שר האוצר | ניתוח

מינוי כ"ץ: לדרג המקצועי באוצר מחכה תקופה לא קלה

מי שחושב שעצמאות הדרג המקצועי באוצר חיונית לצורך הוצאת המשק מהמשבר שנקלע לתוכו, צריך להיות מודאג ממינויו של ישראל כ"ץ לשר האוצר

ישראל כ"ץ / צילום: אמיל סלמן, "הארץ"
ישראל כ"ץ / צילום: אמיל סלמן, "הארץ"

שבועיים וחצי לפני הבחירות האחרונות הגיע ראש הממשלה בנימין נתניהו לכנס פוליטי באור יהודה, והכריז: "ניר ברקת יהיה שר האוצר בממשלת הליכוד הבאה". בימים האחרונים התברר שאכן נתניהו והליכוד ירכיבו את הממשלה, אבל מסתמן שמי שיחליף את משה כחלון בלשכת השר יהיה דווקא ישראל כ"ץ - מי שהיה שר התחבורה במשך עשור ובחודשים האחרונים מכהן כשר החוץ.

מינויו של ישראל כ"ץ לתפקיד שר האוצר מספק לנתניהו בסיס איתן בכנסת להעברת מהלכים תקציביים. הכוח של כ"ץ כיו"ר מרכז הליכוד עשוי לסייע לנתניהו רבות במישור הפוליטי, אך כפי שהוכיח בעבר, כ"ץ נאמן בראש ובראשונה לאג'נדה שלו ואינו נוהג להתחשב יותר מדי בדעותיהם של הדרגים המקצועיים הכפופים לו.

בשלוש הקדנציות הארוכות שבהן כיהן ישראל כ"ץ במשרד התחבורה, ועד לפרישתו בשנה שעברה, ניהל השר מערכת יחסים מורכבת עם משרד האוצר.

מצד אחד, בתקופתו במשרד התחבורה זכה המשרד לשפע תקציבי חסר תקדים, שלכמוהו לא זכה אף שר שאייש את במשרד הזה לפני כן. יותר מ-100 מיליארד שקלים זרמו בעשור האחרון למשרד התחבורה וב-2019-2018 בלבד גרף המשרד כמעט 40 מיליארד שקל בתקציב מאושר ובהרשאה להתחייב (להפרטת אגד).

באוצר נכנעו פעם אחר פעם לדרישות התקציביות של המשרד, במיוחד כאשר הן באו תחת כותרות פופולריות בציבור כמו "מאבק בגודש", "פיתוח תשתיות", "קירוב הפריפריה למרכז" ו"מצוקת התחבורה הציבורית". גם כאשר מבקר המדינה הטיל ספק, יותר מפעם אחת, ביעילות של תהליכי הקצאת הכספים והבקרה עליהם במשרד התחבורה, וגם כאשר הצפיפות הכבישים התקרבה למצב של כשל מערכתי, קרן השפע נותרה פתוחה.

מצד שני האוצר, או לפחות הדרג המקצועי באוצר, עדיין הציב לאורך השנים מחסומים בפני כמה מהחלומות האימפריאליים ארוכי הטווח, שהיו קרובים ללבו של השר. פרויקט הקמת הרכבת המהירה לאילת, בעלות של עשרות מיליארדי דולרים, נחסם במסדרונות אגף התקציבים. כך גם האי המלאכותי מול חופי עזה ועוד כמה פרויקטים מרהיבים.

אחד העימותים הזכורים ביותר של כ"ץ עם האוצר היה התנגדותו הנחרצת של השר להטלת מס גודש בישראל. אלא שכרגע, ערב כניסתו של השר לתפקיד, מס הגודש נמנה עם התוכניות האופרטיביות החשובות ביותר שמקדם משרד האוצר בתחום התחבורה. ולא זו בלבד, שאלא שזו גם אחת התוכניות שיאפשרו למלא את הקופה המרוששת של המדינה בקצב המהיר והיעיל ביותר. האם השר החדש יקריב את הקופה לטובת האידאולוגיה המוצהרת? האם הוא ייכנע לאילוץ להטיל מסים על ענף הרכב ועל צריכת דלק, במחיר של אובדן פופולריות פוליטית?

מנגד, אפשר להניח, ששר האוצר ישראל כ"ץ יעניק "מסלול ירוק" תקציבי לשלל תוכניות פיתוח של הקווים העתידיים בגוש דן וחיבור המסילות בין נמל חיפה לירדן. בנוסף, לאור המדיניות הפרו-סינית המוצהרת שליוותה את כ"ץ בעשור החולף במשרד התחבורה, לא נופתע כלל ועיקר אם בתקופתו במשרד האוצר גם יקודם בעדיפות גבוהה הסכם סחר בין ישראל לסין שאולי יכלול גם הקמת אזורי סחר חופשיים.

כך או כך, אם לשפוט על פי מודל הניהול של משרד התחבורה בעשור האחרון, לדרג המקצועי באוצר מחכה תקופה לא קלה. לכ"ץ יש סבלנות קצרה מאוד לכפופים לו שמביעים דעה שונה מדעתו. אפשר להניח שיפעל לכך שהניהול הריכוזי יגיע למקסימום, יכולתם להשפיע תהיה מוגבלת והחבל להבעת רעיונות חופשיים, שחורגים מהקו שמגיע מלמעלה, יהיה קצר מאוד. מי שחושב שעצמאות הדרג המקצועי באוצר חיונית לצורך הוצאת המשק מהמשבר שנקלע לתוכו, צריך להיות מודאג ממינויו.