לשון הרע לא מדבר אל ביהמ"ש: עד כמה באמת משתלם לתבוע דיבה בישראל

החוק בארץ מקל בכל הנוגע להגשה ולניהול תביעות לשון הרע ומאפשר לתבוע כ-70 אלף שקל ללא צורך בהוכחת נזק • אולם מבדיקת "גלובס" עולה שלא תמיד משתלם לרוץ לביהמ"ש: מתוך 66 תביעות שהוגשו בינואר אשתקד, טרם ניתן פסק דין מנומק אחד, על אף שב-27 תיקים הדיון הסתיים

לשון הרע לא מדבר אל ביהמ"ש / אילוסטרציה: shutterstock, שאטרסטוק
לשון הרע לא מדבר אל ביהמ"ש / אילוסטרציה: shutterstock, שאטרסטוק

העליבו אתכם, פגעו בכם והוציאו את דיבתכם רעה? לא בטוח שישתלם לכם לרוץ לבית המשפט ולהגיש תביעת דיבה. בדיקת "גלובס" מלמדת כי מתוך 66 תביעות לשון הרע שהוגשו בינואר 2019, ועל אף שחלפו יותר מ-13 חודשים מאז, טרם ניתן פסק דין מנומק אחד באף לא אחת מהתביעות. זאת, גם כאשר ב-27 מהתביעות (41%) הדיונים הסתיימו.

בנוגע להגשה ולניהול של תביעות לשון הרע, החוק בארץ הוא מקל. החוק מאפשר לתבוע כ-70 אלף שקל בגין כל פרסום דיבתי, ללא צורך בהוכחת נזק. אם הפרסום נעשה מתוך זדון, החוק מאפשר לתבוע את כפל הסכום ללא הוכחת נזק. בדיקת "גלובס" מעלה כי בממוצע מוגשות יותר משלוש תביעות ליום עסקים. סכום התביעות הכולל בחודש הבדיקה המדגמי, ינואר 2019, עבר את 13 מיליון השקל, לא כולל הוצאות משפט ושכר-טרחת עורך דין. הסכום הממוצע לתביעה עמד על 200 אלף שקל, והפיצוי הגבוה ביותר שנפסק לתובע עד כה עומד על 20 אלף שקל (לא כולל שתי תביעות שניתנו בהיעדר הגנה. במקרים אלה התביעה מתקבלת תמיד במלואה, ולפיכך התובעים קיבלו 200 אלף שקל ו-100 אלף שקל). עוד עולה כי 39 מ-66 התביעות שהוגשו בינואר אשתקד עדיין פתוחות (59%), וביתר הדיון הסתיים.

מבדיקה של 27 התיקים שנסגרו, עולה כי רובם נסגרו במסגרת גישורים והסכמות, ואף לא אחד בפסק דין מנומק. 17 מהתביעות שהדיון בהן הסתיים, הופנו לגישור מחוץ לכותלי בית המשפט. לגבי רובן לא ניתן לדעת את התוצאה, כיוון שהצדדים בחרו לשמור על סודיותן של ההסכמות. אולם במקרה אחד אנו יודעים כי התובע קיבל 700 שקל בלבד, לאחר שתבע סכום הגבוה פי 50. במקרה אחר, התובע הסכים להסתפק בתשלום של 1,500 שקל בלבד עבור הוצאות המשפט. סכום גדול יותר, העומד על 13 אלף שקל, התקבל בגישור לאחר שסוכן נסיעות תבע סכום של 300 אלף שקל.

סטטוס תביעות לשון הרע
 סטטוס תביעות לשון הרע

בשתי תביעות נוספות - בגובה 100 אלף שקל כל אחת - שהדיון בהן הסתיים, הסכימו הצדדים כי בית המשפט יפסוק על דרך הפשרה, ללא נימוק. הראשונה, הסתיימה בפיצוי של 20 אלף שקל, והשנייה ב-7,000 שקל. עוד מתברר כי בארבע מהתביעות שהדיון בהן הסתיים, הגיעו הצדדים לפשרה בבית המשפט, בתשלום סמלי של אלפי שקלים, או לפעמים בהתנצלות רפה בלבד.

