"הסגר אינו ההסבר העיקרי לקיטון המתמשך בתוספת החולים היומית בישראל"

פרופ' דורון לנצט ממכון ויצמן למדע טוען כי עקומת התפתחות הקורונה מתנהגת בצורה דומה במדינות רבות, ללא תלות במדיניות הסגר שלהן • "יש כאן שילוב של מעשה אדם – היגיינה בידוד וסגר, ושל מעשה הטבע – ככל הנראה תכונות של הנגיף ושל מערכת החיסון האנושית"

פרופ’ דורון לנצט/  צילום: תמונה פרטית
פרופ’ דורון לנצט/ צילום: תמונה פרטית

לוויכוח הקיים בעניין המחיר הכלכלי שמוכנים לשלם הישראלים בעבור שמירה על הציבור שבסיכון מפני מגיפת הקורונה, נוסף בימים האחרונים עוד רובד: ויכוח על עצם הסיכון שבקורונה. קולות שנשמעו בפברואר שטענו כי הקורונה היא "רק עוד שפעת" והסיכון בה מוגבל, ודעכו על רקע העדויות על מאות ואלפי מתים ביום באיטליה, ספרד, גרמניה וארה"ב, החלו להישמע כעת שוב, גם מאנשי מקצוע בתחומים רלוונטיים.

אחד מהדוברים האלה הוא חוקר הגנום פרופ' דורון לנצט ממכון ויצמן למדע. לדבריו, עקומת התפתחות הקורונה מתנהגת בצורה דומה במדינות רבות, ללא תלות במדיניות הסגר שלהן. לשיטתו, הנתון המשמעותי הוא לא מספר החולים, אלא דפוס ההתפתחות, שדומה בכל המדינות כולל בישראל, וכרגע נמצא בכיוון ירידה. לדברי לנצט, לא הסגר הוא שהוביל לשינוי הכיוון הזה בארץ - או לפחות, לא רק הסגר - אלא גם משהו טבעי בהתפתחות המחלה, ולדבריו אנליזה השוואתית מוכיחה את זה. על פי ההיגיון הזה, גם פתיחה מלאה של הסגר (אף שזו לא בהכרח המלצתו) לא תביא אותנו למספרים דומים לאלה שנרשמו באיטליה או בניו יורק.

לנצט: "בעיני רבים נגיף הקורונה הוא מפלצת מסתורית המפילה אנשים למשכב ואף קוטלת בהם. אך ניתוח מתמטי מושכל עשוי לעשות סדר בדברים ולהקל את ההתמודדות עם הנגיף.

"כולנו שמענו את המושג 'שיטוח העקומה'. אותה עקומה מקורה במודל הידוע בשם SIR (ראשי תיבות של רגיש-הידבקות, מודבק, החלים ומחוסן). במודל זה רואים בשלב מסויים שיא של מספר החולים המצטרפים כל יום, שאחריו באה ירידה, והוא מאפיין את רוב המחלות המדבקות. במודל זה, 'שיטוח העקומה' פרושו פעילות שתביא להגעה איטית יותר לשיא, תוך פיזור ההידבקויות על פני זמן ארוך יותר, כך שמספר החולים ברגע נתון לא יעבור לעולם את מגבלות יכולות האשפוז והטיפול. בהסתכלות מעט שונה על אותם נתונים, בודקים את עקומת מספר החולים המצטבר, וקו הסיום האידאלי מוגדר כרגע בו אין עוד חולים חדשים (% גידול שווה אפס), ומספר החולים מגיע למישור".

"נאמר השכם והערב שמגפת הקורונה מתנהגת באופן מעריכי (אקספוננציאלי). מעריכיות פרושה שמספר החולים המאומתים עולה בכל יום באחוז מסוים לעומת היום שקדם לו. כך למשל בשבועיים שבין 11 ל-25 למרץ עלה מספר החולים בישראל ב-25% כל יום (עלייה פי 1.25). כתוצאה, בחשבון זהה לזה של ריבית דריבית, עלה מספר החולים בתקופה זו מ-82 ל-2369, כמעט פי 30! אבל כששמענו מדי ערב חדשות מבהילות על 'שיא חדש בעלייה במספר החולים', התעלמנו מכך שזהו בדיוק הצפי מעקומה מעריכית! לצערי, לרוב לא מדווחים האם קצב העלייה ממשיך להיות מעריכי באותה תלילות. אם נתבונן באחוזי השינוי, נראה שהם יורדים עם הזמן כמעט מיום תחילת המגפה, כמוצג בשני הציורים הבאים. חשוב לציין שאילו המכפיל במגפת הקורונה בישראל היה נשאר בעינו ברמה של גידול פי 1.25 ביום במספר החולים, היו היום במדינה כ-84,000 חולים וכ-600-800 מתים, אבל זה לא קרה. משהו גורם לכל חולה להדביק פחות חולים אחרים מבעבר".

