בדיקת "גלובס": רפורמת התביעות הייצוגיות הצליחה, אבל אולי יותר מדי

מספר הבקשות לאישור תביעה (תובענה) ייצוגית שהוגשו בשנה וחצי שחלפו מאז נכנסה לתוקף החובה לשלם אגרה כתנאי להגשתן, ירד ב-44% בהשוואה למספר הבקשות לאישור תביעה ייצוגית שהוגשו בשנה וחצי שקדמה להטלת האגרות - כך עולה מהנתונים הרשמיים שסיפקה הרשות השופטת לבקשת "גלובס", ושנחשפים כאן לראשונה.

המשמעות של הנתונים היא שלפחות מבחינת המספרים היבשים, המהפכה שביקשו לחולל במשרד המשפטים בתחום התביעות הייצוגיות - מהפכה שיצאה לדרך בתקופת כהונתה של איילת שקד כשרת המשפטים - נחלה הצלחה כבירה.

עם זאת, מבט יותר מעמיק על הנתונים ועל משמעותם מגלה כי לא בטוח שהתכלית העיקרית של המהלך - הורדת מספר תביעות-הסרק - אכן הושגה.

 מחיר תביעה ייצוגית

המטרה: חיסול תביעות-סרק

ב-8 במאי 2018 נפל דבר בשוק התביעות הייצוגיות בישראל. תחום התביעות הייצוגיות, שהתפתח בעיקר לאחר חקיקת חוק תובענות ייצוגיות בשנת 2016, ספג מכה קשה.

לאחר שנים של התנגדות עזה מצדם של עורכי הדין למהלך, יצאו לדרך תקנות חדשות שקבעו כללים חדשים, ובמסגרתם בקשה לאישור תובענה ייצוגית שמוגשת בבית משפט השלום (שגובהה עד 2.5 מיליון שקל) תחויב בתשלום אגרה של 8,000 שקל.

עוד נקבע כי מגישי בקשות לאישור תובענות ייצוגיות המוגשות בבית המשפט המחוזי יחויבו בתשלום אגרה על סך 16 אלף שקל.

המטרה הכמעט-בלעדית של הטלת האגרות הייתה להוריד את מספר הבקשות לאישור תובענות ייצוגיות, שהלך וצמח משנה לשנה. בתקופת השיא נרשמו ארבע בקשות בממוצע מדי יום לייצוגיות.

כפי שהובהר בדברי ההסבר לתיקון התקנות, התכלית שעמדה מאחורי הטלת האגרות הייתה "הפחתת תובענות-סרק וצמצום שיעורן ביחס לכלל התובענות המוגשות לבתי המשפט".

מספרן של בקשות לאישור תובענות ייצוגיות שניתן להגדירן כ"תביעות-סרק" אכן היה גבוה. כך, למשל, מחקר מיוני 2014 של המרכז הבינתחומי הרצליה בשיתוף מחלקת המחקר של הרשות השופטת, הראה כי סיבת הסגירה השכיחה ביותר לתובענות הייתה הסתלקות תובעים מתביעתם בשל אי-קיום עילה מוצדקת להגשת התביעה, או בעקבות כך שסיכוי התובענה נמוכים. במילים אחרות, תובענות-סרק. 

גם נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות התייחסה בעבר לתופעת תביעות-הסרק, כשציינה במהלך כנס שהוקדש לנושא כי היא "מאוכזבת" מכך שנעשה שימוש בחוק תובענות ייצוגיות גם כדי להגיש תביעות-סרק מרובות.

התוצאה: בקשות מוצדקות ירדו לטמיון

אז האם המטרה הושגה? מהנתונים שמסרה הנהלת בתי המשפט לבקשת "גלובס" עולה כי בשנה וחצי שעברו מאז הוטלו האגרות עבר תחום הייצוגיות טלטלה משמעותית. בעוד שמספרן הכולל של בקשות לאישור תובענות ייצוגיות שהוגשו בשנה וחצי שקדמה להטלת האגרה עמד על 2,249, מספרן בשנה וחצי שאחרי הטלת האגרות עומד על 1,262 בלבד - ירידה של 44%.

דרך נוספת להסתכל על הנתונים היא באמצעות בחינת מספר הבקשות שמוגשות נגד הגופים הגדולים במשק. ל"גלובס" נודע כי נגד אחת מחברות התקשורת הגדולות בישראל הוגשו בשנה החולפת כולה שתי בקשות אישור בלבד, בעוד שלפני כן עמד קצב ההגשה על בין בקשה אחת לשלוש בחודש.

