לביהמ"ש למשפחה סמכות בלעדית לדון בתביעות על פגיעה מינית במשפחה

כך קבע אתמול ביהמ"ש העליון • תביעות נזיקין עקב עבירות מין במשפחה נדונו עד כה גם בבתי המשפט המחוזיים והשלום • בהכרעה החדשה, המעניקה לבתיהמ"ש לענייני משפחה את הסמכות הייחודית לדון בתביעות אלה, נקבע כי יש לראות בהן כ"תביעות שעילתן סכסוך בתוך המשפחה"

אולם בית המשפט העליון / צילום: ראובן קסטרו
אולם בית המשפט העליון / צילום: ראובן קסטרו

לאיזו ערכאה נתונה הסמכות העניינית לדון בתובענות נזיקין בגין פגיעות מיניות בתוך המשפחה - האם לבית המשפט לענייני משפחה או לערכאה האזרחית? בית המשפט העליון הכריע אתמול (ג') בשאלה זו וקבע בית המשפט לענייני משפחה הוא בעל הסמכות העניינית לדון בתובענות נזיקין בגין פגיעות מיניות במשפחה, ולא בתי המשפט המחוזיים. "פרשנות זו", נקבע, "עולה בקנה אחד עם תכליות בית המשפט לענייני משפחה, עם המסגרת הדיונית והראייתית הגמישה הנוהגת בגדרו ועם הפרקטיקה הנוהגת".

תביעות נזיקין בעקבות עבירות מין במשפחה נדונו עד כה גם בבתי המשפט לענייני משפחה וגם בבתי המשפט האזרחיים, בתי המשפט המחוזיים ובית משפט השלום. בהכרעה החדשה, המעניקה לבתי המשפט לענייני משפחה את הסמכות הייחודית לדון בתביעות אלה, נקבע כי "מערכת היחסים המשפחתית מהווה גורם משמעותי בתובענה נזיקית שעילתה פגיעה מינית במשפחה, ומשכך יש לראות בה כתובענה 'שעילתה סכסוך בתוך המשפחה', אשר תידון בפני בית המשפט לענייני משפחה".

ההכרעה ניתנה בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בה נקבע כי הסמכות העניינית לדון בתביעת בת נגד אביה, בגין נזקים שנגרמו לה כתוצאה מפגיעות מיניות שפגע בה, נתונה לבית המשפט לענייני משפחה. הבת הגישה לבית המשפט המחוזי תביעת נזיקין נגד האב, בטענה כי ביצע בה במשך מספר שנים מעשים מיניים קשים. בתביעה נטען כי מעשי האב הסבו לה נזק נפשי ניכר, המשפיע על תפקודה בתחומים רבים עד עצם היום הזה, וכי היא סובלת מנכות נפשית צמיתה בשיעור של 40%.

בהחלטה הראשונה שניתנה במחוזי ציין השופט שכיב סרחאן, מיוזמתו, כי על פני הדברים, תביעת הבת היא תובענה אזרחית בין אב לבתו, אשר עילתה סכסוך בתוך המשפחה, ומשכך הוא הורה לבת להבהיר מדוע היא סבורה כי הסמכות לדון בתביעתה נתונה לבית המשפט המחוזי, ולא לבית המשפט לענייני משפחה.

בתגובה טענה הבת כי בית המשפט לענייני משפחה אינו מוסמך לדון בתביעתה, שכן זו אינה מבוססת על הוראות החוקים המנויים בחוק בית המשפט לענייני משפחה; וכן לא ניתן לומר "שעילתה סכסוך בתוך המשפחה", כנדרש בסעיף 1(2) לחוק זה.

האב מצדו לא התנגד לדון בתביעה בבית המשפט המחוזי, אך בהחלטה שנתן לאחר קבלת עמדות הצדדים, קבע בית המשפט המחוזי כי הסמכות העניינית לדון בתביעה נתונה לבית משפט לענייני משפחה. בין היתר נקבע כי הצדדים אינם רשאים להתנות על הוראות הדין בדבר סמכות עניינית, וכי עסקינן בתובענה בין אב לבתו, שהסכסוך ביניהם נובע מאירועים אשר אירעו לכאורה בתוך המשפחה, וכי הסכסוך לא היה בא לעולם אלמלא יחסיהם המשפחתיים.

עוד נקבע כי לבית המשפט לענייני משפחה ישנה המומחיות הנדרשת לדון בתביעה. נוכח האמור, הורה בית המשפט המחוזי על העברת הדיון בתביעה אל בית המשפט לענייני משפחה במחוז מרכז.

סכסוך בתוך המשפחה או מחלוקת אזרחית?

על החלטה זו הגישה הבת בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, אשר נדונה בפני השופטים יעל וילנר, ענת ברון ודוד מינץ. בין לבין, במקביל להליכים האזרחיים, הוגש כתב אישום נגד האב, בגדרו יוחסו לו מאות עבירות של מעשה מגונה בקטינה בת משפחה - הן בבת התובעת והן בקטינה נוספת.

