מענקים | פרשנות

פרשנות - הקרב על 6 מיליארד: מי יהיו הנהנים העיקריים מההטבות למעסיקים (רמז, לא מי שחשבתם)

החגיגות היו מוקדמות: התכנית למענקים ב-6 מיליארד שקל לבעלי העסקים לא תיראה כפי שקיוו הקמעונאים והם גם לא יהיו הנהנים העיקריים • מי באמת יזם את התוכנית, מי מנסה לדחוף את המודל הגרמני ולמה באוצר עדיין מאמינים שיצליחו לעצור אותה

משה כחלון, הראל ויזל, שאול מרידור וד"ר אמיר ירון / צילום: דימה טליאנסקי, יוסי זמיר, יונתן בלום
משה כחלון, הראל ויזל, שאול מרידור וד"ר אמיר ירון / צילום: דימה טליאנסקי, יוסי זמיר, יונתן בלום

7,000 שקל מענק מהמדינה לכל מעסיק עבור כל עובד שיצא לחל"ת ויוחזר לעבודה - זאת ההצעה שמנסים לקדם בעלי הרשתות הקמעונאיות, שמרתיחה את הצמרת הכלכלית בירושלים. גם מעסיקים אחרים מותחים עליה ביקורת חריפה.

ובכל זאת, יום אחד אחרי שהכריזו על השבתת הרשתות, כבר הודיעו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר משה כחלון, בתמיכת הנגיד פרופ' אמיר ירון, על תוכנית חדשה בהיקף של עד 6 מיליארד שקל לסיוע "בשימור ובקליטת עובדים". ההודעה זכתה לתואר "הודעת ההתקפלות של הממשלה בפני האיומים של ויזל וחבריו", אבל כעת מכריז מנכ"ל האוצר שי באב"ד שהקמעונאים "יקבלו מקסימום 2% מ-6 מיליארד".

לפי הערכות של בנק ישראל מספר המועסקים המינימלי בעסקים שיהיו זכאים לסיוע עומד על 700 אלף איש. לפי הערכה כזאת הסיוע שיתגלגל לקמעונאים, בהתאם למספר המועסקים, יעמוד מקסימום על 15% מסך הסיוע שיגיע לעד 6 מיליארד שקל.

אז מי התקפל כאן, מדוע באוצר טוענים שהקרב עדיין רחוק מהכרעה, מאיזו מדינה אפשר לקבל השראה ומה בכל זאת מונח על השולחן בדיונים בצמרת הכלכלית בירושלים?

הרבה מאבקי כוח והתמרמרויות

על-פי ההודעה שפורסמה בתחילת השבוע אמורים פרטי התוכנית להתפרסם "בימים הקרובים" בהתאם למודל שנבנה על ידי השותפים למהלך. ההודעה הלקונית לא הסגירה את המאבקים שמתחוללים מאחורי הקלעים על חלוקת המיליארדים האלה למגזר הפרטי. מצד אחד דרישתם "המחוצפת" של בעלי הרשתות, מצד שני מודל גרמני שמקדמים התעשיינים ובנק ישראל ומצד שלישי הדרג המקצועי באוצר, שאינו תומך בסיוע נוסף לעסקים הגדולים והחזקים ומתמרמר על המעורבות העמוקה של שר האוצר בקידום מהלכים בעייתיים כאלה, ערב פרישתו.

הרעיון של סיוע ממשלתי לעידוד תעסוקה אינו חדש. מתחילת המשבר מדברים על כך שהסיוע למגזר העסקי צריך לספק גם תמריצים לקליטת עובדים, על רקע האבטלה הגואה. כבר במסגרת קרן הפיצויים הראשונה בהיקף 5.2 מיליארד שקל הוביל האוצר רעיון של פיצוי מדורג לכל עסק, שייקבע לפי מספר העובדים שהוא מעסיק. הפיצוי היה מיועד לסייע לעסקים קטנים, באופן שהפיצוי לפי עובד יפחת ככל שמספר העובדים בעסק גדול יותר.

