דעה: עובדי קבלן - יתומים בין ימין ושמאל

הם נמצאים בכל מקום. צעירים ומבוגרים, נשים וגברים. דתיים וחילונים, יהודים וערבים. את האנשים האלה לא סופרים מקבלי ההחלטות לפני וגם אחרי הבחירות. כי הם עובדי קבלן.

ישראל היא המובילה מבין מדינות העולם בשיעור העסקת עובדי קבלן. שיעור עובדי הקבלן, מסך כלל המועסקים במשק הישראלי, נע בין 15-13% (כ-600 אלף עובדי קבלן), לעומת 1%-3% במדינות מפותחות אחרות.

לפי דוח שפרסם החשב הכללי במשרד האוצר, 89% עובדי הניקיון, 42% מעובדי אבטחה ו-32% מהעובדים בתחום הסיעוד בשירות המדינה לא מקבלים שכר לפי החוק. 73% מהם בשירות המדינה מקבלים שכר נמוך משכר המינימום. בדצמבר 2017, שכרם של 90 אלף מאבטחים לא עלה ב-1.5 שקל לשעה, בניגוד להסכם שחתמו ההסתדרות עם מעסיקים. זאת כי שר הרווחה לא חתם והסתדרות לא הכריזה על סכסוך עבודה.

כל המפלגות מתייחסות לעובדי הקבלן כשקופים, ולמשפחות שלהם כשקופות. לפי המכון הישראלי לדמוקרטיה, מאז ראשית שנות האלפיים חלה ירידה בשיעורי ההצבעה בקרב בעלי המעמד הכלכלי-חברתי נמוך. נתון זה משקף את האי-אמון שלהם במפלגות הקיימות בישראל, אבל זה גם נותן סיכוי למפלגות שמנסות לגייס בוחרים חדשים שלא שייכים לגוש פוליטי מסוים כי לעוני אין צבע ולעוני אין כיפה ולעוני אין לאום.

עובדי קבלן אומרים לי כול הזמן: "חברי הכנסת ימנים וגם שמאלנים דואגים רק לעצמם, מעלים משכורת לעצמם כול שנה ב-1,300 שקל ובשבילנו? אין כסף כי מצב המשק קשה וצריכים לקצץ". עובדי קבלן לא מסוגלים יותר לשמוע אגדות על שיפור מצבם הכלכלי. הם חוזרים בסוף היום הביתה, ורואים את המציאות העגומה.

אנו עומדים בפני בחירות שלישיות באותה שנה. התוצאות כנראה יהיו זהות, והפלונטר הפוליטי? גם הוא יימשך נשאלת עדיין השאלה למה ללכת להצביע? ולמי להצביע? שנים עברו, מנהיגים התחלפו, מפלגות השתנו ורק הסיסמאות נשארו. נראה לי שאפילו המפלגות כבר לא מאמינות לסיסמאות של עצמן. ל-600 אלף עובדי קבלן נמאס להיות יתומים, נמאס להם לשבת על הגדר. הם מחפשים בית פוליטי ושיפור מצבם. 

הכותב הוא יו"ר המטה למען עובדי קבלן