בערעור לעליון טענה הבת, שוב, כי הסמכות העניינית לדון בתובענות נזיקין בגין פגיעות מיניות חמורות נתונה רק לבית המשפט המחוזי. עוד טענה הבת בערעור כי בית המשפט המחוזי שגה כשקבע כי הסכסוך בינה לבין אביה לא היה בא לעולם אלמלא יחסיהם המשפחתיים, שכן מעשים מעין אלה שביצע בה, תוך ניצול פערי כוחות ויחסי מרות, עלולים להתרחש במסגרות רבות אחרות.

כן טענת הבת כי הדיון בבית המשפט לענייני משפחה פוגע בזכויותיהם הדיוניות של נפגעי תקיפה מינית במשפחה, בין היתר מחמת השונות בגביית האגרה; וכי יש ליתן פרשנות מצמצמת להוראות החוק המגדירות את סמכותו העניינית של בית המשפט לענייני משפחה, וזאת בייחוד נוכח הסכמת הצדדים בדבר סמכותו של בית המשפט המחוזי לדון בתביעת הבת.

בנוסף טענה הבת כי בית המשפט המחוזי מוסמך לדון בתביעה, היות שזו נובעת ממעשים פליליים חמורים שביצע האב; נוכח מומחיותו של בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לבירורן של תובענות בגין נזק רפואי; וכן בהתחשב בכך שהסעד המבוקש בתביעה עולה על 2.5 מיליון שקל.

בית המשפט העליון ביקש וקיבל גם את עמדתו של היועץ המשפט לממשלה, אשר תמך בעמדת בית המשפט המחוזי. בעמדת היועמ"ש נטען כי אומנם הערכאות האזרחיות מנוסות בבירורן של תובענות נזיקין, אך המורכבות והרגישות הטמונות בתובענות בגין עבירות שבוצעו בתוך המשפחה מטות את הכף לטובת בירורן דווקא בבית המשפט לענייני משפחה - על הגמישות הדיונית המתאפשרת בגדרו ועל הכלים הייחודיים העומדים לרשותו לשם פתרון סכסוכים משפחתיים. עוד נטען כי בתי משפט לענייני משפחה הם אלה שדנים בפועל בתובענות כדוגמת זו של הבת.

הדיון נסב סביב פרשנותם של סעיף 3(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, הקובע כי "ענייני משפחה לפי חוק זה יידונו בבית המשפט לענייני משפחה", וביניהם "תובענה אזרחית בין אדם או עיזבונו לבין בן משפחתו, או עיזבונו, שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא" (סעיף 1(2) לחוק).

השופטת יעל וילנר קיבלה את עמדת היועמ"ש ובית המשפט המחוזי, תוך שהיא מציינת כי נקבע בפסיקה כי על-מנת שתובענה אזרחית זו או אחרת תבוא בגדרי הסמכות העניינית שבסעיף 1(2) לחוק, יש להוכיח קשר סיבתי מסוים בין הסכסוך בתוך המשפחה לבין עילת התביעה, כך ש"הסכסוך המשפחתי תרם תרומה נכבדה וחשובה" להיווצרות העילה.

בתוך כך נקבע כי יש לבחון האם מערכת היחסים המשפחתית הייתה גורם דומיננטי מבין כלל גורמי הסכסוך אשר הוביל להגשת התובענה; כמה גורמים מחוץ למשפחה נטלו חלק בסכסוך; כמה בני משפחה מהווים צד לסכסוך, ומהי מידת הקרבה המשפחתית ביניהם; והאם קיימים קשרים נוספים מחוץ למשפחה בין אותם בני משפחה אשר ממשיכים להתנהל כסדרם.

עוד נקבע כי יש להידרש אף לנקודת מבטם הסובייקטיבית של בעלי הדין באשר לסכסוך שביניהם - אם אלה רואים אותו כסכסוך שעיקרו משפחתי או כמחלוקת אזרחית גרידא.

קרבה משפחתית ו"טרף קל" לפוגע

לאחר בחינת כל הפרמטרים הללו, קבעה השופטת וילנר "כי יישום אמות-המידה שלעיל על תובענות נזיקין בגין פגיעות מיניות במשפחה, ובייחוד בין הורים לילדים, מוביל לכלל מסקנה כי אכן עסקינן בתובענות שעילתן בסכסוך במשפחה. זאת, נוכח הקרבה המשפחתית הניכרת בין הפוגע לבין הקרבן, וכן בשים לב לכך שפגיעות מעין אלה נעשות דרך כלל במחשכים ובסתר, ובהיעדר גורמים כלשהם מחוץ למשפחה.

"זאת ועוד, לקרבה המשפחתית ישנו משקל ייחודי בתובענות הנובעות מפגיעות מיניות כאמור, שכן קרבה זו משמשת קרקע פורייה לביצוע הפגיעה המינית, בהציבה בפני הפוגע 'טרף קל' למאוויו הנלוזים, בסביבה המאפשרת חשאיות יחסית ומתוך יחסי כוח ומרות המקלים על ביצוע המעשים".

עוד הוסיפה השופטת כי "הקרבה המשפחתית מחריפה משמעותית את הפגיעה שחווה הקורבן, אשר לצד הנזקים הכבדים הנובעים מעצם הפגיעה המינית בו, הוא נאלץ להתמודד אף עם אובדן דמות הורית מיטיבה ומגוננת ועם התחושות הנלוות לעובדה שהפגיעה החמורה שחווה נגרמה לו על-ידי האדם אשר היה אמון יותר מכול על שמירת ביטחונו".