דעה - חירות או בידוד: מתי הדאגה לשלום הציבור הופכת לצבירת כוח של הפוליטיקאים

פעולות אכיפה בסגנון הסיני או חירות? עךינו לזכור שלמרות הצורך להגן ולבודד, החירות הצילה יותר מכל צעד קיצוני לשמירה על הציבור

ישראלים שחזרו מחו"ל בלילה בנתב"ג. משרד הבריאות הודיע שאזרחים החוזרים מכל יעד לארץ, ייכנסו לבידוד / צילום: Ariel Schalit, Associated Press
ישראלים שחזרו מחו"ל בלילה בנתב"ג. משרד הבריאות הודיע שאזרחים החוזרים מכל יעד לארץ, ייכנסו לבידוד / צילום: Ariel Schalit, Associated Press

לאחרונה פורסמה הודעה לא שגרתית. התאחדות הרופאים לבריאות הציבור בראשות פרופ' חגי לוין התריעה כי סגירת הגבולות המחמירה של ישראל היא צעד מוטעה וכי "יש לשקול פיקוח פרלמנטרי".

הוויכוח בין הגורמים המקצועיים ביחס להחמרת ההגבלות צריך לעורר שאלה ביחס להטיות והשיקולים הזרים שעלולים לגרום לנזקים. כאשר ארגון של רופאים מזהיר בפני החמרת ההגבלות שאמורות למנוע הדבקה כדאי שנשקול שוב את המחירים שנשלם לצד כל מהלך מדיניות.

כנראה שחלק מהרופאים מזהים את קו הגבול הדק, שרובינו מתקשים לשרטט - את הגבול שמעבר לו הדאגה לשלום הציבור, הופכת לתירוץ בדרך לצבירת כוח נוסף של הפוליטיקאים.

צריך להבין. בידוד אוכלוסייה הוא צעד לא פשוט, המגביל את חירויות האזרח הבסיסיות, אבל מצד שני מגן על חיי אדם. המבחן של אומה בהקשר הזה הוא האם לצד הצעדים המגבילים את החירות, המדינה תשחרר חלק ממגבלות היום יום, כדי לאפשר לאזרחים ולמשק להתמודד טוב יותר?

כך למשל, כיום קשה מאוד לשכור ולפטר עובדים. על המעסיקים, גם על הקטנים שבהם, מוטלות חובות רבות, שמונעות מהם להתאים את גודל העסק ללחצים האדירים שהשוק מפעיל עליהם. האם הממשלה תאפשר כעת למעסיקים גמישות גדולה יותר בשכירה ובפיטורי עובדים? האם היא תאפשר הקלות בנושאים כמו שכר מינימום או שעות עבודה?

ויותר מזה, כיום המדינה מחייבת את המעסיקים לשאת בעלות בידוד האוכלוסייה - מכיוון שכל עובד הנכנס לבידוד עושה זאת על חשבון ימי המחלה, שאותם משלם המעביד. האם המדינה תאפשר למעסיקים, לפחות לקטנים שבהם לחלוק בנטל הזה עם העובדים, או שהיא תשאיר אותם עם המגבלה הקשה שתעיק על התזרים שלהם בימים אלה?

דוגמה נוספת היא התחבורה הציבורית. כבר היום מועלות הצעות לסדרה של מגבלות על הסעת נוסעים בעמידה, וריקון המושבים שליד הנהג. אולם, האם לצד ההגבלות, המדינה תבטל ולו באופן זמני את התקנה האוסרת הסעת נוסעים בתשלום לכל בכל רכב? האם ישוחררו המגבלות הרגולטוריות האחרות המונעות מאפליקציות הסעה המונית, כמו אובר, גט וליפט למלא את הפער ברכבי הסעה, כאלה שמסיעים פחות נוסעים, אבל יש להם את האפשרות להתרחב באופן מהיר ויעיל? וכמוכן, האם המדינה, שמתבקשת עכשיו לסייע לאל על, תעשה זאת רק כדי לשמר את הקווים המהווים אינטרס ביטחוני של ישראל, תוך כדי צמצום שכר בתקופת המשבר ולא כדי לשמר את האינטרסים והמשכורות המופרזות שהושגו בסחיטה, שביתות והסכמי עבודה קיבוציים, הסכמים שיטילו את משקלה העודף של החברה על הציבור הסובל מקשיים כלכליים?

כי מעל לכל, בהתמודדות עם משבר בתנאי חירום, מעל הצעדים החריפים והמהירים מרחפת הסכנה של אבדן הבלמים, בשם טובת הכלל. העיסוק המתמיד בסכנת ההדבקות עלולה לגרום לפגיעה חסרת תקדים בפרט ובחירותו. זוהי חלק מהדאגה של איגודי הרופאים, וזו צריכה להיות הדאגה של כל מי שרואה בחירות ערך עליון. בשלב הזה לא עברנו עדיין את הגבול, אך אם לא ניזהר ואם לא נקפיד לאזן את פעולות הממשלה, אנו עלולים להידרדר למדרון חלקלק, שבסופו פעולות שיטור ואכיפה בסגנון הסיני. ובסוף, יותר מכל חיסון, תרופה או משלחת חילוץ, זוהי החירות שהצילה מיליוני בני אדם מרעב, מלחמות ומגיפות לאורך ההיסטוריה. ועליה אנו צריכים לשמור יותר מכל.

הכותב הוא מנכ"ל מרכז איין ראנד וממייסדי התנועה הליברלית החדשה

צרו איתנו קשר *5988