משרד הבריאות והממשלה משוכנעים שזה קורה עקב מהלכי הבידוד, הריחוק החברתי והסגר, בהם נקטה ישראל מוקדם יחסית בהתפתחות המחלה.

"לאו דווקא, ומיד אסביר אילו נתונים מראים זאת. קודם כל, חשוב להדגיש שהגרפים אכן מראים ירידה הדרגתית בתלילות השיפוע. אמנם בכל השבועות שחלפו מספר החולים ממשיך לעלות, אך בכל קטע הגידול מהווה שבר קבוע מכלל החולים. חשוב מכל, השבר הזה הולך וקטן, מ-25% בתחילה,ל-15% ב-31 במרץ, 10% ב-5 באפריל ו-4% לאחרונה. כתוצאה צפויה מתמטית, מאז ה-3 באפריל גם המספר המוחלט של החולים שמתווספים בכל יום הולך וקטן".

מספר החולים הכולל כפונקציה של הזמן. האחוזים מימין הם עליה יומית בסיום העקומה
 מספר החולים הכולל כפונקציה של הזמן. האחוזים מימין הם עליה יומית בסיום העקומה

ולא בגלל הסגר?

"יש כאן שילוב של מעשה אדם - היגיינה בידוד וסגר, ושל מעשה הטבע - ככל הנראה תכונות של הנגיף ושל מערכת החיסון האנושית. אני נוטה בחוזקה לחשוב שהסיבות הטבעיות דומיננטיות, וזאת בשל הדמיון בעקומות בין המדינות למרות ההבדלים הקיצוניים למדי בענייני מדיניות ההגבלות. ירידת תלילות השיפוע אינה מגיבה ל'אסון הפורים' וגם אינה מראה שינויים מהותיים בתגובה לאירועי החמרת הבידוד".

מגמת הירידה המתמשכת ב% הגידול היומי של מספר החולים לאורך כל 34 הימים שחלפו
 מגמת הירידה המתמשכת ב% הגידול היומי של מספר החולים לאורך כל 34 הימים שחלפו

אבל בעצם כל המדינות שהעקומות שלהן מתנהגות אותו הדבר, הן מדינות שיישמו מדיניות סגר. חוץ משוודיה.

"שוודיה היא מקרה שדווקא תומך במסקנותיי. בשוודיה ננקטו אמצעי בידוד מינימליים. למרות זאת, ירד שיפוע גידול החולים בה מ-35% ליום בשבוע הראשון ל-7% לאחר 4 שבועות. יתר על כן, מספר החולים למיליון תושבים בשוודיה קטן במעט מזה של מדינות קפדניות הרבה יותר כגון ישראל. קשה לראות כיצד מתיישבות עובדות אלה עם טענה שהשיפור בשיפוע הגידול במספר החולים נובע בעיקר ממדיניות סגר קפדנית.

"בארצות בהן מכת הקורונה הייתה חמורה במיוחד וגם בארצנו, שבה הפגיעה קטנה יותר, הגידול היומי הנוכחי הוא בשיעור של אחוזים ספורים, כלומר עקומות רוב העמים מתקרבות למישור המיוחל! (בסין ובקוריאה הדרומית כבר הגיעו). בנוסף, אוניברסליות מסויימת מתגלה גם בהשוואת מספר החולים למיליון תושבים בארצות שונות. המספר האפייני הוא בסדר גודל של אלף חולים למיליון, וערך זה משותף לארצות שונות מאוד בגדלן ובמדיניות ממשלתן. אגב, משמעות הדבר שיותר מ-99% מכל תושבי ארצות העולם נותרים בריאים!".

בשוודיה עם אותה כמות אוכלוסייה כמו שלנו מתו 1,500 אנשים לעומת 164 איש אצלנו. מה ההבדל בינינו, חוץ מהסגר? יכול להיות שמספר החולים המאומתים שם לא משקף את המציאות, בגלל מיעוט בדיקות?

"בניגוד לדמיון המפתיע בהתנהגות עקומת החולים ובמספר החולים לנפש בארצות שונות, שיעור מקרי המוות מכלל החולים מראה שונות עצומה מארץ לארץ. דוגמאות אפיינות (ב-26 למרץ) הן ישראל וגרמניה - 0.5%, דנמרק ושוודיה - 2%, בלגיה - 4%, הולנד - 6% ואיטליה - 10%. בשוודיה יש מאז עלייה תלולה בשיעור המתים ל-11% כיום, אך שיעור ההדבקות וירידתו ההדרגתית נותרו די דומים לזה של ארצות אחרות. כלומר אין ראיות לדיווח תחלואה בלתי ראלי. ונראה שאחוז מקרי המוות תלוי בעיקר במוכנות המערכת הרפואית ובמסירות הצוותים, וקשה לשער מנגנון שבו יושפע אחוז זה ישירות מנוקשות הסגר".

