מה ההבדל בין תוכניות החזרה לשגרה השונות של הממשלה, ולמה אף אחת מהן לא מציאותית כרגע

לאחר יותר מחודש שבו הפעילות העסקית בישראל הולכת ודועכת, החל המרכז לביטחון לאומי (מל"ל), המרכז את עבודת המטה הממשלתית בנושא הקורונה, לשקוד על אסטרטגיות יציאה מהסגר והשבת המשק לחיים.

המטרה היא להשיב את המשק לפעולה באופן מדורג תוך יישום אמצעי זהירות מקסימליים. אלא שאין תוכנית יציאה אחת - בסוף השבוע עלו לשולחן שתי תוכניות מרכזיות ליציאה מהמשבר, אחת של המל"ל והאחרת שאותה אימץ משרד האוצר.

שישה צוותים שונים שוקדים על תוכניות היציאה, והם כוללים חוקרים, אנשי עסקים, רופאים, כלכלנים וגם אנשי ביטחון. אלא שהפערים הגדולים בין התוכניות, והמלצות שלעתים מתנגשות אחת בשנייה, מראים עד כמה רב הכאוס. כל גוף מושך לכיוון אחר, עד שנראה כי כל אחד מעוניין לקבוע את אסטרטגיית היציאה מהמשבר.

מקריאה של שני הדוחות עולה שאלה אחת מרכזית: האם נבחרו המומחים הנכונים לתחום, ומי המבוגר האחראי שבכוחו להרכיב תמונה מלאה בין חלקי פאזל שרמת המתאם ביניהם לא אחת נמוכה. ממגוון הדוחות וריבוי הקולות הסותרים - בציבור נוצרת תחושה, כנראה מוצדקת, שהבלגן חוגג.

 מתווה יציאה

מודיעין: סוגיית הבדיקות

בדוח אחד, זה של האוצר, אין כמעט התייחסות לאיסוף ה"מודיעין" הקריטי ביותר במלחמה בקורונה: הבדיקות; ואילו בשני, של המל"ל, כותבים המחברים כי החזרה לשגרה תלווה בביצוע של 10,000 בדיקות ביום. ביצוע ופיענוח הבדיקות יתבצעו בתוך 12 שעות, במטרה לבודד את החולים במהרה.

ואמנם, כאשר תוכנית אחת מדברת על חזרה לשגרה לאחר הפסח - ביצוע בדיקות מרובות באופן שיאפשר מיפוי מיטבי של המחלה רחוק מאוד מיישום. ישראל "דורכת במקום" במספר הבדיקות היומי: בשלושת הימים האחרונים נרשמו פחות מ-6,000 בדיקות ביום, ומנגד לאורך הדרך מסבירים מנהלי המשבר במשרד הבריאות כי מספר הבדיקות הן כלי מוגבל, ולא ממהרים לבצע בדיקות סקר רחבות, גם לא באוכלוסיות שבהן שיעור התחלואה הולך ועולה.

ההקמה: כך נולד צוות "פרטיזני"

השונות המשמעותית בשתי התוכניות היא באופן שבו הן יצאו אל הפועל. עד כדי כך שאין מדובר במשהו מערכתי שנעשה לבקשת גורם מוסמך. כך למשל, הצוות הכלכלי שהניח את התוכנית על שולחן המל"ל בשבוע שעבר הוא צוות "פרטיזני". הוא נולד דרך שיחת ווטסאפ של בכירים במשרד האוצר, שגיבשו במהרה צוות אד-הוק בשילוב מומחים מבנק ישראל, משרד האוצר, משרד הכלכלה, מכון גרטנר - שסיפק את הצד הרפואי והמועצה הלאומית לכלכלה.

את העבודה הזאת אימץ אמש באופן רשמי משרד האוצר כתוכנית היציאה של המשק בחזרה לפעילות.

התוכנית השנייה נכתבה על ידי ועדת מומחים שמינה המל"ל; היא מחולקת לשלושה חלקים - ניהול המגפה, ההיבטים הכלכליים של החזרה לשגרה, והציבור הישראלי בשלב השהייה בבידוד חברתי: סיכונים, סיכויים והצעות לפעולה. היא התוכנית הרשמית שעליה חתום המל"ל.

מתי ואיך חוזרים: תלוי את מי שואלים

התוכנית של האוצר מתייחסת לניהול סיכונים מושכל. לא בחירה בין בריאות לכלכלה, אלא שילוב בין השניים. בתוכנית של האוצר ישנו מתווה תאריכים לפיו חלקים במשק חוזרים לפעילות כבר לאחר פסח; כך למשל, מקומות עבודה חיוניים יוכלו לחזור לפעילות מלאה לחלוטין כבר אחרי החג, בעוד מקומות עבודה שמוגדרים כ"רגילים" יחזרו להיקף פעילות של 50% אחרי הפסח, ותוך ארבעה שבועות כבר יחזרו למתכונת מלאה.

בתוכנית של המל"ל מדובר על חזרה לפי פעימות - בכל שבועיים תתקיים פעימה נוספת, ובכל מקרה ענפים עם תרומה גבוהה לתוצר ועם סיכון הדבקה נמוך יקבלו עדיפות בחזרה לעבודה.

