קו המשווה | פרשנות

באמריקה לא רוצים רפורמות, רוצים להשתגע

המלחמה על המשטרה בארה״ב מתפשטת • מיניאפוליס, שבה התחיל המשבר, החליטה לבטל את המשטרה וערים אחרות רוצות לקצץ את תקציביה • שבועיים לאחר מותו של ג'ורג' פלויד, אמריקה היא "ארץ שונה לחלוטין"

המשטרה במיאמי פלורידה בהפגנות ג'ורג' פלויד, ה־30 במאי / צילום: Wilfredo Lee, Associated Press
המשטרה במיאמי פלורידה בהפגנות ג'ורג' פלויד, ה־30 במאי / צילום: Wilfredo Lee, Associated Press

ג'ורג' פלויד, אשר נטמן בשלישי באדמת יוסטון, טקסס, שבועיים לאחר שנפח את נשמתו תחת ברכו של שוטר לבן, שינה את אמריקה. סוקר רפובליקאי רב מוניטין אומר: "אנחנו ארץ שונה ממה שהיינו רק לפני 30 יום".

פלויד לא היה מועמד טבעי לסמל את התמורה הפתאומית הזו: לא מצד הביוגרפיה שלו, לא מצד סגנונו, לא מצד מעשיו. אבל הגורל עצמו העמיד אותו שם, ועכשיו דיוקנו מרוח על קירות בכל רחבי העולם, והוא הופך במהירות לקדוש בפנתיאון הלוחמים למען זכויות האזרח.

הוא מת, או נרצח, במיניאפוליס, אשר במדינת מינסוטה. מותו הפך את העיר למעבדת ניסוי, או אולי לקרש קפיצה.

רובספייר ובנדר

ההכרזה ממועצת העיר בתחילת השבוע עוררה אסוציאציה בלתי נמנעת אצל חובבי היסטוריה. הם חשבו שהם שומעים את הדי פאריס המהפכנית של סוף המאה ה־18.

נשיאת מועצת העיר, ליסה בנדר, הודיעה, על דעת שני שלישים מחברי המועצה, כי היא תפרק את משטרת מיניאפוליס, שמתגוררים בה 425 אלף בני אדם ("עיר קטנה", בלשונה של בנדר). בחודשים הבאים, המועצה תגבש תחליף, כדי להבטיח את "בטחון הציבור".

האסוציאציה הייתה 1793, "הוועד לביטחון הציבור" בפאריס. בראשו ישב מקסימיליאן רובספייר. באוויר המחושמל של פאריס, הוועד הפך לממשלה. הוא הבטיח את ביטחון הציבור בין השאר באמצעות מכשיר חדש, הגיליוטינה. בסופו של דבר, צווארו של רובספייר עצמו הופרד מכתפיו באמצעות המאכלת החדה.

האסוציאציה קצת מוטרפת. גיליוטינות אינן עומדות לשמש את מיניאפוליס. הדמיון, אם בכלל, הוא בדרגת התיאבון המהפכני/אוטופי, שחושפת ההחלטה על המשטרה. אולי אין זו הפרזה להגיד שמיניאפוליס הפכה השבוע לעיר מהפכנית.

למחוק מן הצ'ארטר

שבועיים לאחר הריגתו של פלויד, העיר הזו היא הראשונה באמריקה המקבלת החלטה מפורשת להיפטר משוטריה, ולסיים את אכיפת החוק "כפי שהייתה ידועה לנו". בסיס ההחלטה הוא ההכרה שהמשטרה הפכה לחסרת תקנה, וממילא אין טעם עוד לנסות ולתקן את דרכיה. מוטב אפוא לפרק אותה, ולהשתמש בכסף לצרכים אחרים.

קודם כול, זה לא כל כך פשוט. חוקת העיר (צ'ארטר) מחייבת את העירייה לממן כוח משטרה, שיהיו בו לפחות 723 שוטרים. מחיקת הסעיף מן הצ'ארטר מצריכה הסכמה פה אחד של 13 חברי המועצה ושל ראש העיר - או משאל־עם. ראש העיר כבר הודיע שהוא מתנגד.

המועצה יכולה להתחכם: לבטל את תקציב המשטרה (189 מיליון דולר בשנה) מבלי לפרק אותה רשמית. אבל חזקה על מהלך כזה שהוא יניב תהליך משפטי ארוך ומסובך. יתר על כן, האיגוד המקצועי, המייצג את שוטרי מיניאפוליס, יילחם על נפש חבריו ועל מקומות העבודה שלהם.

הקריאה לפרק את המשטרה, או לבטל אותה, או לשלול ממנה מימון, מתפשטת בכל רחבי ארה"ב. היא כשלעצמה אינה חדשה. חדשה היא האפקטיביות שלה. היא נידונה עכשיו ברצינות גמורה בתקשורת, כולל זו המתוארת כשייכת ל"זרם המרכזי"; והיא נידונה במועצות הערים.

