הקורונה שינתה את מפת האיומים במזרח התיכון, האם הגיע הזמן גם לקצץ בתקציב הביטחון?

בשעה שהאיראנים נמצאים עמוק במשבר כלכלי ובריאותי וחיזבאללה עסוק בלבנון, נראה שהסיכונים של ישראל פוחתים • עם זאת, זירות אחרות יכולות להתלקח בקלות • כיצד צריכה ישראל להיערך?

צה"ל בפעילות מבצעית בגבול רצועת עזה. / צילום: AP Photo Ariel Schalit
צה"ל בפעילות מבצעית בגבול רצועת עזה. / צילום: AP Photo Ariel Schalit

תקציב הביטחון מהווה כ-15% מהתקציב נטו של מדינת ישראל (בניכוי תשלומי חובות וריביות) הנתח השני בגודלו (אחרי החינוך) בתקציב המדינה. נתון זה מובן על רקע מצבה הביטחוני של ישראל. עם זאת, קיצוץ רוחבי שכבר הוחל בתכנונו במשרד האוצר עשוי להשפיע מאוד על משרד הביטחון, שמצידו דורש דווקא תוספת תקציבית - הן על בסיס התוכנית הרב שנתית (תר"ש) של צה"ל "תנופה", שהוצגה בפברואר השנה, והן בשל השינויים הגיאופוליטיים האזוריים בשל הקורונה וסיבות אחרות, אשר לשיטת מערכת הביטחון מגבירים את הסיכונים.

התקציב האחרון שאושר נקבע ב-2019 ועל פיו נמשך גם תקצוב 2020 - והוא עומד על 72.9 מיליארד שקל. הם לא כוללים 37 מיליארד שקל אשראי לקידום התוכנית הרב-שנתית, ולא כולל כמעט 11 מיליארד הוצאות דרך משרד ראש הממשלה על שירותי הביון. על רקע תר"ש תנופה, שאמנם ככל הנראה תשונה בשל ההתפתחויות בחודשים האחרונים, דורש משרד הביטחון תוספת תקציבים של 2-4 מיליארד שקל.

בכיר במשרד האוצר אומר ל"גלובס", כי הגירעון שיצר משבר הקורונה גדול בהרבה ממה שתוכנן בטרם המגפה. המשמעות לדבריו היא קיצוץ רוחבי בתקציבי המשרדים בהיקף של "יותר מאחוזים בודדים" כדבריו. ומה עם הביטחון? "הגיע הזמן שמישהו יעשה חישוב מסלול מחדש גם שם".

האלוף (מיל') עמוס ידלין, העומד בראש המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ומי שהיה ראש אגף מודיעין, אומר כי אין להוציא מכלל אפשרות אף פרה קדושה, לרבות הפנסיות של אנשי הקבע. יש הרבה מקומות שניתן לגעת בהם, מקורות פנימיים בתוך תקציבי הצבא.

בשיחה עם "גלובס" אמר ידלין, כי הקורונה קיררה מעט את כל העימותים שהיו צפויים לשנת 2020. האיראנים במשבר, הרוסים עסוקים במתרחש אצלהם ופחות בסוריה ולבנון מסובכת בצרות שלה. אבל אחרי הכול, האיומים הללו יחזרו אלינו בקיץ או לקראת השנה הבאה בצורה מאתגרת יותר. לעמדתו זו שותפים פחות או יותר גם גורמי ההערכה ביטחוניים האחרים. הנה כמה מהאיומים:

איומים מאיראן, דרך סוריה ועד לעזה

מפת האיומים על ישראל
 מפת האיומים על ישראל


1. תוכנית הגרעין האיראנית

המדינה השיעית סובלת מכמה וכמה מכות, בהן חידוש העיצומים, הקורונה, ירידת מחירי הנפט וברמה המבצעית גם חיסולו של קאסם סולימאני. ידלין מציין גם את הפלת מטוס הנוסעים האוקראיני במסגרת המכות הללו. הם בבעיה, הוא אומר, אבל מצד שני מקדמים את תוכנית הגרעין שלהם. איראן הגדילה את כמות האורניום המועשר מ-350 ק"ג לטון, הכמות המספיקה לפצצה גרעינית אחת, אם תועשר לרמה המתאימה. איראן זהירה אבל היא חוצה קווים, וצריכה להיות לכך השפעה על תקציב הביטחון. בנייר העמדה האחרון של ה-INSS נאמר כי על הממשלה החדשה לוודא שיש בידי ישראל גם אופציה אמינה של תקיפה עצמאית באיראן. האפשר כי המפגש השבוע בין ראש הממשלה בנימין נתניהו למזכיר המדינה האמריקאי מייק פומפיאו עסק בין היתר בכך.

