ארה"ב | ניתוח

החזית החדשה של טראמפ: "הברית הטראנס-אטלנטית מאיימת לקרוס"

גרמניה הייתה אמורה להיות החזית אם המלחמה הקרה תהפוך לחמה • ארה"ב ערבה לביטחונה באמצעות חיילים, בסיסים, טייסות ופצצות אטום שהונחו על אדמת גרמניה • עכשיו טראמפ משנה את זה, בגלל שהוא כועס על כך שאירופה "מנצלת את ארה"ב" ועוזרת לאויב - רוסיה

הנשיא דונלד טראמפ בבסיס האמריקאי ראמשטיין בגרמניה, 2018 / צילום: Andrew Harnik, Associated Press
הנשיא דונלד טראמפ בבסיס האמריקאי ראמשטיין בגרמניה, 2018 / צילום: Andrew Harnik, Associated Press

בשדה התעופה לשעבר "טמפלהוף" בברלין חונה עדיין "מפציץ הצימוקים" - אחד מהמטוסים שסיפקו מזון וממתקים למערב ברלין הנצורה אחרי מלחמת העולם השנייה, ושהפכו לסמל של הסיוע האמריקאי למערב גרמניה כולה; בבסיס חיל האוויר "ביכל" שבדרום־מערב גרמניה מאוחסנות כמה עשרות פצצות אטום מתוצרת־ארה"ב, שהטייסת האמריקאית המוצבת דרך קבע במקום יכולה עדיין להטיל בתוך דקות על רוסיה, במקרה של מלחמה גרעינית. העבר וההווה של גרמניה וארה"ב שזורים זה בזה, אך עתה, שלוש שנים לאחר שטראמפ נכנס לתמונה, נראה כי הברית השתיים מוטלת בספק.

השבוע נרשמה נקודת שפל בהידרדרות היחסים. הנשיא האמריקאי, לפי דיווחים מקבילים בכלי תקשורת אמריקאים וגרמנים, הורה על הפחתה דרסטית במספר הכוחות של צבא ארה"ב המוצבים דרך קבע בגרמניה. הצעד הכה את הגרמנים בהלם. הנוכחות האמריקאית נמשכת מאז תום מלחמת העולם השנייה, וכוללת נכון להיום 35 אלף חיילים אמריקאים, מספר דומה של בני משפחתם ועוד כ־20 אלף אזרחים עובדי צבא ארה"ב, המשמשים בתפקידים תומכים. יש לה חשיבות כלכלית, אך בעיקר חשיבות סמלית, לפיה ארה"ב ערבה לביטחונה של גרמניה, שהייתה אמורה להיות החזית במקרה שהמלחמה הקרה תהפוך לחמה.

ישנם דיווחים שונים על מספר החיילים האמריקאים שיפונו מגרמניה. "וול סטריט ג'ורנל" דיווח כי סדר הכוחות האמריקאיים במדינה יקוצץ ב־10,000 חיילים (ובנוסף אליהם בני משפחותיהם וצוות אזרחי תומך), בעוד ה"שפיגל" הגרמני דיווח כי מדובר במספר גבוה יותר - 15,000 חיילים. בכל מקרה, המהלך אמור להסתיים עד סוף הקיץ הקרוב, וחלק מהכוחות יוצב מחדש בפולין. המסר האמריקאי אמור להיות ברור: פולין היא בעלת ברית הדוקה יותר של ארה"ב באירופה ומוציאה יותר מגרמניה על תקציב הביטחון (כולל רכש נשק אמריקאי). על "חוסר נאמנות" משלמים. ברלין אאוט, ורשה אין.

טראמפ איים במרומז לבצע את הצעד כבר בקיץ שעבר, אבל דבריו לא נלקחו ברצינות רבה. הם נתפסו כחלק משלל החזיתות שפתח מול אירופה בכלל ומול גרמניה בפרט מאז שהתחיל את כהונתנו: מלחמת הסחר, האיום במכסים על כלי רכב גרמנים, המאבק בעודף הסחר הגרמני, הדרישה שגרמניה ומדינות אחרות יוציאו יותר מ־2% מהתמ"ג שלהן על תקציב הביטחון (כחלק מהיותן חברות בנאט"ו) והעימות בנושא איראן.

שגריר ארה"ב לגרמניה, ריצ'רד גרנל, היה קצת ברור יותר, כשאמר באוגוסט לתקשורת הגרמנית: "מדוע על משלם המסים האמריקאי להמשיך ולממן 50 אלף אמריקאים בגרמניה, אבל הגרמנים מצדם יכולים להמשיך ולנצל את הכסף כתוצאה מעודף־הסחר שלהם לממן תוכניות פנימיות?". 

