"קשה להעביר למרואיינים בזום את ה'ווייב' של החברה"

גל אשל, בת 29, מגייסת במחלקת הפיתוח של מאנדיי • טווח שכר: 19-14 אלף שקל

גל אשל / צילום: הדס פרץ
גל אשל / צילום: הדס פרץ

איפה אני תופסת אותך בימים אלה, ומה את עושה במאנדיי?

"כמו כולם בתקופת הקורונה, אני בבית. חברת מאנדיי מפתחת מערכת הפעלה לעבודה שמספקת לצוותים את כל מה שהם צריכים לעבודה שטוחה ודינמית. המעבר לעבודה מהבית לא היה מאוד פשוט במחלקת HR (משאבי אנוש), כי ביצענו אותו ביום אחד, ובשונה ממחלקות כמו פיתוח או מכירות, העבודה בגיוס מתבססת על היכרות אישית עם אנשים ופגישות. חשבנו מה ניתן לעשות, ובתוך יום הוחלט להעביר את כל הראיונות לפלטפורמות אונליין. כך למשל ערכנו הכשרה למראיינים, ביקשנו פידבק ממועמדים וראינו שהתהליך לא נפגע. התפקיד שלי כולל ראיונות, הצעות שכר ועוד.

"למעשה הקדמנו את הממשלה - במהלך השבת שלפני התקנות הרשמיות, יצאה הודעה בסלאק שממחר עובדים מהבית. במהלך התהליך ראינו חוסר יציבות בתעשייה והחלטנו לעזור. שבועיים אחרי שהכול התחיל יצא מסמך ובו הבטחה שלא יהיו הוצאות לחל"ת, פיטורים וקיצוצים - היציבות מעל הכול. נוסף על כך, כמשאבי אנוש חשוב לנו לתת לעובדים להרגיש שייכים. מהשבוע הראשון העובדים קיבלו חבילות לבית שלהם ובהן משקולות כושר, דפי צביעה והפתעות נוספות. הכול נרכש מעסקים קטנים או מספקים שלנו שרצינו להמשיך ולשלם להם. כך למשל, במקום לקבל את הסנדביצ'ים במשרד, שלחנו אותם לבתים של העובדים".

את הסנדביצ'ים מהמשרדים?

"לא רק אותם. גם את השולחנות, הכסאות, ההדומים לרגליים. אני יושבת עכשיו עם השולחן ועם הכיסא שלי מהמשרד. שארגיש את מאנדיי גם כשאני לא שם. אנחנו גם מציעים הלוואות לעובדים, כי גם אם העובדים שלנו לא נפגעו, הבנו שאולי יש בני ובנות זוג שכן. דאגנו גם שתהיה משמעות לעבודה - החמ"ל של משרד הבריאות מתנהל באמצעות מאנדיי".

כמה זמן את במאנדיי ומה עשית קודם?

"אני עובדת כאן שנה וחצי. התחלתי כמתאמת ב-HR, ולפני כמה חודשים עברתי לתפקיד של מגייסת. לפני כן עבדתי בסטארט-אפ בתחום ההשמה שבו הכרתי את מאנדיי, אבל מהצד השני, וחלמתי להיות חלק ממנה. לפני כן עבדתי במשרד ממשלתי בתחום של ייעוץ הדרכה ופיתוח ארגוני".

זה התפקיד שתמיד רצית? מה למדת?

"התואר הראשון שלי הוא במדעי ההתנהגות, כי הכיוון שלי היה להיות נוירופסיכולוגית שיקומית ולטפל בפגועי ראש. בשנה השנייה התנדבתי בבית חולים שיקומי ושם הבנתי שאני מאוד אוהבת לעבוד עם אנשים, אבל לא בצד הטיפולי. היה לי קשה להתמודד עם זה נפשית. כסטודנטית הגעתי למשרד הממשלתי, שבו ראיתי את מחלקת הגיוס, והבנתי שזה הכיוון. כשאת התואר השני עשיתי במנהל עסקים, ידעתי שהשוק העסקי יותר מתאים לי".

מה שעות העבודה שלך מהבית?

"בן זוגי ואני עובדים שנינו מהבית. הגישה של החברה היא של 'תעשו את הטוב ביותר'. אני מתחילה בכל יום סביב 9:00-9:30. אני יכולה לשחק עם זה. מה שמאוד מרגישים זה שהמועמדים שאני מראיינת הרבה יותר זמינים. הם לא צריכים להמציא תירוצים כשהם יוצאים להתראיין; הם ממילא בבית. אני חושבת שבזום קשה להעביר את הווייב שלנו. זה מבאס, כי יש בזה משהו חשוב - לראות את התרבות. עכשיו אנחנו מנסים להציג זאת בזום, כמו למשל רקע של אזורים במשרדים. עובד חדש סיפר לי שאחד החברים בצוות שאל אותו מה הגובה שלו, כדי שיידע למה לצפות כשסוף סוף ייפגשו. זה גם משהו שלא עובר בזום".

איפה תהיי בעוד חמש שנים מהיום, אחרי הקורונה?

"במאנדיי ובאותה המחלקה. זה בטוח".