בעיר ניו יורק ישנה אותה כמות אוכלוסייה כמו אצלנו. אך מספר החולים והמתים גבוה בהרבה. האם זו לא הוכחה שעד שנגיע למספרים האלה, לא נוכל בעצם לראות חיסוניות עדר?

"בעיר ניו יורק יש אכן שיעור תחלואה גבוה פי 10 ביחס לישראל. סביר שהשכיחות העצומה של החולים באוכלוסיית העיר הזאת קשורה לכשלי הפרדה ולצפיפות עירונית. במקרים קיצוניים כאלה שיעור המתים הגבוה נובע מכשל מוחלט של המערכת הרפואית".

ובחזרה לעניין התהליך הטבעי אשר לדבריך מגביל את התפתחות המחלה, עדיין לא הבנתי מהו המנגנון המסביר זאת. האם האם מדובר בחיסוניות עדר?

"שאלה מצוינת והתשובה לה אינה פשוטה. אפילו בשיעור ההדבקה של ניו יורק רק 1.5% מהתושבים חולים מאומתים, וזה רחוק ממספרים כגון 60%-70% הדרושים לחסינות עדר. מה שברור הוא שהמחלה מגבילה את עצמה במנגנון כלשהו, ואני משאיר כרגע למומחים גדולים ממני לפענח את החידה. מועמד אפשרי למנגנון הוא שהתפשטות המחלה גבוהה בהרבה מהמדווח, כשהנדבקים הנוספים הם נשאי נגיף ללא תסמינים. מסתמנים אישורים לכך, וגם מסלולי בדיקות ראליים לברר זאת. כמו כן ייתכן שלחלק ניכר מן האנושות יש תכונות גנטיות מולדות המונעות את התקיפה הנגיפית, דבר המוריד את מספר רגישי-ההדבקות וכך מגדיל עוד יותר את אחוז הנדבקים האפקטיבי".

גם בעיר בני ברק שבה הריחוק החברתי והסגר הוטמעו לאט יותר, יש שיעור חולים ונפטרים גבוה יותר מאשר בערים האחרות. האם זה לא אומר שהצעדים הללו הם הגורם בעל ההשפעה המשמעותית?

"בבני ברק אמנם שכיחות החולים גדולה פי 4 ויותר ביחס לגודל האוכלוסייה, וכמו במקרה של ניו יורק יש רגליים לסברה שמדובר בצפיפות וקשיים בהרחקה חברתית. אך מסתבר מניתוח שביצעתי שגם בעיר זו ואחרות כמותה יורד השיפוע בקצב דומה לזה שבמדינה כולה, אם גם באיחור מסויים. יש להשתמש בשינויים אלה כקריטריון מקביל בניתוחים של מוקדים מוכי מחלה, וזאת בנוסף למעקב אחר מספר החולים ביחס לגודל אוכלוסיית הישוב".

מה אם כן הן המלצותיך בעניין אסטרטגית יציאה?

"הצעתי היא להציג בפני מקבלי החלטות וגם לקהל הרחב קריטריונים כמותיים ברורים כעזר לתכנון ולבדיקת התקדמות. המדובר במעקב אחר הירידה שיעור הגידול, וזאת בהשוואה מתמדת למתרחש בארצות אחרות. יודגש ששינויים כאלה הם רעושים סטטיסטית, כך שהעדר ירידה ביום או ימיים אינו אמור להיות מקום לדאגה - יש להתייחס למגמת השינויים לפחות לאורך שבוע שלם. כך יתאפשר ניבוי שיכול להוביל לאומדן כמותי של הנזק שעלול להיגרם על ידי אסטרטגית יציאה וגם לחזות פני העתיד בנוגע לסיכויי מערכת הבריאות לא לחרוג ממעטפת יכולת הטיפול. תחזית כמותית בכוון זה תתאפשר אולי בהתבסס על ניתוחים חדשניים שפיתחתי להשוואת שינויי השיפוע בארצות שונות. מאמצים דומים נעשים למשל על ידי פרופ' יצחק בן-ישראל באוניברסיטת תל אביב".

"בהגיע הרגע לשחרר הרחקה חברתית בהדרגה ולבחון תוצאות, חשוב מאוד שיבוצעו בדיקות מקיפות באוכלוסייה לאיסוף מידע. מעקב אחר התפשטות הנגיף באנשים ללא תסמינים עשוי לאפשר תובנות על הגורמים הטבעיים לשיטוח השיפוע, וגם ייתן תשובות מהירות בהרבה ממעקב אחרי תסמיני המחלה שקצב הופעתם כשבועיים מההדבקה. בדיקות כאלה יש למהר ולבצע טרם החלת השינויים החברתיים כדי שיהיה קו בסיס להשוואה. כל אלה דוגמאות לזהירות ראויה בשיפוט הקורונה במסגרת אסטרטגית היציאה, שכולנו מאחלים לה הצלחה".

מקור הנתונים של כל הגרפים לקוח מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס