דעה: "התו הסגול" לחזרה לשגרה - לא יותר מרגולציה מיושנת בתחפושת

נראה כי התו החדש הוא לא יותר מאשר עוד תקנות מחייבות, שהולבשו בלבוש מטעה ומבלבל שרק יביא לנזק ולעול נוסף על הציבור

 

חנויות סגורות בנמל תל אביב / צילום: איל יצהר, גלובס
חנויות סגורות בנמל תל אביב / צילום: איל יצהר, גלובס

לפעמים המינוח הוא הכול. בתקופת משבר בריאותי חריף, בה נורמות חדשות נקבעות כמעט מדי יום במסגרת חקיקה לשעת חירום, והציבור נדרש לשנות את אורחות חייו באופן מהותי, חשוב להקפיד על בהירות בחקיקה וברגולציה.

על רקע זה צורם במיוחד "התו הסגול". לאחר כמה ימים בהם דווחנו על "תו" מסתורי שיאפשר לעסקים לחזור לשגרה, מסתבר כי התו איננו תו ואינו סגול.

בהתאם למידע המסתמן כעת, שני המאפיינים הגלומים בשם הרגולציה החדשה אינם מיטיבים כלל להסביר את מהותה, וחבל. שמה של רגולציה הוא חשוב. אין פלא שרבים סברו, בטעות, כי מדובר בתו שייתלה פיזית בפתחן של חנויות ועסקים אחרים, ויעיד על כך שבית העסק מציית להנחיות בטיחות חדשות. למעשה, מדובר בתקנות והוראות ככל האחרות בימי קורונה.

כאשר רגולטורים משתמשים במונח "תו", בדרך כלל הכוונה היא למשהו אחר לגמרי מאשר סט של כללים מחייבים שבצידם סנקציה קשה, פלילית או מנהלית, דוגמת זו המאפיינת את הרגולציה המכונה "תו סגול". המונח "תו" לקוח מעולם הרגולציה הנשענת על כללי גילוי (disclosure rules), במסגרתה העסק מחויב לגלות מידע לצרכן על מנת שזה יחליט באופן מודע ומושכל אם הוא מעוניין בשירות או במוצר, על בסיס העדפותיו. למשל, סימון מוצרי מזון במדבקות אדומות המעידות על תכולת סוכר גבוהה, סימון תכניות טלוויזיה כמתאימות לצפייה מעל גיל מסוים או סימון הרמה התברואתית של בית אוכל בעקבות ביקורת פקחים (באמצעות אותיות A, B וכן הלאה או סמיילי, בחלק מן המדינות).

מערכת רגולטורית מבוססת גילוי אינה מבקשת להתערב באופן כופה וקשה בפעילות העסקית ואינה נחשבת פטרנליסטית במידה גבוהה. להיפך, היא נחשבת רגולציה רכה, הנשענת על חופש הבחירה של הצרכן להעדיף מוצר זה או אחר, ותווים רבים הם וולונטריים ואינם מחויבים בנשיאה, דוגמת תו המעיד על מחויבות העסק לסביבה או סימון המוטבע על מוצר מזון בעל רכיבים בריאים (תו ירוק או סימן ירוק).

ואולם התו הסגול, לפחות כפי המסתמן, איננו תו כלל. לא רק שניכר חוסר עקביות בולט בשמו של התו (במסמכים הפורמליים הוא נקרא לסירוגין תו, הנחיות, תו תקן או תקן), אלא שבמהותו, אינו חלק מעולם הרגולציה הרכה, הנשענת על גילוי ובחירה חופשית של הצרכן. נראה כי ה"תו" דווקא משתייך באופן ברור לעולם הרגולציה הכופה, אפילו הפלילית, שאינה נשענת באופן עיקרי על רתימת דעת קהל, יידוע הציבור, וולונטריות, או תקשורת עם הציבור באמצעות סימון פיזי נגיש וברור.

הצבע הסגול, שהצטרף באופן לא ברור לשם התו, רק מדגיש את העיוות, בכך שהוא מוסיף ל"תו" הווירטואלי ממד פיסי ויזואלי, שהאזרחים ובעלי העסקים מצפים לראות ולהראות. נראה איפוא כי התו הסגול, שכנראה אינו עומד להיתלות בשום חלון של אף בית עסק, ואינו מכיל ממד פומבי הצהרתי הקשור למוניטין של בית העסק ולבחירה צרכנית מושכלת, הוא לא יותר מאשר עוד תקנות מחייבות, שהולבשו בלבוש מטעה ומבלבל לציבור.

מוטב היה פשוט לחוקק עוד "תקנות קורונה" מחייבות וברורות, או לאמץ את רעיון התו הסגול הלכה למעשה: בתי עסק שיעמדו בסט א' של כללים יוכלו לפתוח את דלתותיהם לציבור, אך בתי עסק שיעמדו בסט ב' של כללים - סט מחמיר יותר, הניתן לאימוץ באופן וולונטרי - יזכו להציג במקום העסק "תו סגול", המעיד על רמה גבוהה במיוחד של היערכות בטיחותית. הציבור יבחר לאיזה בית עסק להיכנס, ובתי העסק ייהנו מתמריצים עדינים לשפר את מערך הבטיחות בשטחם. 

הכותבת היא מומחית לרגולציה ומשפט, מחברת הספרים "רגולציה: המשפט המנהלי בעידן החוזים הרגולטוריים" ו"רגולציה חדשה: מהפכה במשפט הציבורי"