המשטר הסיני בכל פינת רחוב: המלחמה בקורונה, גרסת השכונה

780 מיליון סינים, מחצית מאוכלוסיית המדינה, נמצאים עדיין תחת הגבלות תנועה שונות כדי למנוע את התפשטות הנגיף • מי שאחראיות על יישום ההגבלות הן השכונות והקהילות, שלפעמים הולכות רחוק מדי

שער בכניסה לשכונה בעיר שנחאי / צילום: רויטרס ALY SONG
שער בכניסה לשכונה בעיר שנחאי / צילום: רויטרס ALY SONG

צ'ן הצעיר מהעיר צ'אנגג'ואו במזרח סין רק רצה לפגוש את חברתו לדייט ביום האהבה בשבוע שעבר. לפי הדיווח בתקשורת הסינית, צ'ן התייצב שמח וטוב לב בשער מתחם המגורים מוכן לצאת לבלות, אך שם נתקל בעובד קהילתי שהזכיר לו את תקנות השכונה לפיהן לתושבים מותר לצאת מהבית פעם ביום, למקסימום שלוש שעות ביום ורק למטרות חיוניות כמו קניות. צ'ן לא מיהר לוותר, הוויכוח בין השניים התלהט והעובד הקהילתי קרא למשטרה. הפגישה הרומנטית בוטלה למרבה הצער.

שבועיים בדיוק חלפו מאז הכריז נשיא סין שי ג'ינפינג על "מלחמה עממית" נגד נגיף הקורונה וקרא לנייד את כל הכוחות למאבק. המלחמה העממית הזאת מתנהלת לא רק במחוז חביי, מוקד המגפה, אלא גם אלפי קילומטרים ממנו. לפי הערכה, כ-780 מיליון סינים, מחצית מהאוכלוסייה של מדינת הענק כולל תושבי הערים הגדולות שנחאי ובייג'ינג, עדיין נמצאים תחת משטר כזה או אחר של הגבלות תנועה במטרה למנוע את התפשטות הנגיף.

חברי מפלגה ומאבטחים שכירים

המלחמה בקורונה היא אמנם מטרה לאומית אך מתנהלת קודם כל ברמה השכונתית והקהילתית. מערכת השלטון הסינית בנויה על חלוקה וחלוקת משנה של המדינה לאזורים קטנים, מרובעים, לרחובות וקהילות, כשלכל יחידה כזו ממונה מנהל וצוות. עובדי הקהילה הממשלתיים, בשילוב עם ועדות קהילתיות שנבחרות על ידי הדיירים, חברות ניהול נכסים פרטיות, מתנדבים חברי המפלגה קומוניסטית ומאבטחים שכירים הם כיום קו ההגנה המרכזי במלחמה מול התפשטות הנגיף. בימי שגרה המערכת הצפופה הזו נועדה לאתר מבעוד מועד איומים על הסדר החברתי והיציבות השלטונית, ועכשיו היא מגויסת בכל העוצמה ליישום מדיניות עוצר וסגר.

ברובע דונגצ'אנג, החלק המזרחי של העיר העתיקה של בייג'ינג, גרים 794 אלף בני אדם, הרבה יותר מאשר תושבי תל אביב כולה. אבל המספרים החשובים ביותר בימים אלה של התמודדות עם הקורונה הם 177 קהילות ו-784 שכונות שיש ברובע. במסיבת עיתונאים ביום ראשון שיגרה הנהלת הרובע שורה של הנחיות חדשות לקהילות והשכונות בנוגע להחמרת מדיניות הסגר. השכונות נדרשות להקטין למינימום את שערי הכניסות והיציאות מתוכן ולהגדיל את מספר המאבטחים שיפקחו 24 שעות ביממה על הנכנסים והיוצאים.