2. סוריה עדיין בוערת

המעורבות האיראנית בסוריה עדיין חזקה. ידלין דוחה את ההערכה של גורם ביטחוני לאחרונה, לפיה איראן מצמצמת את כוחותיה במדינה בשל התקיפות הישראליות. במערכת הביטחון הדעות חלוקות. יש סימנים לכך שבחלק מהמקומות המיליציות האיראניות צומצמו ומעורבותן בלחימה נגד המורדים פחתה, אבל מנגד קצב העברת אמצעי הלחימה מאיראן לסוריה לא פסק, וכך גם התבססות האיראנים בעמדות מפתח ברחבי סוריה, לרבות רמת הגולן.

3. הטילים של חיזבאללה

חיזבאללה האט במקצת את פעילותו לאחרונה ותקציבו השנתי ירד ממיליארד דולר לפני ארבע שנים, לכ-600 מיליון דולר היום. עם זאת, נותר בעינו איום הטילים המדויקים, המטוסים הזעירים ועוד. ידלין מסייג ואומר כי בשל המשבר הפוליטי והכלכלי החמור בלבנון, ומחאת הצעירים הגוברת, חיזבאללה עסוק בייצוב מעמדו במדינה. פוטנציאל הנפיצות ירד שם. "אבל, שום טיל מדוייק המכוון לישראל לא פורק:, הוא אומר.

גורמי ההערכה רואים בחיזבאללה איום משמעותי ביותר לישראל, בגלל כוח האש המדוייק שלו ויכולתו לשבש את החיים במדינה. זו הסיבה העיקרית לשינוי הכיוון שהתווה הרמטכ"ל אביב כוכבי ומתן הדגש על יכולת פגיעה מדויקת ומהירה בבסיסי שיגור טילים.

4. המגעים לא מרגיעים את עזה

בחסות הקורונה חודש המו"מ בין ישראל לחמאס להשבת האזרחים החטופים וגופות החיילים. על פניו נראה כי הזירה הזו בהתמתנות, אבל במערכת הביטחון מסמנים את איום חמאס כממשי וככזה העשוי לפרוץ בכל עת. מערכת כיפת ברזל הקטינה מאוד את פוטנציאל הנזק מירי הרקטות, אבל ארגוני הטרור שם למדו כיצד להקטין את יעילותה, והחשש הוא כי איראן תמשיך לבחוש בקדירה וללחוץ על הג'יהאד האיסלמי להסלים את המצב.

5. האם הסיפוח יבעיר את יהודה ושומרון?

בכל הקשור לרשות הפלסטינית הסיפור הוא מדיני - האפשרות כי ישראל תספח חלקים מיהודה ושומרון. לדברי ידלין, שילוב בין משבר כלכלי הנובע בין השאר מהקורונה, לסיפוח מדיני, עלול להיות נפיץ. סיפוח עלול להוביל לכך שהגדה תתלקח, ובמקרה של התפרצות אלימה, צה"ל ייאלץ לגייס גדודי מילואים שעלותם יקרה, ולהיערך אחרת. במערכת הביטחון עוקבים מקרוב אחר הנעשה ברשות, ומוסיפים למשוואה את מלחמת הירושה הצפויה להתפתח עם צאתו של אבו-מאזן הקשיש מהזירה. המאבק הזה עשוי להיות עוד זרז להתלקחות.