אבל העיכובים והוויכוחים גרמו לנתניהו לאבד את סבלנותו והקרן יצאה לדרך ללא תמריצים לעידוד תעסוקה. המודל שנקבע אמור לחלק "מענקי השתתפות בהוצאות קבועות לעסקים קטנים", שמחזור המכירות השנתי שלהם הוא עד 20 מיליון שקל. גובה המענק המרבי נקבע על 400 אלף שקל לעסק.

בעוד קרן הפיצויים לעסקים הקטנים יוצאת לדרך, מתנהלים בימים האחרונים דיונים אינטנסיביים בממשלה סביב הסיוע שיינתן לעידוד התעסוקה. הדיונים האלה מתנהלים בצל חשש כבד לגל פיטורים בתעשייה, שעד עכשיו תפקדה יחסית היטב. במגזר היצרני במשק מתחילים להרגיש את השפעת המשבר העולמי והפיטורים בקוקה קולה ובאלביט מערכות עלולים לסמן את תחילתו של גל פיטורים המוניים במגזר היצרני במשק.

תוכנית לעסקים גדולים נולדת

מאחר והקרן הראשונה הוגבלה לעסקים קטנים, עלתה ההצעה להגביל את תוכנית הסיוע השנייה לעסקים שמחזור המכירות השנתי שלהם מעל 20 מיליון שקל. באוצר מתנגדים להגבלה הזו. הרי גם העסקים הקטנים קולטים עובדים אז מדוע לחסום מהם את האפשרות לקבל סיוע מהמדינה?

את הדיווח הראשון על התוכניות המתרקמות סיפק מנכ"ל ובעלי רשת פוקס הראל ויזל. "נתניהו מאוד אהב את התוכנית להחזרת עובדים למעגל העבודה", אמר ויזל בראיון לתוכנית הרדיו של העיתונאית ליאת רון בשבוע שעבר. "הרעיון פשוט", הסביר ויזל, "כל מעסיק יקבל 10,000 שקל לכל (עובד שיצא) חל"ת. החל"ת עולה 7,000 שקל לחודש. ב-10,000 המעסיק יקבל חודש וחצי וככה המעסיקים יקבלו ביטחון לקלוט חזרה את העובדים. יהיה מענק חד-פעמי לכל העסקים". מאז כבר הפחיתו הקמעונאים את הדרישות שלהם לסכום של 7,000 שקל לעובד.

ויזל ורמי שביט מהמשביר לצרכן הפכו לפנים של מאבק הקמעונאים, אך הם לא אך הם לא בהכרח המושכים בחוטים שם. גורמים המעורבים במו"מ ציינו במיוחד את אבי שומר מצומת ספרים כמי שמפעיל לחץ כבד על לשכת ראש הממשלה.

ההצעה שמקדמים ויזל וחבריו מעוררת ביקורת רבה. גם במגזר הפרטי יש מי שחושב שהיא בעייתית - הן מוסרית והן כלכלית. "מוסרית, המדינה לא צריכה לפצות את מי שמיהר לשלוח עובדים לחל"ת על חשבון המדינה", אמרו ל"גלובס" גורמים שמעורבים במו"מ, "אם כבר, צריך לפצות את מי שנלחם כדי להשאיר את העובדים שלו בעסק. כלכלית, מעסיק שהוציא את עובדיו לחל"ת נפגע פחות ממעסיק שהמשיך לשלם להם את שכרם - ולכן הוא פחות זקוק לסיוע".

גורמים אחרים ציינו שבעלי הרשתות הקמעונאיות "לא משלמים לעובדים הרבה יותר משכר מינימום ורוצים לקבל פיצוי של 10,000 שקל לכל עובד". באוצר מציינים שוויזל וחבריו מעסיקים בקושי 100 אלף עובדים מתוך 4 מיליון שכירים במשק, ולכן הם לא יקבלו יותר מחלקם היחסי, כלומר 2.5% מסך הסיוע.