הנסיגה הגדולה
 הנסיגה הגדולה

מדוע המהלך הודלף לתקשורת

הגרמנים נאבקו בימים האחרונים להבין מדוע הודלף הצעד דווקא עכשיו. התקשורת האמריקאית, מנגד, דיווחה כי למעשה מדובר בעבודת מטה שטראמפ הורה עליה כבר בשנה שעברה, שהבשילה כעת לכדי צעדים מעשיים. טראמפ טרם אישר אותה פומבית אבל הרוחות בגרמניה סוערות. "אם הצעד ייצא לפועל", אמר חבר הפרלמנט מהמפלגה הנוצרית־דמוקרטית, פיטר באייר, המשמש כמתאם היחסים עם ארה"ב מטעם הממשלה, "הרי שהוא ישרוף גשרים טראנס־אטלנטיים. לא מדובר רק ב־9,500 חיילים אלא גם בבני משפחותיהם". גם חבר הפרלמנט הסוציאל־דמוקרטי, רולף מיצניך, הזהיר כי "הצעד האמריקאי יגרום ליישור־מחדש של כל מדיניות הביטחון באירופה". אפילו "הירוקים" מהאופוזיציה אמרו כי מדובר ב"מהלך מטריד מאוד".

גם כלי התקשורת הגרמנים עסקו בימים האחרונים בהרחבה בנושא, ובמיוחד בשאלה כיצד על גרמניה לנהל את מדיניות הביטחון שלה, כעת כשהברית עם ארה"ב מתפוררת. "הברית הטראנס־אטלנטית עצמה עומדת בפני קריסה בימים אלה", נכתב בפרשנות ב"שפיגל", שתקפה לא רק נגד הצעד עצמו, אלא גם את הדרך שבה הדברים נעשו במחשכים, והודלפו, מבלי שפורסמה עדיין הודעה רשמית. "שום מדיניות ביטחון רצינית לא יכולה להתקיים על בסיס שכזה", נכתב. הנהנה העיקרי מהמהלך, ציין השבועון, הוא נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, ש"במשך שנים מנסה להחליש ולהפחית את הנוכחות האמריקאית באירופה".

ה"זידויטשה צייטונג", עיתון שנוסד על ידי הכוחות האמריקאים במינכן אחרי המלחמה (והפך לאחד מהעיתונים המרכזיים בגרמניה, המייצג את המרכז־שמאל), כתב: "טראמפ מייצג את החלק הזה בארה"ב שאינו מעוניין במשימות מחוץ לגבולות... על המדינות האירופיות בנאט"ו למצוא תשובה משותפת לכך".

"המהלך יהיה נסבל", כתב פרשן העיתון שציין כי תום המלחמה הקרה מייתר את הצורך הביטחוני בכוחות אמריקאיים על קרקע גרמנית, וכי המהלך הנוכחי "ישמש כזרז לרפורמה נחוצה ממילא במדיניות הביטחון האירופית".

מאחורי הקלעים: קרב על "נורד-סטרים 2"

אבל ברקע המתיחות בין המדינות ניצב גם עימות אחר שמתנהל בימים אלה מאחורי הקלעים - הקרב על צינור הגז "נורד סטרים 2", המכונה גם "צינור הגז של פוטין".

פרויקט "נורד סטרים 2" כולל פרישת צינורות להובלת גז טבעי על קרקעית הים הבלטי, שיוכלו להכפיל את יצוא הגז הרוסי הטבעי למערב אירופה, מ־55 מיליארד מטר מעוקב של גז ל־110 מיליארד. הפרויקט ממומן על ידי הרוסים וחברות אירופיות.

ארה״ב חוששת כי הצינור יהפוך את אירופה בכלל וגרמניה בפרט לתלויות בגז הרוסי, מה שיוביל להשפעה על עמדותיהן ועלול להפוך אותן לפרו־רוסיות. במקביל, ארה״ב דואגת לאינטרסים הכלכליים המיידיים שלה ודורשת מגרמניה לרכוש גז נוזלי ממנה, ולא מרוסיה.

בקונגרס האמריקאי הוצגה ביום חמישי האחרון הצעת־חוק הכוללת סנקציות חדשות ומחמירות על כל חברה שתשתף פעולה עם השלבים האחרונים של הנחת הצינור, שנועד להכפיל את אספקת הגז הטבעי מרוסיה לגרמניה, ולהפוך את המדינה האירופית לספקית הגז הרוסי הגדולה באירופה.