האיומים רק נדחו, הם לא בוטלו

ידלין מסכם, האיומים לא קטנו - אלא נדחו מעט והם לא פחות מאתגרים. עם זה אפשר להגיד למערכת הביטחון, כי לאור השינוי בעדיפויות הפנימיות במדינה והצורך לסייע למגזרים שונים שנפגעו מהקורונה, על מערכת הביטחון לממש את תר"ש "תנופה" ממקורות פנימיים, ללא עלויות נוספות על תקציב המדינה.

זה כולל התייעלות ושינוי סדרי עדיפויות, למשל ויתור על גיוס החרדים, המהווה נטל על תקציב צה"ל בשל הצורך להתאים אליו מערכות שלמות ויקרות. לדברי ידלין, "לא צריך לגייס את כולם, אפשר להפנות לשירות אזרחי במקום, אבל השירות החרדי עולה לא מעט ובשביל מה אנחנו צריכים את זה, יש עודף אדיר של כוח אדם בשירות חובה".

מקורות נוספים יבואו בוויתור על חלק מצבא המילואים, ויתור על תפיסת הכוח המשלב גם תימרון (טנקים) וגם כוח אש. יכול להיות שאפשר מול חלק מהחזיתות לוותר על אחד מהשניים או לצמצמו. כלומר בנייה מחדש של התוכנית הרב-שנתית.

והוא מוסיף כי תקציב הביטחון צריך להיבנות על סמך שלושה דברים, הערכת האיומים, שאם היא נותרת גבוהה אסור לפגוע בתקציב ואולי אפילו להגדילו; סדר העדיפויות הפנימי של החברה הישראלית שיכול להיות שמחייב לקחת סיכונים בביטחון, ושינויים בתפיסות ובתכנון כדי למצוא מקורות פנימיים.

נציין כי בתר"ש תנופה של הרמטכל כוכבי, אכן בוטלה חטיבת שריון מילואים אחת, אך לא יותר מכך, ולעומת זאת מדובר על השקעה של ממש בכויח אש הכולל רחפני מתאבדים, טילי נ"ט מדוייקים, חימוש רקטי ותותחים מדויקים, שיביאו להכפלה פי 7 של הפגיעות באויב. הדיוק הזה נחוץ בשל אופי הלחימה של חיזבאללה וחמאס, הסתתרות באוכלוסיה אזרחית, שימוש בתוואי קרקע הררי או חקלאי ועוד.

מחכים להכרעות בסיוע האמריקאי

החלטה חשובה נוספת שעל צה"ל לקבל בקרוב היא מה עושים בתקציב הסיוע האמריקני הנובע מההסכם שנחתם עם ממשל אובמה, ל-38 מיליארד דולר בעשר שנים. הוויכוח בתוך מערכת הביטחון הוא על מה להוציא את הכסף, האם על עוד כמה מטוסי חמקן או על טייסת אף-15 חדשה. ועוד ויכוח פנימי בחיל האווויר - האם לרכוש במקום מסוקי היסעור הוותיקים את הצ'ינוק של בואינג או את היסעור החדש של לוקהיד מרטין.
ההחלטות לא התקבלו למרות שההסכם תקף כבר מ-2018 והחשש הוא כי הממשל האמריקאי עלול לשנות את התוכנית, בין אם בשל הקורונה שפגעה קשה בכלכלה ובין אם בשל חילופי שלטון אפשריים בבחירות בנובמבר. הסיוע האמריקאי המגולם בתקציב משרד הביטחון עומד על 3.3 מיליארד דולר בשנה, מהם 2.48 מיליארד דולר לרכש בארה"ב ו-815 מיליון להמרה לשקלים לרכש בתעשיות בישראל. בנוסף, משתתפת ארה"ב במימון פרויקטים משותפים להגנה מפני טילים, בסדר גודל של כ-500 מיליון דולר ובנושאים אחרים בסך 130 מיליון דולר.

אולי כדי להראות נכונות בצה"ל הודיעו השבוע בצה"ל על סגירתה של טייסת 117 של מטוסי F-16 מהדור הראשון, מטוסים שאמנם הושבחו אחר כך בישראל, אבל נחשבים לוותיקים במיוחד. מפקד חיל האוויר האלוף עמירם נורקין אמר, כי לנוכח התמונה האסטרטגית המורכבת - "אני מתכוון למצות את ההזדמנות שבתקופה זו ולהכין טוב יותר את חיל האוויר לאתגרי העתיד. נתייעל ונמשיך לפתח את החיל ככוח אווירי רלוונטי ומשפיע".