השאלה הגדולה היא האם בתוך הניסיון למנוע תובענות ייצוגיות, ירדו לטמיון גם תובענות שאת הגשתן אמור מכשיר התובענות הייצוגיות לעודד.

תשובה חלקית לשאלה זו ניתן למצוא בסכום שהכניסה המדינה כתוצאה מהטלת האגרות במהלך השנה וחצי שעברו מאז הטלת הבקשות. מדובר בסכום של כמיליון שקל בלבד - נמוך משמעותית מהאגרה המלאה שאמורה הייתה להתקבל אפילו אם כל הבקשות לאישור היו מוגשות.

מבדיקה שערך "גלובס" עולה כי קיימות שתי סיבות מרכזיות לסכום הנמוך, והן מלמדות כי לא בטוח שתכלית הפחתת תביעות-הסרק היא היחידה שהושגה בעקבות הטלת האגרות.

הסיבה הראשונה לסכום הנמוך שהכניסה המדינה היא שלמרות סכומי האגרה הנקובים בתקנות, בפועל מגישי בקשות לאישור בבית המשפט נדרשים לשלם רק 37.5% מסכום האגרה במועד הגשת הבקשה, ואת היתר במועד תחילת ניהול התביעה עצמה, אם וכאשר מאושרת הבקשה לנהל אותה.

גם היום, לאחר הטלת האגרות, מרבית הבקשות לא מגיעות לשלב הניהול, מה שמפחית באופן דרמטי את ההכנסות. ההנחה המקובלת היא שככל שיגבר מספרן של התביעות המבוססות, כך גם יגדל מספר התביעות המנוהלות וכפועל יוצא - גם יגדל הסכום שמכניסה המדינה עבורן כתוצאה מאגרה.

הסיבה השנייה לכך שהסכום שהכניסה המדינה כתוצאה מהטלת האגרות הוא כה נמוך, נוגעת לעובדה שבתקנות הוחלט לתת פטור מאגרה למספר סוגים של בקשות. מדובר בבקשות לייצוגיות בתחומים הנחשבים "חברתיים", שלגביהם עלה חשש שמא הטלת אגרה תוביל לחסימת שערי בית המשפט מפני תובעים. הדוגמה הבולטת ביותר לתובענות כאלה הן תובענות בענייני נגישות, שמספרן עלה דרמטית מאז הוטלו האגרות.

עם זאת, עורכי דין בכירים בתחום מעריכים כי גם מספר בקשות-הסרק ירד במידת מה, אך לא בגלל הטלת האגרה אלא בגלל תיקון אחר לחוק לתובענות ייצוגיות ופסיקה שבאה בעקבותיו - שעצרו מנהג של תובעים סדרתיים להגיש בקשות רבות חסרות בסיס.

התהליך: איך נמנעים מתשלום אגרות

לפי חוק תובענות ייצוגיות, לא בכל עניין ניתן להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית. מחלקת המחקר של הרשות השופטת ערכה פילוח של סוגי הנושאים שבהן הוגשו בקשות האישור בשנה שחלפה מאז הוטלו האגרות, בהשוואה לשנה הקלנדרית שקדמה לה.

הנתונים מלמדים כי לא בטוח שדווקא תביעות-הסרק הן אלא שפחתו משמעותית, אבל שברור שעורכי הדין המגישים את הבקשות ביקשו למצוא דרכים לחמוק מתשלום האגרה.

הדרך המרכזית להימנע (כדין) מתשלום אגרה היא הגשת בקשה בתחום שעליו הוכרז כי לא תוטל אגרה. כך, למשל, מספרן של התביעות בנושא שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, או כמו שהן מכונות בקרב העוסקים בתחום - "תביעות בענייני נגישות" - קפץ פלאים: בעוד שבשנה הקלנדרית שקדמה להטלת האגרה עמד מספרן על 1.4% בלבד מסך בקשות האישור המוגשת, מספרן בשנה שחלפה מאז הוטלו האגרות האמיר עד לכדי 30% מסך הבקשות שהוגשו.

התמהיל: מהם נושאי התביעה

שינויים בולטים נוספים בעקבות מהפכת האגרות על התביעות הייצוגיות ניתן למצוא בבקשות לאישור תביעות ייצוגיות בענייני צרכנות, שמאז ומעולם היוו את הנתח המשמעותי ביותר של הבקשות.

בעוד שבשנה הקלנדרית שקדמה למועד הטלת האגרות 65% מסך הבקשות עסקו בענייני צרכנות, בעקבות הטלת האגרה צנח מספרן דרסטית, ובשנה שלאחר הטלת האגרה עומד מספרן על 41% מסך הבקשות שמוגשות.