במשך שנים הפרויקט התנהל ללא הפרעות

במשך שנים התנהל הפרויקט, שעלותו יותר מ־10 מיליארד אירו, ללא מפריע. מחציתו מומנה על ידי "גזפרום" הרוסית (שהציבה בראש המיזם את קאנצלר גרמניה לשעבר גרהארד שרדר) ומחציתו על ידי בנקים וחברות אנרגיה אירופיות ביניהן BASF ו-UNIPER הגרמניות, OMV האוסטרית, SHELL (הולנד-בריטניה) ו-ENGIE הצרפתית. אבל בדצמבר האחרון, כמה חודשים לפני השלמתו (93% מתוואי הצינורות כבר הונחו), הטיל הממשל האמריקאי סנקציות שגרמו לזניחת הפרויקט על ידי החברה השוויצית־הולנדית שביצעה את העבודות.

כעת, הצליחו הרוסים להשיט אונייה מהמזרח הרחוק לנמל גרמני באי רוגן, שאמורה לנצל את חודשי הקיץ הנוחים־יחסית להנחת התוואי הסופי. התגובה האמריקאית היא איום בסנקציות חדשות על כל חברה - גרמנית, אירופית או רוסית - שתהיה מעורבת בכך, כולל איסורי כניסה לארה"ב לבכירים באותן חברות.

אמריקה חוששת מתלות אירופית ברוסיה

ההצעה הוגשה על ידי נציגים רפובליקנים ודמוקרטיים ועשויה לעלות להצבעה כבר השבוע. האמריקאים דורשים מהגרמנים באופן פומבי להפסיק את התלות בגז הרוסי (גרמניה "נשלטת לחלוטין" על ידי רוסיה, אמר טראמפ בעבר), ולהתחיל לקנות גז טבעי נוזלי (LNG) שמיוצר כתוצאה מ"פראקינג" בארה"ב.

בעבור הגרמנים, מדובר בהתערבות בריבונות ובמדינות אנרגיה עצמאית; בשביל האמריקאים, זו אמורה להיות חלק מהברית בין המדינות, תמורה למטרייה הצבאית של נאט"ו ושל צבא ארה"ב שבתוכה.

בשני נושאים אלו גרמניה, מצדה, מנסה כל העת להנמיך את הלהבות. התגובה הרשמית להדלפות על צמצום הכוחות האמריקאים הייתה כי "טרם קיבלנו כל אישור רשמי או הודעה על המהלך" וכי יש להמתין ולראות כיצד הדברים יתפתחו.

הקאנצלרית אנגלה מרקל, שכבר אחרי פגישתה הראשונה עם טראמפ לפני שלוש שנים אמרה ש"על אירופה לקחת את עצמה בידיים" וכי "הימים שבהם יכולנו לסמוך על בעלות בריתנו הסתיימו", ממעטת להתבטא בנושאים אלה. את העימות החריף סביב "נורד סטרים 2" הגדירה כ"חילוקי דעות" והבטיחה "לדון בנושא עם הצד האמריקאי".

גרמניה, כמו האיחוד האירופי כולה, הפסיקה מזמן להגיב באופן פומבי וחריף על הצעדים של טראמפ. היא מתעלמת מפרובוקציות עד כמה שניתן, מגיבה ברמת האיחוד האירופי לצעדים מוחשיים בדמות מכסים, אך כרגע נראה שהמדיניות שלה היא לחכות לנובמבר הקרוב. ברלין מקווה כי אחריו תהיה דמות אחרת בבית הלבן, מישהו שאפשר להמשיך לעבוד אתו.

הדרך לנטישת גרמניה

● מאי 2019 טראמפ דורש ממדינות אירופה, ביניהן גרמניה, להעלות את ההוצאה שלהן על ביטחון ל-2% כחלק ממחויבותן לנאט"ו
● אוגוסט 2019 טראמפ רומז כי ייתכן שארה"ב תעביר כוחות קבועים מגרמניה לפולין
● אוגוסט 2019 שגריר ארה"ב אומר כי "משלם המסים האמריקאי מממן" עשרות אלפי חיילים בגרמניה, בעוד היא שומרת את עודף הסחר שלה לעצמה
● יוני 2020 דיווח כי ארה"ב תפנה 10-15 אלף חיילים מגרמניה - חלקם יעברו לפולין
● יוני 2020 גרמניה "ממתינה לאישור רשמי" על הצעד בעוד חברי פרלמנט אומרים שמדובר ב"שריפת גשרים טראנס-אטלנטיים"

צרו איתנו קשר *5988