דעה: פלורליסטים רבים הם האנשים הכי לא פלורליסטים

נאום "מצב האומה" של הנשיא דונלד טראמפ רק המחיש: רבים בשמאל הפרוגרסיבי איבדו את היכולת להקשיב או להכיל דעות ששונות משלהם

ננסי פלוסי קורעת את דפי הנאום של דונלד טראמפ / צילום: Alex Brandon, Associated Press
ננסי פלוסי קורעת את דפי הנאום של דונלד טראמפ / צילום: Alex Brandon, Associated Press

השבוע, במשך 81 דקות עמד ונשא נשיא ארצות-הברית דונלד טראמפ את נאום "מצב האומה" המסורתי. טראמפ דיבר על נושא המהגרים, הכלכלה, הזכות לנשיאת נשק ושאר הנושאים המעסיקים את האזרחים האמריקאים.

הנשיא הרחיב בנוגע לבעיות המזרח התיכון, וכן יצר כמה רגעים מרגשים במיוחד ביניהם הרגע בו העניק את מדליית החירות לראש לימבו (שדרן הרדיו השמרן שחולה בסרטן הריאות), העניק לילדה, בת לאם-חד הורית, מלגת לימודים, או הרגע בו הוא הודיע לאישה אשר בעלה נלחם כבר ארבעה סבבים באפגניסטן כי הוא חוזר הביתה והכניס את הלוחם לאולם לאיחוד המרגש.

נאום מצב האומה הוא נאום ממלכתי הקורה אחת לשנה במהלך חודש ינואר. הייתם חושבים שהשמאל, שמתהדר בכינוי "ליברלי" או "פלורליסטי", יישב כמנהג המסורת וייתן את הכבוד לנשיא, על אף חילוקי הדעות ביניהם. אך לצערנו רבים בשמאל הפרוגרסיבי העולמי כבר מזמן לא ליברלים ובטח שלא פלורליסטים. רוב חברי המפלגה הדמוקרטית התנהגו בחוסר כבוד וזלזול בוטה לאורך כל הנאום. במהלכו אף יצאו חלק מהם בהפגנתיות מהאולם.

זה לא מפתיע בהתחשב בדרך בה מנהיגת השמאל הפרוגרסיבי בארה"ב התנהגה. ננסי פלוסי, יו"ר בית הנבחרים, שאמורה הייתה כמיטב המסורת להציג את הנשיא במילים "עם פריבלגיה וכבוד רב", התעלמה מהנהלים המסורתיים והסתפקה ב"נשיא ארצות-הברית". שיא חוצפתה של פלוסי הגיע ברגע שהיה נראה כאילו נלקח מסרט פרודי: כאשר הנשיא עוד עומד על הבמה, היא לקחה את דפי הנאום וקרעה אותם לגזרים אל מול עיניה המשתאות של האומה האמריקאית.

חוסר ההכלה של השמאל, ה"פלורליסטי" כביכול, לא נעצר בגבולות ארצות-הברית. בשנת 2016 עברה בפרלמנט הקנדי הצעת חוק שכונתה "C-16" חוק זה אוסר על פנייה לאדם לא על פי הזהות המינית בה הוא מגדיר את עצמו. קרי, אם גבר מגדיר את עצמו אישה ופנית אליו כגבר (או להיפך) זה מנוגד לחוק ותוכל להיענש על כך בחומרה.

חופש הביטוי? לא בבית ספרנו

גם כאן בארץ ישנם דוגמאות למכביר לחוסר ההכלה של חלקים בשמאל את האחר. אפשר להתבונן בטירוף שנוצר בכל פעם שרב או ח"כ דתי מעז לפצות את פיו ולהגיד דעה כלשהי על הקהילה הגאה. השבוע הקורבן התורן היה זוכה פרס ישראל הרב יעקב אריאל, אך בכל שבוע מעלים על המוקד אדם אחר. איני אומר, ולו לרגע שאני מסכים עם אמירותיהם של רבנים וח"כים אלו, אך יותר מכך: איני מסכים עם העליהום שנוצר פעם אחר פעם לאחר אמירות שחורגות מגדר הנורמה הפרוגרסיבית.

אמירה של ד"ר מוטי קידר מאוניברסיטת בר אילן בקשר לרצח רבין מוצגת כאיום על הדמוקרטיה, והוא מזומן לוועדת משמעת. אלא שכאשר ד"ר אחר מאותה אוניברסיטה טוען בנוגע לחיילי צה"ל במרמרה שיש להם היגיון טרוריסטי והם ביצעו פשעי מלחמה, או כאשר עופר כסיף, כיום ח"כ ובעבר מרצה באוניברסיטה העברית, אומר על היהודים שעולים להר הבית שהם סרטן עם גרורות שצריך לחסל, על איילת שקד שהיא חלאה נאו-נאצית, ובאחת הכיתות בהן לימד משווה בין חוקי ממשלת נתניהו לבין חוקי גרמניה הנאצית - אף קול לא פוצה בשיר המוכר.

מסיבות אלה אפשר להגיע רק למסקנה אחת: פלורליסטים רבים הם פלורליסטים רק כשמדובר בפלורליסטים שכמותם, דבר שהוא אוקסימורון - שהרי זה לא פלורליסטי. 

הכותב הוא מגיש תוכנית הרדיו "נכנסים בעובי הקורה" ברדיו 106.2FM

צרו איתנו קשר *5988