לגבי מקומות עבודה שנאסרה פעילותם, גם כאן מתייחסת כל תוכנית לנושא באופן שונה. מבחינת האוצר, הראשונים שיחזרו לפעילות ויפתחו יהיו החנויות ומרכזי המסחר הפתוחים. כשבועיים לאחר פסח ייפתחו גם הקניונים והשווקים, ובסוף מאי - כל מקומות העבודה שנאסרה פעילותם יחזרו לפעילות מלאה.

בתוכנית של המל"ל ההתייחסות היא לענפים שנפגעו ולא בהכרח לאלו שנסגרו. ובנוסף, לא כולם יחזרו לפעילות מלאה - ענפים כתיירות או בידור ימשיכו להיות מושבתים, כאשר ההמלצה היא כי יש למצוא עבורם פתרונות נקודתיים. ובנוסף, למרות שיש בצוות אפידימיולוגים, הדוח לא משרטט את עקומת התחלואה שתאפשר חזרה לשגרה, ומותיר את המלאכה לצוותי הבריאות שיוקדשו לכך בהמשך.

חינוך: יש או אין חופש גדול

שתי התוכניות מדברות על חזרה מדורגת של מערכת החינוך. אבל קיימת ביניהן שונות לא קטנה - בתוכנית של משרד האוצר מדובר על חזרה מיידית לפעילות של החינוך המיחד, הגיך הרך והגנים; בתוכנית של המל"ל מדברים על חזרה של הפעוטונים ושל כיתות א-ב.
השוני המרכזי הוא בהתייחסות לחופש הגדול - אצל האוצר אין התייחסות מעבר לחזרה של כיתות א-ג, בעוד שבתוכנית של המל"ל מדברים על תוכנית שכוללת את ביטולו.

הצוותים: מיעוט נשים, ללא גורמי חינוך

על עבודת הצוות שאותו מינה המל"ל נמתחה ביקורת רבה. ראשית, על הרכבו; מלבד שתי אסיסטנטיות, כלל המומחים הם גברים. מעבר לכך, אין ייצוג הולם לאוכלוסיות שונות, למרות שהמשבר פוגע בישראל באופן רב-מערכתי, ופתרונו דורש התייחסות מקיפה ושיתוף כולל של כלל הסקטורים שעליהם הוא משפיע.

כך למשל, 60% מהמומחים מהאקדמיה בצוות הם ממכון ויצמן, 50% מהמומחים מהאקדמיה הם פיזיקאים - כולם ממכון ויצמן, 40% מהמומחים מהאקדמיה עוסקים בפיזיקה של חלקיקים ואסטרופיזיקה - כולם מהמחלקה לפיזיקה במכון ויצמן. בצוות אין כלל רופאים או מומחי אפידימיולוגיה, לא גורמי רווחה ולא חינוך.

מתוך שורה ארוכה של מומחים, הגורמים הכלכליים בצוות המל"ל הם ירום אריאב - לשעבר מנכ"ל משרד האוצר ופרופ’ אודי ניסן מהאוניברסיטה העברית. הדוח מבקש לאמץ גישה הדרגתית של החזרת המשק לפעילות. בהיעדר גורם רפואי, קובע צוות המל"ל כי ניתן יהיה להקל בצורה מדורגת את מדיניות הבידוד החברתי, ולהחזיר הדרגתית את המשק לתפקוד, רק לאחר ירידת קצב החולים החדשים לכ-10 חולים נוספים ביום.

"לא הגיוני ללכת לכזו קיצוניות", אומר פרופ’ חגי לוין, יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור בישראל, שהופתע לגלות שדוח מקצועי הנוגע למשבר בריאות לא נכתב בסיוע מדענים רלוונטיים לתחום. "לתוך הוואקום שמשאיר משרד הבריאות, שאינו מפעיל בצורה נכונה את אנשי המקצוע, נכנסים גורמים שונים, כולל גורמים מסחריים ופרטיים, ללא אחריות להמלצותיהם".

שתי התוכניות דנות במסגרות החינוך כאשר בצוותים אין כלל נוכחות של נציגי מערכת החינוך; כאמור, דוח מומחי המל"ל קובע כי יש לבטל לאלתר את החופש הגדול "כדי להשלים פערי לימוד ובעיקר להעלות את תפוקת המשק בחודשי הקיץ", והדוח של משרד האוצר עוסק רק בהיבטים הטכניים של החזרה ללימודים לאחר פסח - כאשר לאורך התקופה האחרונה נשמעו הערכות מגורמים שונים בממשלה ובמשרדים לפיהן שנת הלימודים לא תשוב לסדרה, והתלמידים יחזרו לבתי הספר רק בספטמבר.

כעת, לאחר שגובשו תוכניות ללא שיתוף ארגון המורים - האם יש ערך לפתרונות המוצעים? האם יסכימו ארגוני המורים לקבל תכתיבים מונחתים מלמעלה, דוגמת ביטול החופשה השנתית.

האם המל"ל הוא הגוף שבכוחו לתכלל את המשבר ואת היציאה ממנו? מרבית עובדיו הם בעלי רקע ביטחוני, וכעת, מופקדת המועצה על תכלול עבודת המטה של המשרדים בנושא הקורונה וניהול המשבר. בנוסף לדוחות הללו, גם דוחות אפידימיולוגיים שונים שהונחו על שולחן המל"ל, מייצרים תמונה שונה, לעיתים סותרת גם היא, כשהם נוקטים גישות שונות לפתרון המשבר.