הדרך לסיום ההליך למי שמעוניין בפסק דין מנומק, איננה קצרה כלל ועיקר. הדרך ארוכה למדי חרף העובדה כי מדובר בתיקים פשוטים למדי. לא מעט תיקים שנפתחו בינואר אשתקד, נקבעו לדיון קדם-משפט במרץ עד יוני 2020, ותיק אחד נקבע לקדם-משפט ביולי 2020. כלומר, יותר משנה וחצי לאחר הגשת התביעה. תיק אחר נקבע לדיון הוכחות בספטמבר 2020.

הסכמה בתיווך בית המשפט

אחת הדוגמאות לתביעה שהוגשה בינואר 2019, והסתיימה בלא כלום כמעט, היא תביעת הדיבה שהגיש השר לשעבר, חיים רמון, נגד עורך הדין ושדרן הרדיו יורם שפטל. רמון תבע את שפטל בסכום של רבע מיליון שקל, לאחר שזה כינה את רמון בשידור כ"רמאי פתולוגי", "רמאי נמוך שכמוך", "נכלולי". שפטל אף הפליא בתיאורו, כאשר התבטא "פושע שידיו מגואלות בדם". זאת, בעקבות חלקו של רמון בהסכמי אוסלו, שאותם שפטל הגדיר "הפשע הרצחני, המתועב, המחליא והמנוול ביותר שבוצע כלפי העם היהודי מאז פשע השואה. חד וחלק".

האם התביעה השתלמה? בכתב ההגנה ובדיון קדם-המשפט המשיך שפטל לסנוט ברמון. בסוף הדיון, ובתיווך בית המשפט, הוסכם כי שפטל יאמר ברדיו: "אני חוזר בי מהדברים שאמרתי על חיים רמון בתוכניתי מיום 13.9.18, ומתנצל על כך שאמרתי עליו שהוא שקרן פתולוגי וידיו מגואלות בדם". מלבד התנצלות רפה, רמון לא קיבל דבר, והפשרה קבעה כי כל צד יישא בהוצאות המשפט שלו.

במקרה אחר, תבעה עורכת דין לקוח לשעבר שהוציא דיבתה ברשת הפייסבוק, בסכום של 150 אלף שקל. בסופו של דבר, שיכנע שופט בית המשפט השלום בחיפה את הצדדים להסכים לפשרה, שלפיה היא תקבל 10,000 שקל בלבד. מקרה אחר הסתיים בפיצוי של 7,000 שקל בלבד, ומקרה נוסף בהתנצלות לפרוטוקול בלבד.

תחום תביעות הדיבה מגיע לעתים למקומות הביזאר. כך לדוגמה היה כאשר עמותה בשם "אור לראי"ה - לשמירת מורשת הרב קוק זצ"ל", החליטה לתבוע את אתר החדשות החרדי "כיכר השבת" בשל כתבה שטענה כי הרב קוק התנגד ללימוד מקצועות חול. התביעה סולקה על הסף, והשופט יאיר חסדיאל מתח ביקורת נוקבת על עצם הגשת התביעה.

לדבריו, "התובעת רואה בעולמות עליונים, ובית המשפט פוסק בעולמות תחתונים. שפת התובעת שפת רזין, וטמירין ועילאין היא. בהגיונה פורחת התובעת מעל הררים של קשיים משפטיים ארציים, משל היא ישובה בכרכרתו הפלאית של הבעל שם טוב הקדוש". השופט הוסיף כי אין לעמותה כל עילת תביעה, וכי "קשה בעיניי העתקה מזירת בית המדרש לזירת בית המשפט של מחלוקות תאולוגיות כגון הא". העמותה חויבה בהוצאות ובשכר-טרחת עורך דין, בסך 7,500 שקל.

תביעה חריגה נוספת שנמצאת עדיין בחיתוליה, היא תביעה של מחנכת בבית ספר יסודי בפתח-תקווה, שהחליטה לתבוע את כל הורי כיתה ג'2 (למעט הורה אחד), שלטענתה שפכו את דמה, כדי לקבוע מי תהיה מחנכת הכיתה. לרשימת 52 הנתבעים צורפה אף מנהלת בית הספר, שלטענת המחנכת עשתה יד אחת עם ההורים. כל ההורים הגישו כתב הגנה אחד, והמנהלת הגישה כתב הגנה נפרד. נקבע דיון לקדם-משפט למרץ.

הבנה בין אוחנה לשליין

שש מתוך 66 התביעות שהוגשו בינואר 2019, הן תביעות של אנשי ציבור נגד עיתונאים או נגד תושבים שהשמיצו את התובעים ברשתות החברתיות. אך לא רק פוליטיקאים תובעים עיתונאים. חמש תביעות נוספות נגדם הוגשו על-ידי מושאי הכתבות מהמגזר הפרטי-כלכלי.

מתוך שש תביעות הדיבה של פוליטיקאים, ניתן למנות את תביעתו של שר המשפטים אמיר אוחנה נגד הסאטיריקן ליאור שליין. לאחר הקדמת הבחירות לכנסת ה-21, תבע אוחנה את שליין בסכום של 140 אלף שקל, לאחר שזה טען כי השר הצביע נגד חוק הפונדקאות ללהט"בים. אוחנה כתב בחשבון הפייסבוק שלו כי "מ-ע-ו-ל-ם לא הצבעתי נגד אף הצעת חוק להט"בית, גם כשהמשמעת הקואליציונית חייבה זאת. זה היה שקר אחד יותר מדי, שליין, ועל זה לא אשתוק. אני תובע אותך תביעת דיבה". הצדדים הגיעו להבנות עוד לפני הגשת כתב ההגנה, שבמסגרתן התחייב שליין להתנצל בשידור בפני אוחנה. שליין ניצל את מעמד ההתנצלות כדי להמשיך ולעקוץ את אוחנה. 

"תביעות דיבה הן לעשירים או במקרים עקרוניים מאוד"

עו"ד טלי ליבליך ממשרד עו"ד ליבליך-מוזר היא בעלת ותק רב בייצוג בתביעות דיבה. בין לקוחותיה נמנים העיתונים "ידיעות אחרונות" ו"הארץ" וכן תאגיד השידור הציבורי. לדעתה, לא משתלם לתבוע דיבה, למעט במקרים נדירים.

"לא משתלם לתבוע דיבה, זה דבר ידוע שתביעות דיבה הן או לעשירים או כאשר מדובר בתביעות עקרוניות מאוד", היא אומרת. "האמת שאני חושבת שכך צריך להיות. במדינות אחרות, יש רף גבוה מאוד. לדוגמה, בארצות-הברית תנאי הסף לאנשי ציבור לתבוע הוא הוכחת זדון בפרסום. אין הלימה בין הזכייה לבין מה שאתה מצפה לזכות. אם המטרה למרק את השם, תביעות כאלה נגמרות בשלבים מאוחרים יותר. בדרך-כלל מה שנוצר זה לא מירוק השם אלא ניסיון לפגוע במעוול".

בדרך-כלל עו"ד ליבליך מייצגת את הנתבעים, אולם כאשר אנשים שנפגעו מבקשים ממנה להגיש בשמם תביעת דיבה, היא בדרך-כלל ממליצה להימנע מכך. "כשבאים אליי, אני אומרת לא לתבוע. אם הפגיעה היא מסגנון פרסומים בוואטסאפ או בפייסבוק על הנעשה בכיתה א‭,1‬ את תקבלי אולי ‭ 5,000‬שקל. חוק איסור לשון הרע נועד למקרי קיצון. החוק היום מנוצל לתביעות של כיתה א‭,1‬ וזה פשוט לא משתלם. משך זמן בירור התיק, אם מעוניינים בפסק דין מנומק, הוא שלוש שנים ואף יותר מכך".  

*** גילוי מלא: ורד רמון-ריבלין, עורכת "ליידי גלובס" היא אשתו של חיים רמון