ב-2016 יצאה הממשלה הסינית ביוזמה לפרק את החומות המקיפות את רוב שכונות המגורים בערים הגדולות כדי לאפשר תכנון יעיל יותר, אך בימי הקורונה הכיוון השתנה לחלוטין והנהלת רובע דונגצ'אנג קוראת לבנות גדרות ומחסומים סביב שכונות לא מגודרות. אם זה לא אפשרי, צריכות השכונות להציב מאבטח במקום אסטרטגי, אפילו בכניסה למעלית. גם בימים רגילים מוצפת בייג'ינג במאבטחים שכירים לא חמושים שנראים לרוב משועממים למדי, אך כעת עבודתם הפכה רצינית וחשובה יותר. "אם כל קהילה תוכל להחזיק את קו ההגנה, אנחנו ננצח בוודאות את הקרב הזה", הבטיח ואנג צ'ינג ואנג, ראש מחלקת הארגון של הרובע.

חלק מהתקנות אותן צריכות הקהילות ליישם גורפות. בבייג'ינג למשל נכנסה בשבוע שעבר לתוקף הוראה המחייבת כל מי ששב מעיר אחרת, בסין או בחו"ל, להיכנס לבידוד בבית במשך 14 יום. תושבים השבים לעיר חייבים להודיע על כך מראש לשכונה ולמקום העבודה, ואם ביתם אינו מתאים לבידוד מכל סיבה שהיא, הם יישלחו למתקנים מיוחדים שהוכנו מראש כמו בבתי מלון. אסור להם אפילו לצאת לחדר המדרגות, כשאנשי הוועדות הקהילתיות והמתנדבים הם אלו שאמורים לקנות להם מוצרי מזון, לבדוק את מצבם הרפואי ואפילו לזרוק עבורם זבל.

אלא שהמערכת הסינית נותנת לגורמים המקומיים גם הרבה חופש ליישם את המדיניות לפי ראות עיניהם ואפילו בתוך בייג'ינג אפשר למצוא שונות גדולה. לצד שכונות וקהילות המעניקות חופש תנועה רחב לתושבים, שיכולים לצאת ולהיכנס כרצונם, בקהילות אחרות המדיניות קפדנית בהרבה, כשרק בן משפחה אחד יכול לצאת מהבית בכל פעם או שמותר לצאת רק לעבודה. בשכונות רבות בבייג'ינג מציבים גם עמדות לבדיקת חום בשער הכניסה ואוסרים לחלוטין על כניסת אורחים מכל סוג שהוא.

הלהיט האחרון בקרב השכונות ברחבי סין הוא הנפקה של תעודות כניסה ויציאה לתושבים, בלעדיהן לא יוכלו להיכנס חזרה הביתה. התעודות משווקות כאמצעי זהירות, כיוון שהן מונעות את פוטנציאל ההדבקה הגלום בתור בשער הכניסה לצורך רישום פרטים. לעיתים מדובר בתעודות פשוטות הכתובות בכתב יד ולעיתים אלו מצוידות בברקוד ממוחשב שמייעל את התהליך. על חלק מהתעודות נכתב כי תושב שחום גופו עולה על 37.3 מעלות לא יוכל להיכנס בשום מקרה פנימה.

הבעיה המרכזית היא שהחופש אותו מקבלות הקהילות והשכונות ביישום הנהלים מוביל לא פעם להפרזות והגזמות שונות, מעודף התלהבות ותחרות בין הגורמים המקומיים או פשוט מחשש להפוך למוקד הבא של המחלה. לנטייה של הרשויות המקומיות בסין ליישום רדיקלי של הוראות מלמעלה יש אינספור דוגמאות מההיסטוריה. כאשר הגדירה סין ב-1980 את מדיניות הילד האחד למשל, היו אזורים בסין שאכפו אותה בצורה רכה יחסית על ידי קנסות למי שהביא ילד שני, בעוד במקומות אחרים פעלו בצורה ברוטאלית שכללה הפלות כפויות ועיקור.

