דעה: על דוגמה אישית ושכר הרמטכ"ל; האם זה באמת הזמן לתת תוספת לביטחון?

"לא ניתן להתעלם מהמצב הכללי והכלכלי בו נתונה כלכלת ישראל... נהיה קשובים למצב המדינה, נתרום את חלקנו הן באופן מהותי והן כדוגמה אישית מבלי לפגוע בביטחון המדינה". את הדברים האלה כתב אתמול הרמטכ"ל רב אלוף אביב כוכבי בסיכום העדכון התקופתי שלו על התקדמות הצבא ביישום התכנית הרב שנתית תנופה.

עוד באותו ערב, כבר דיווח הפרשן הצבאי של ערוץ 12 רוני דניאל כי הצבא יבקש תוספות לתקציב הביטחון לצורך רכש טילי יירוט נגד טילים. תוספת שתבוא מן הסתם על חשבון הוצאות אחרות ומתוך קופה שכבר נמצאת בגירעון של כמעט 150 מיליארד שקל. היום פורסם בגל"צ דיווח (שהוכחש על ידי הצבא) כי צה"ל יוזם מהלך חקיקה לביטול הקיצור המתוכנן בשירות הבנים. על פי החוק הקיים, המתגייסים לשירות חובה מיולי ישרתו בצה"ל 30 חודשים במקום 32 כיום. לפי עבודה של פרופ' יוסי זעירא שנעשתה עבור האוצר קיצור שירות החובה לבנים בחודשיים היה אמור לתרום למשק כ-3 מיליארד שקל לשנה שהם כ-0.2% תוצר.

אז היכן התרומה של צה"ל למציאות הכלכלית הקשה של אחרי הקורונה? הרטמכ"ל מכיר היטב את רשימת הדרישות של האוצר להתייעלות בצבא. התייעלות שיכולה לחסוך לצה"ל יותר מ-1.5 מיליארד שקל ללא שום פגיעה בביטחון המדינה. למשל, ביטול הגדלות הרמטכ"ל לפנסיה של אנשי הקבע שעולות 1.1 מיליארד שקל בשנה ושאלת חוקיותן ממתינה להכרעת בג"צ. למשל התייעלות בשימוש בדלק וברכב צמוד לקצינים ואנשי קבע שיכולה לחסוך 300 מיליון שקל לשנה, להערכת האוצר. למשל 250 מיליון שקל שניתן לחסוך אם גמלאי צה"ל שחזרו לעבוד בשירות הציבורי לא יוכלו להמשיך ולקבל במקביל את מלוא הפנסיה מצה"ל. רשימת הדרישות הזו של האוצר מונחת כבר חודשים רבים על שולחנו של כוכבי, אפשר לנחש שבתחתית הערימה. היא תעלה לדיון במסגרת הדיונים על תקציב הביטחון מבטיחים בצבא.

תרשו לנו לצרף לכל הדרישות האלה עוד דרישה אחת צנועה. שכרו החודשי של הרמטכ"ל הוא כסף קטן בתקציב הביטחון וההתעסקות בשכר היא הרבה פעמים קצת נמוכה. מצד שני אין שום דבר נמוך בשכר שמגיע ל-100 אלף שקלים לחודש (לפי הדוח האחרון של הממונה על השכר באוצר). ובעיקר, הרמטכ"ל עצמו זרק אלינו את הכפפה כשכתב בתפוצת נאט"ו בשבחי הדוגמה האישית. דוגמה כזו נתן כבר שר האוצר, ישראל כ"ץ כשהודיע ביום כניסתו לתפקיד השבוע, שיפחית את שכרו ב-10%. אם פוליטיקאי ציני כמו כ"ץ יכול להסתפק ב-45 אלף שקלים לחודש, אז מפקד ערכי כמו כוכבי יכול לקחת הביתה רק 90 אלף. ביטחון המדינה לא ייפגע מכך.

מה מסתתר מאחורי פסילת הסינים

 האצ'יסון ווטר (Hutchison Water), חברה שבבעלות מיליארדר מהונג קונג, הפסידה השבוע במכרז להקמת מתקן ההתפלה בשורק 2 לחברת IDE הישראלית אחרי התערבות אמריקאית חסרת תקדים במכרז.מזכיר המדינה אמריקאי מייק פומפאו הגיע לכאן לפני שבוע בכבודו ובעצמו כדי להזהיר את ישראל מפני זכייה אפשרית של הסינים במכרז.

הסיפור הזה עורר גלים בתקשורת העולמית שרואה בו מקרה מבחן למדיניות האמריקאית החדשה נגד השאיפות הגלובליות של סין. אחרי שנים שבהן פעלו כאן חברות סיניות באין מפריע, ההתנהלות של ממשל טראמפ היא מפנה דרמטי שמעורר לא מעט סימני שאלה.

קודם כול לגבי המכרז עצמו - מה הטריד כל כך את האמריקאים במתקן שמטפל בהמתקת מי ים בשיטת האוסמוזה ההפוכה? ההסבר שהופץ בתקשורת העולמית הוא שמדובר במתקן בעל חשיבות אסטרטגית בגלל קרבתו למתקן צבאי רגיש. אבל ההסבר הזה מתעלם מעובדה פשוטה אך מאד לא נוחה: אותה חברה סינית, הצ'יסון ווטר, זכתה ב-2009 במכרז של המדינה להקמה והפעלה של שורק 1. מתקן ההתפלה הראשון פועל מאז 2013 באותו אתר שבו אמור להיבנות כעת שורק 2. מה יש בשורק 2 שאין בשורק 1? ולמה מרשים לסינים להמשיך ולהפעיל את המתקן אם מדובר בסיכון בטחוני משמעותי כל-כך שבשם הצורך למנוע אותו הוקפץ לכאן מזכיר המדינה האמריקאי?

הסיפור הזה גם מעורר שאלות בהקשר רחב יותר. מה באשר למכרזים אחרים שבהם משתתפות חברות מסין? האם מישהו מחוץ לממסד הביטחוני מחליט מהו נכס אסטרטגי? מדוע המדינה לא מפעילה את הסנקציות בחוק על חברות סיניות שמשתתפות במכרזי תשתיות בישראל במקביל מקיימות פעילות עסקית עניפה באיראן? האם העובדה שנכסים רבים כל כך מוקמים, מופעלים או מוחזקים בידי חברות שבשליטת ממשלה זרה - לא מחייבת את ועדת הריכוזיות לתת לכך את דעתה?

ניסיונות של חברות מסין לרכוש חברת ביטוח ישראלית נכשלו בשנים האחרונות, על רקע חשש מחשיפת פרטים אישיים של משרתים בכוחות הביטחון. אבל במקביל לא נראה שיש למישהו בעיה עם העובדה שחברות סיניות כורות מנהרות במרחק יריקה מהקרייה בתל אביב, כולל במקומות שבהם פרוסות תשתיות מסווגות. בתקופה האחרונה מתפרסמים מעת לעת דיווחים על חוסר שביעות רצון אמריקאי מהעובדה שחברה סינית תפעיל את נמל המפרץ בחיפה. אבל בישראל טוענים שלא קיבלו שום דרישה אמריקאית לבטל את הסכם הזיכיון ושהנמל יתחיל לפעול כמתוכנן בשנה הבאה. אלה לא האמריקאים, המדיניות הישראלית בנושא הסיני - בהנחה שיש בכלל כזו - היא התעלומה.