נתניהו וגנץ יכריעו ביניהם

כל מי שעוסק בתחום מאוחד בדעה כי השיח על תקציב הביטחון אסטרטגי וצריך להיעשות בדרג המיניסטריאלי. ידלין מגדיר את הצורך בהסכם עתידי "גנץ-כ"ץ", משמע לא לתת לפקידים לריב ביניהם, אלא הסכמה בדרג המדיני בגיבוי ראש הממשלה, כדי להגיע למסגרת האסטרטגית הנותנת מענה לאיומים, לצד הטיפול בסדר העדיפויות החדש. והעדיפות היא לדבריו ללא ספק לגיבוש תקציב דו-שנתי המאפשר תוכניות ארוכות טווח ותכנון אסטרטגי.

בכיר ביטחוני העוסק בתחום התיכנון האסטרטגי הבטחוני והכלכלי של ישראל, אומר לנתניהו וליועציו יש כבר תפיסה מגובשת לגבי הסוגייה. מעמדו של שר האוצר החדש ישראל כ"ץ ככל הנראה לא יהיה מכריע במיוחד, והדיון הממשי יתקיים בין שני ראשי הממשלה של ישראל, נתניהו הנוכחי וגנץ העתידי-חליפי. נתניהו אולי ייתן לגנץ להתיש את כוחו בדיונים מול כ"ץ ופקידי האוצר, ואחר כך ייכנס לתמונה ויסגור את ההחלטות החשובות בארבע עיניים, עם שותפו הקואליציוני.

האירוניה ההיסטורית מזכירה לנו שכשגנץ היה רמטכ"ל, שר הביטחון ושר האוצר בתקופתו רבו ממושכות ולא הצליחו להגיע להסכמה על תקציב ביטחון רב־שנתי מותאם תר"ש, ובשל כך צה"ל של גנץ לא הכין ויישם תוכנית כזו. השניים הם ח"כ משה בוגי יעלון וח"כ יאיר לפיד, שותפיו לשעבר של גנץ בכחול לבן ויריביו הבוטים ביותר כיום, נראה שכעת הצליחו להגיע להסכמה, לפחות על דבר אחד.

הבכיר הביטחוני אומר, כי נתניהו רואה באיראן איום עיקרי, על רקע העשרת האורניום המוגברת שלה, ואחר כך חיזבאללה ומערכות הטילים המדוייקים שקיבל מאיראן ופיתח. אף שלא התקיים דיון בקבינט, נתניהו לדבריו מכיר היטב את התר"ש של הרמטכ"ל. המשמעות, מערכת הביטחון תמצא אצל ראש הממשלה אוזן קשבת.

נתניהו עשוי להסכים לקיצוצים בגמלאות

מנגד שר האוצר לשעבר נתניהו, ושר העל הכלכלי דהיום, ידרוש קיצוץ שומנים ובמסגרת זו הוא עשוי לתת גיבוי גם לשינוי בשיטת הגמלאות לאנשי הקבע. בהתייחס לאפשרות הסיפוח העשויה לעורר התפרצות של אלימות בשטחים, אומר הבכיר כי מכיוון שמדובר בצעד מדיני מרחיק לכת, שנתניהו רואה בו מעין מורשת שלו, הוא יהיה מוכן לשלם את המחיר הכרוך בכך, לרבות מחיר כלכלי-ביטחוני. לפי הבכיר, הצבא כבר נדרש לבצע שינויים בתר"ש תנופה, והחל בתכנון מחודש לפי הנחיית הרמטכ"ל. אלא שהתפיסה הבסיסית לא השתנתה מהותית והיא גורסת כי הקטנת האיומים זמנית, וכי הם ישובו ואולי יתחזקו בעתיד הקרוב

נתניהו ימצא מן העבר השני גנץ, רמטכ"ל לשעבר שמכיר היטב את סוגיית האיומים האסטרטגיים, בניין הכוח מולם והתקציבים הנחוצים. הוא שייך ליוצאי הצבא שרואים בצה"ל עוצמתי את אחד מיסודות המדינה. אבל גנץ הפוליטיקאי, עשוי להיות קצת אחר. בשלוש מערכות הבחירות בני גנץ הדגיש כל העת את הצורך בטיפול באוכלוסיות חלשות. הוא דיבר על שינויים בסדר החברתי ובהם, מהפיכה בחינוך לטובת החלשים, הוא דיבר על מהפכה בבריאות.