כך קורה גם בימי הקורונה. לצד דיווחים יפים על קהילות שהתגייסו להקל את חייהם של תושבים קשישים ובעלי מוגבלויות בימי המשבר, אפשר למצוא דוגמאות לכאלו שבחרו ביישום נוקשה מדי. בסרטון אחד שעורר סערה באינטרנט הסיני, נראים מתנדבים פורצים לדירה של משפחה בת שלוש נפשות והורסים את השולחן המיועד למשחק המה-ג'ונג. "אסור לכם לשחק מה-ג'ונג בתקופה הזו", נשמע אחד המתנדבים צועק ברקע. אם בני המשפחה בכל מקרה גרים יחד, מה ישנה בעצם מה הם משחקים?

גרים בשכירות? תישארו בחוץ

ברשתות החברתיות בסין פורסמו גם שלל סיפורים על דיירים שהפכו להומלסים אחרי שנאסרה עליהם החזרה לשכונתם. בחורה סינית ששבה לעיר חאנגג'ואו מחופשת ראש השנה גילתה כי המאבטח בכניסה מאפשר רק לבעלי דירות להיכנס למתחם ולא לדיירים בשכירות. כל ניסיונותיה לשכנע אותו כשלו והיא המתינה בקור עד שבעל הדירה הגיע להכניסה. בזמן ההמתנה היא נשבעה לעצמה שכאשר המשבר ייגמר, היא תקנה דירה משלה.

הניו יורק טיימס תיאר את סיפורה של מרצה מאוניברסיטת ג'ג'יאנג באותה האנגג'ואו שנאסר עליה לצאת מהשכונה כדי לקחת את בעלה לבית החולים אחרי שהוא נחנק מעצם דג במהלך ארוחת הערב. הסיבה: רק בן משפחה אחד יכול לצאת מהבית בכל פעם ורק כל יום שני לסירוגין.

אפילו בתוך המערכת הסינית יש מי שמודים כי דברים הלכו רחוק מדי. "הפרקטיקות הללו לא ראויות", אמר צ'ן גואנגשנג, סגן המזכיר הכללי של מחוז ג'ג'יאנג, בהתייחסות למקרים של קהילות שנעלו את התושבים בביתם. בעיתון הכלכלי צ'אישין העירו כי חלק מהצעדים שנקטו קהילות מקומיות כמו מניעת כניסה לשוכרי דירות פשוט אינם חוקיים. היישום המקומי הרדיקלי גם מעכב את החזרה של הכלכלה לעבודה סדירה ולכן בסופו של דבר מהווה יריה ברגל. אלא שההפרזה, ממש כמו ההתגייסות העממית הסינית הרחבה, היא חלק מובנה מהשיטה. 

"ביקום אלטרנטיבי" - מדור חדש ב"גלובס"

נעים מאוד, אני אופיר דור, בן 42 מגבעתיים. לאחרונה חזרתי מארבע שנים של מגורים בבייג’ינג שבמהלכן הכרתי לעומק את הכלכלה, הטכנולוגיה והתרבות הסינית. בתקופת מגוריי בסין כתבתי טורים וכתבות עבור העיתון "כלכליסט" שבו שימשתי לפני כן כעיתונאי, וגם עבדתי בחלק מהתקופה באתר חדשות ממשלתי סיני. 

לפני מספר שבועות חברתי למערכת "גלובס" והוצע לי לפרסם מדור שבועי שבו אנתח את הכלכלה והחברה הסינית במבט מעמיק, מקורי וביקורתי. 

מדי יום חמישי אפרסם ב"גלובס" טור שבועי תחת הכותרת "ביקום אלטרנטיבי", ואני מקווה שהוא יפתח צוהר לכל מי שהכלכלה, החברה והטכנולוגיה הסינית מסקרנות אותו (וגם לנופשים פוטנציאליים, לכשסין תחזור להיות מוקד תיירות לגיטימי כבעבר).

מוזמנים לשלוח הערות ושאלות ל־ofirdor11@gmail.com