גם מספרן של בקשות לאישור תביעה ייצוגית הנוגעות לביטוח או קופות גמל ירד משמעותית בעקבות ההחלטה להטיל את האגרה - מ-6.2% לפני האגרה, ל-1.5% בלבד אחרי הטלתה. גם שיעורן של תביעות הספאם - שבאופן מסורתי סכומי הפיצוי בהן נמוך יחסית - צנח מ-3% לפני שהוטלה האגרה, ל-0.7%. 

קומבינה מאחורי גבם של בית המשפט והציבור: פשרות בין עורכי הדין לגופי הענק

להטלת האגרות הייתה, כך מתברר, השפעה נוספת. לפי המידע שהגיע לידי "גלובס", מאז הטלת האגרות, יותר ויותר תובעים ייצוגיים פוטנציאליים שבעבר היו מגישים בקשות לבתי המשפט - מבקשים תחילה "לגשש" את סיכויי הצלחת תביעתם באמצעות פנייה מוקדמת לנתבעים הייצוגיים הפוטנציאליים.

כך הלכה והתעצמה פרקטיקה שבמסגרתה מקבלים גופים גדולים - חברות תקשורת, רשתות קמעונאות ושיווק, בנקים ומוסדות פיננסיים גדולים - מכתבים תחת הכותרת "התראה לפני נקיטת הליך ייצוגי". במכתבים כאלה מעלים התובעים את טענותיהם, והנתבע הפוטנציאלי מספק תשובה ראשונית ולא מחייבת, מה שמאפשר לתובע לבחון האם יש לו עילת תביעה טובה או שמא הסיכון שבהגשת ההליך, שכעת כרוך גם בתשלום אגרה, עולה על הסיכוי לצלוח בו. לאור הלכת העליון שלפיה אין לתגמל תובעי סרק המסתלקים מבקשות, הצורך לבדוק מראש רק הלך והתגבר.

מכתבים אלה מאפשרים במקרים רבים נתיב נוסף לפיצוי התובע הייצוגי הפוטנציאלי, ובעיקר של עורך דינו. הם מאפשרים לגופים הגדולים המקבלים את הפנייה לערוך בקרת נזקים, ולנסות ולצפות גם מצדם מהו הסיכוי של הבקשה להתקבל. במקרה שלא מדובר בתביעה מופרכת, מנסים אותם גופים פעמים רבות להגיע לפשרה עם התובע הייצוגי הפוטנציאלי ובא-כוחו, וכך חוסכים להם מצד אחד את הסיכון והעלויות שבניהול ההליך, אך גם מפצים אותו בסכום מסוים, נמוך ממה שהיה מתקבל לו היה מנוהל הליך - ובכך יוצרים מצב של win-win מבחינתם.

חלק מעורכי הדין של הגופים גדולים שעמם שוחחנו לכתבה זו, אומרים כי תובעים פוטנציאלים מנצלים את הנכונות של שולחיהם להימנע מדיון משפטי ומעלים דרישות סחטניות. הבעיה המרכזית בפרקטיקה הזו קשורה יותר לעובדה שמגעים אלה נעשים רחוק מעיניו של בית המשפט. כך, בעוד שחוק תובענות ייצוגיות מחייב את בית המשפט לבחון ולאשר כל פשרה או הסתלקות בתביעה ייצוגית, כדי לוודא שהאינטרס של כלל הציבור זוכה להתייחסות ראויה במסגרת ההסדר המתגבש - כשמדובר בשלב שטרם הגשת ההליכים, אין כל גורם מפקח.

התופעה הזאת בעייתית במיוחד, נוכח העובדה כי עיקר הביקורת שמשמיעים בתי המשפט על הסדר פשרה נוגע לעניין שכר-טרחה של עורכי הדין והגמול שמקבל התובע הייצוגי. בתי המשפט בחרו להפחית משמעותית את הסכום שמקבלים מי שיזמו את ההליך הייצוגי, מחשש כי מדובר בכסף שהם גורפים לכיסם על חשבון הסכומים שלהם זכאים חברי הקבוצה הייצוגית.

אומנם הסדר "מאחורי הקלעים" של תובע ונתבע ייצוגיים פוטנציאלים לא חוסם את הדרך לתובע אחר להגיש תביעה באותו נושא. אולם פעמים רבות עורכי הדין הבקיאים בתחום נישתי מסוים, כמו בנקאות או ביטוח, מכירים פרצות ובעיות אצל אותם גופים גדולים טוב יותר מכל אדם אחר. ובמקרה שבו הם מגיעים להסדר מחוץ לכותלי בית המשפט - הציבור הרחב שנפגע כתוצאה מעוול של אותו גוף לא מרוויח, גם עם העוול מתוקן מעתה והלאה.