לדברי הבכיר הביטחוני, באופן פרדוקסלי, ייתכן ויכוח שבו נתניהו יצדד בעמדת הצבא בנושאים הקרובים לליבו, בעוד שגנץ, עם סדר עדיפויות אזרחי של ראש ממשלה עתידי, לא יעתר לכל דרישה של הצבא. הוא עשוי לדרוש בין השאר האצה של מכירת קרקעות שצה"ל יושב עליהן כעת.

השניים מכירים היטב והם עבדו יחד מצויין בעת שגנץ היה רמטכ"ל. יש ביניהם משקעים לא מעטים מתקופת הבחירות וגנץ דרש התנצלות. עבוד גנץ הדבר חשוב כדי למסד את יחסי העבודה והדבר נכון גם לגבי ההחלטות התקציביות הצפויות. 

האוצר יחפש קודם לחתוך בשומנים, בעיקר בפנסיות

עם כל הכבוד לאיומים הביטחוניים בגזרות השונות, המערכה החשובה ביותר של צה"ל שכבר נקבעה לשנה הקרובה תהיה על תקציב הביטחון. זה יהיה גם כנראה העימות החזיתי הראשון בין שני יוצאי כפר אחים, שר האוצר ישראל כ"ץ (שעדיין מתגורר בכפר) ושר הביטחון בני גנץ. צה"ל צפוי לדרוש את הגדלת תקציב הביטחון בעד 4 מיליארד שקל לשנה. צה"ל גם מצפה לקבל את תמיכתו ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהמליץ בעצמו על תוספת בגודל כזה במסגרת מסמך תפיסת הביטחון 2030, שכתב ב-2018.

האוצר מבחינתו יחזור על הקו שגורס שלפני שמגדילים את תקציב הביטחון בעוד מיליארדים, הצבא צריך להתייעל בעצמו. האוצר יבקש להמשיך בתהליך קיצור שירות החובה לבנים לשנתיים וחצי - צורך חיוני במיוחד בימים אלה, כשכל חודש קיצור שווה למשק עוד עשירית אחוז תוצר.

בראש רשימת השומנים שגיבשו באוצר עומדת הגדלת הרמטכ"ל, תוספת של 10% לפנסיה התקציבית שמקבלים אנשי הקבע. התוספת הזו, שחוקיותה אמורה להיבחן בקרוב בבג"ץ עולה לקופת המדינה 1.1 מיליארד שקל לשנה. מעבר לתוספת האוצר יבקש לפתוח לדיון מחודש את מודל השכר והשירות בצבא.

המודל הנוכחי שומר את מירב ההטבות בפנסיה ובשכר לקצינים ונגדים שנשארים בצבא עד גיל הפרישה - באוצר טוענים שמעבר הדרגתי לחוזים אישיים ישרת גם את האינטרס של הצבא משום שיאפשר להגדיל את שכר הקצינים הצעירים ויצמצם את בריחת כוח האדם האיכותי מצה"ל.

כיסי שומן נקודתיים נוספים שנמצאים על הכוונת של האוצר הם הפסקת גילום השווי של הטבת הרכב שמקבלים אנשי הקבע (300 מיליון שקל לשנה) והחזרת הקופה הציבורית, ההסדר שמחייב קצינים במיל' שמשתכרים שכר גבוה בשירות הציבורי לוותר את הפנסיה שהם מקבלים במקביל מהצבא. הדרישה הזו, שעלותה התקציבית 400 מיליון שקל לשנה, תעמיד את שר הביטחון הטרי בניגוד עניינים משום שהוא אחד הנהנים מההסדר הקיים. 

עמירם ברקת