 'משעמם לי בעבודה', אלא לנסות להבין מה בדיוק זה אומר, לרדת שכבה אחת מתחת למובן מאליו. על כל שאלה כזו היא צריכה לשאול 4-5 פעמים 'למה' - ואז לרדת עוד שכבה. 'אני במתח בעבודה' - למה? 'כי הבוסית שלי מלחיצה אותי' - למה, מה מלחיץ בה? וכך הלאה.

"היא צריכה גם לנסות לדמיין מה יקרה אם תעזוב את מקום העבודה שלה, איך זה ירגיש. יש מודל החלטה ממש עתיק, עוד מימי הביניים, שממליץ לנסות את שני המצבים עוד לפני קבלת ההחלטה. כלומר, במשך שלושה ימים היא צריכה להסתובב בתחושה שהחליטה לעזוב ובשלושה ימים שאחר כך - בתחושה שהחליטה להישאר. הרעיון הוא לבחון איך היא מרגישה, מה מתאים לה יותר ברמה הרגשית, אפילו ברמת התגובה הגופנית. אחר כך היא צריכה לנשום עמוק - ולקבל את ההחלטה".