בשלב הזה של המאבק הקמעונאים כבר ירו את התחמושת שלהם, כשהכריזו על חזרה לעבודה, כך שאם האוצר ינצח במאבק הפנימי בממשלה, יתברר שתרועות ההתקפלות היו מוקדמות מדי והניצחון היה ניצחון פירוס.

אבל הבעיה היותר גדולה עם ההצעה של ויזל היא במבט לעתיד. ההצעה הזו יוצרת תמריץ למעסיקים לשלוח עובדים לחל"ת בכל משבר עתידי רק כדי לקבל כסף מהמדינה. זה עלול לקרות כבר בחודשים הקרובים אם למשל תהיה התפרצות שנייה של נגיף הקורונה.

שימור עובדים ולא קליטה מחדש

על הרקע הזה הציג בנק ישראל בדיונים מודל שמבוסס על שימור עובדים ולא על קליטתם מחדש. ההצעה של ד"ר עדי ברנדר מהבנק המרכזי, היא למודל בשלושה שלבים. בשלב ראשון תוגדר הזכאות של העסק לקבל פיצוי מהמדינה בהתאם לשיעור הפגיעה המינימלי שייקבע. אפשר למשל לקבוע שכל עסק שהמחזור שלו ירד ב-30% במשבר - יהיה זכאי לפיצוי. ההערכה בבנק ישראל היא שהיו 700 אלף עובדים בעסקים שהיקף המחזור שלהם ירד ב-50% ו-900 אלף עובדים בעסקים שהמחזור שלהם ירד ב-30% או יותר.

בשלב השני המדינה תעניק הלוואה לעסק שזכאי לכך. גובה ההלוואה ייקבע לפי מספר העובדים בעסק ערב המשבר.

בשלב השלישי המדינה תודיע לעסק כמה אחוזים מתוך ההלוואה יהפכו למענק. כדי לקבוע זאת המדינה תשווה את מספר העובדים בעסק ערב המשבר למספרם הממוצע בחודשים שאחרי המשבר (נניח יולי-ספטמבר).

ניקח לדוגמה מרכול או מסעדה גדולה שהעסיקו ערב פרוץ משבר הקורונה 100 עובדים. בעל העסק יקבל הלוואה של 300 אלף שקל, לפי הנחה של 3,000 שקל לכל עובד). אם אחרי המשבר הועסקו בעסק 50 עובדים - כל הסיוע (100%) יינתן כהלוואה. על כל עובד שייקלט בעסק מעבר ל-50 הראשונים יגדל רכיב המענק (על-חשבון ההלוואה) ב-12 אלף שקל. כך יוצא שאם אחרי המשבר היו בעסק אותם 100 עובדים (או יותר) הסיוע יהפוך כולו למענק.

הבעיה בהצעה הזו היא שמספר העובדים אחרי המשבר נבחן עד לתאריך מסוים - שאחריו כבר אין לבעל העסק תמריץ להמשיך ולהעסיק את העובדים והוא יכול לפטר אותם או להוציא אותם מחדש לחל"ת. הערכה בבנק ישראל היא שהיקף הסיוע הממשלתי יגיע ל-6 עד 7 מיליארד שקל שמתוכם יהפכו למענק 3.5-4 מיליארד שקל.

התעשיינים והמודל הגרמני

הצעה דומה לזו של בנק ישראל מציעים בהתאחדות התעשיינים (בשיתוף איגוד לשכות המסחר והתאחדות חקלאי ישראל). שם מדובר על אימוץ המודל הגרמני של עבודה במשרה חלקית (Kurzarbeit). לפי המודל הגרמני, המדינה מתחלקת בעלויות העסקתם של עובדים עם המעסיקים (אך לא באופן מלא, אלא עד 70% מהשכר הכולל) ובכך מאפשרת להם לשמר את עובדיהם.

בנוסף מציעים התעשיינים לאפשר לבעלי העסקים לבחור בין מסלול השכר לבין מסלול פיצוי מבוסס-מחזור, שמתעלם מהירידה בהוצאות כתוצאה מהוצאת עובדים לחל"ת. כך למשל, עסק שמחזורו נפגע ב-50% יקבל פיצוי שייקבע לפי ירידת המחזור, פחות העלויות שהיו לעסק לפני פרוץ המשבר (כלומר כשעדיין שילם שכר לכל עובד).

