דעה: העצמאים קורסים - לא למסים, כן להגינות

עצמאים שישלמו היום אומנם יקבלו בעתיד החזר, אך במצב זה הם הופכים למי שמממנים את המדינה ומלווים לה מכספם, בעודם עומדים חסרי כל וחסרי אונים למול המשבר

הפגנת העצמאים / צילום: שלומי יוסף, גלובס
הפגנת העצמאים / צילום: שלומי יוסף, גלובס

בימים האחרונים ניתן לזהות ברשתות החברתיות תנועה עממית הולכת וגדלה המגיעה מבעלי עסקים ועצמאים בולטים, המצהירים שלא ישלמו חיובים שונים שמועדי תשלומם הגיע, למרות הקיפאון במשק: אגרה לרשם החברות, מסים עקיפים וישירים למדינה, לרשות המקומית ועוד.

נוכח הטאבו החברתי הכרוך באי-תשלום מסים, בימים כתיקונם, אותם אנשים שומרי חוק לא יעלו על דעתם לפעול כך, אך בימים אלה, אין מוצדק יותר מפעולה שכזו מצידם. הכיצד? נניח לרגע בצד את קריאת ההתעוררות המתחייבת מההפליה הנמשכת והקשה, שבמסגרתה הביטוח הלאומי אינו מהווה כלל מנגנון של "ביטוח" לעצמאים הנקלעים לחוסר תעסוקה, ונתרכז לרגע כאן ברעיון תשלום המסים בידיהם בימי קורונה.

חיוב במסים ובאגרות הפעלת עסקים בימים כתיקונם נשען על הסכמה אזרחית רחבה וקדומה: קיומה של הכנסה. גם בתיאוריות כלכליות ימניות-שמרניות, הבסיס לתשלום המסים איתן, ומקורו בברית ה"הרוויחו-ושלמו" שבין המדינה לאזרחיה. אומנם, ישנם ליברטריאנים הרואים בתשלום מסים גזל ממוסד של קניין הפרט, ועדיין, בהינתן המסגרת המדינתית בה כולנו חיים, גם המאמינים בעמדה קיצונית זו אינם מעזים שלא לשלם מסים, בשל הכרתם בתשתית המדינתית המאפשרת להם להרוויח.

אבל העצמאים, במצב הנוכחי, צריכים להעז. הם אינם כופרים בברית ה"הרוויחו-ושלמו" שבין המדינה לאזרחיה. להפך, הם נשענים על הסכמה חברתית ראשונית זו במלוא עוצמתה. במסגרת מוסכמה ומשוואה זו, המדינה נטלה מהם את התשתית המאפשרת להם יותר להיות בעמדה של מרוויחים. יתרה מזאת, רבים מהם מצויים בחודש האחרון בעמדה של מפסידים. משכך, על המדינה לפטור אותם במקביל מהחלק במשוואה שבו הם נדרשים לשלם לה בחזרה. לכל הפחות, במרחבים בהם התשתית לרווח הייתה ואיננה קיימת יותר, כמו בתחומי התיירות, ההסעדה ועוד, חובה להכיר בשבירת הברית ובהשעייתה, עד יעבור זעם.

נכון הוא שעצמאים שישלמו היום, יקבלו בעתיד החזר, או שהם נדרשים לשלם היום מה שקיבלו בעבר, אבל במצב זה, הם הופכים למי שמממנים את המדינה ומלווים לה מכספם, בעודם עומדים חסרי כל וחסרי אונים למול המשבר. עמדה זו מנוגדת לכל תוכנית כלכלית שהוצגה בעולם, בה המדינה היא שהעמידה הלוואות - ועדיף, מענקים - לאזרחיה, ואסור שכאן יקרה ההפך.

אשר לחשש שלא יהיו למדינה מקורות תקציביים בשל אי-תשלום מסים למימון התנהלותה דווקא עכשיו, על כך ניתן להשיב באותו מטבע ממש: ישנם עסקים אשר התשתית הרגילה ליצירת הרווחים שלהם השתנתה לטובתם בידי המדינה בצורה קיצונית. עסקים שהמדינה הסדירה עבורם תשתית ליצירת רווח חסר-תקדים, כמו רשתות המזון והפארם. מהם, יכולה המדינה להיפרע, על בסיס אותה משוואה, ולחייבם בתשלום מס גבוה מהרגיל.

דבר אחד ברור: המדינה לא יכולה להמשיך ולהתנהל כאילו דבר לא ארע, מלבד זיהוי "קושי בתזרים מזומנים" של עצמאים ועצמאיות. התשתית כולה השתנתה, ועמה יש לגבש מוסכמות חברתיות חדשות. 

הכותבת היא מומחית לשוויון מהמכללה למינהל