השחקן המרכזי האחרון במו"מ הזה הוא האוצר. למעשה מדובר ביותר משחקן אחד. שר האוצר משה כחלון תומך בקרן פיצויים נדיבה ככל הניתן. הדרג המקצועי במשרד מתקשה להשלים עם חלוקת עוד מיליארדים למגזר הפרטי ובמיוחד לבעלי העסקים הגדולים.
באוצר סבורים שאין שום סיבה לתת עוד אשראי למעסיקים הגדולים משום שהם יכולים לקבל בקלות אשראי מהבנקים בזכות כוח המיקוח הגדול שלהם. לדעת האוצר אשראי נוסף לא יעודד תעסוקה. מה האוצר כן מציע? הרבה פחות ברור. אפשר רק לומר שבוחנים שם יותר לעומק את ההצעה של התאחדות התעשיינים לאימוץ המודל הגרמני.

ויש עוד נקודה כואבה מבחינת האוצר: העובדה שכחלון ממשיך להיות מעורב בדיונים על סיוע למגזר העסקי, כשבעוד כמה ימים הוא עשוי למצוא את עצמו עוזב את לשכת השר והופך בעצמו לאיש עסקים בלי שום תקופת צינון. זה מצב לא בריא משום שהוא פוטנציאל לניגוד עניינים מצד כחלון, שעשוי להיטיב עם גורמים שיוכלו לגמול לו כאזרח פרטי בעוד זמן קצר.

האחים מרידור חוטפים אש מכל הצדדים

הפרק האחרון בכל הפרשה נוגע לסוגיית האחים מרידור. עו"ד מתן מרידור, אחיו של הממונה על התקציבים שאול מרידור, מייצג את פורום הפעולה של 300 הרשתות הקמעונאיות הגדולות מול רשות התחרות, שהחלה לבדוק אם התיאום בין הרשתות אינו מהווה הגבל עסקי. על-פי פרסום בגלי צה"ל, בדיקה שערך היועץ המשפטי של האוצר עו"ד אסי סמינג העלתה שאין חשש לניגוד עניינים, משום שמרידור האח אינו מייצג את הקמעונאים מול האוצר.

כפי שכבר כתבנו, אגף התקציבים הוא המתנגד העיקרי לדרישות של הקמעונאים וסבור שאין להעניק להם כל סיוע. אך העובדות האלה אינן מפריעות למי שמעוניין להכפיש את האחים מרידור. "מצד אחד עו"ד מתן מרידור מייצג את פוקס ודורש 10,000 שקלים", אמר הפרשן הפוליטי של גלי צה"ל יעקב ברדוגו, "מהצד השני יושב אחיו שאול מרידור נציג ה'גרושניקים' באוצר". הקשר המשפחתי של מרידור עוד עשוי להפוך אותו לשעיר לעזאזל אם תתעורר ביקורת ציבורית על מתן מענקים במאות מליוני שקלים לוויזל ושותפיו - אפילו שבמציאות כאמור, הוא פועל להשיג בדיוק את התוצאה ההפוכה.

במענה לפניית "גלובס", אבי שומר הכחיש כי הוא ממלא תפקיד מפתח במאבק הקמעונאים. 

מלובי 99 נמסר כי הלובי קורא למקד את עיקר המענק המדינתי החדש בגובה 6 מיליארד שקל בסיוע לעסקים קטנים ובינוניים ולא לרשתות הגדולות, ובנוסף ולהחיל קריטריונים ברורים וקשיחים על הרשתות, בדומה לקריטריונים שהוחלו לאחרונה במדינות שונות באירופה ובארה"ב, כדי למנוע את ניצול הסיוע שיינתן להן לרעה. בין השאר, להתנות את המענקים בהתחייבות שלא לפטר עובדים ולא להפחית את שכרם למשך חצי שנה.