קיצוצים דרסטיים בתקציבי משטרה עומדים על הפרק בשתי הערים הגדולות באמריקה, ניו יורק (למשטרתה יש תקציב שנתי של ששה מיליארד דולר) ולוס אנג'לס (1.64 מיליארד; תקציב המשטרה במחוז לוס אנג'לס כולו הוא ארבעה מיליארד דולר).

"167 שנה של דיכוי"

"הטרגדיה האמתית היא שכל זה נחוץ מפני שבמרוצת 50 שנה של ויכוח על 'רפורמה' של המשטרה, הבעיות רק החמירו", כותב צ'ארלי פירס בכתב העת 'אסקאווייר'. "השיטור עבר תהליך של מיליטריזציה, ויותר אזרחים נהרגו מידי משרתי ציבור, הנהנים מהגנתם של איגודים מקצועיים, המתנהלים כמו ממשלה־בתוך־ממשלה... המילה 'רפורמה' איבדה את כל משמעותה... היא התרוקנה מכל אמינות".

במיניאפוליס, הדרישה לפרק את המשטרה התחילה להישמע עוד לפני שנתיים. פעילים שחורים פירסמו ב־2018 דוח על 150 שנות משטרה בעיר תחת הכותרת "מספיק ודי". המשטרה שם נוסדה ב־1867. הדוח טען, ש"מחלקת המשטרה נבנתה על יסוד אלימות, שחיתות וגזענות לבנה. הוכשל מעיקרו כל ניסיון לתקן את דרכיה או לתבוע ממנה אחריות. הגיעה השעה שנכיר במציאות - אם אנחנו רוצים בעיר שבה כל קהילה תוכל לפרוח, זו תצטרך להיות עיר בלי מחלקת המשטרה של מיניאפוליס".

הנוסחה "ביטול, לא רפורמה" היא לחם חוקן של תנועות מהפכניות באשר הן. הגיונה הפשוט של כל מהפכה הוא שהמערכת המיועדת להפלה אינה ניתנת עוד לתיקון; שבניית מערכת תקינה מחייבת את הריסת המערכת הלקויה. זה אינו הגיונן של דמוקרטיות ליברליות. הן משתפרות בהדרגה, באמצעות רפורמות.

את הגיון מיניאפוליס אפשר להחיל על כל אחד ממוסדותיה של המערכת הדמוקרטית; בעצם על המערכת הדמוקרטית כולה. מועט הספק שהרדיקלים, הנהנים עכשיו מדרגה חסרת תקדים של חשיפה ושל הקשבה, אמנם מועידים את המערכת הרחבה להריסה. חלקם אפילו חברים בקונגרס של ארה"ב.

ביידן לא יפרק

הנשיא טראמפ מיהר לפקוד את התמיכה בביטול המשטרה על יריבו המיועד, סגן הנשיא לשעבר ג'ו ביידן. הנשיא מקווה לשכנע בוחרים מתונים ומהססים, שהבררה בנובמבר תהיה בין החזון הרדיקלי המופקר של המפרקים לבין "חוק וסדר", שהוא מייצג.

ביידן מיהר לסתור אותו. לא, הוא אינו תומך בפירוק המשטרה, במיניאפוליס או באיזשהו מקום אחר; לא, הוא אינו תומך בביטול תקציבי המשטרה. אבל הוא מכיר בצורך בתיקונים דרסטיים של התנהלותה, או בעצם התנהלותן , מפני שלכל עיר ולכל מועצה מקומית בארה"ב יש מחלקת משטרה נפרדת, הסרה למרותו של ראש העיר.

גם מנהיגי הדמוקרטים בקונגרס דוחים את רעיון הפירוק וביטול המימון. הדמוקרטים שולטים בבית הנבחרים, ושם הם מקווים להציע תכנית רפורמות עוד לפני סוף החודש. הם מציעים ליצור מנגנון ארצי של פיקוח על שימוש לרעה בכוח מצד שוטרים, לעודד את השלטון המקומי לחנך שוטרים נגד התנהגות גזענית, ולהגביל העברה של ציוד צבאי לידי משטרות מקומיות. היא תשים קץ לפרקטיקה של כריעת ברך על צווארו של חשוד, כמו זו שחנקה את ג'ורג' פלויד. היא תחייב שוטרים לחגור מצלמות־גוף, ולהשתמש בהן ללא הפסקה.

חקיקה בקונגרס מצריכה הסכמה של שני הבתים. הואיל והרפובליקאים שולטים בסנאט, ובוושינגטון שורר קיטוב פוליטי, פעילות החקיקה מוגבלת. אבל הפעם יש סימנים שהרפובליקאים, או לפחות חלקם, נוטים ליוזמה משותפת עם הדמוקרטים. אולי גם אצלם שוררת ההכרה שבאו מים עד נפש, ושינוי דרכי המשטרה הוא רצון הציבור.

מהיר מדי? עמוק מדי?

67% מן המרואיינים בסקר חדש של סי.אן.אן סבורים שמערכת המשפט בארה"ב מפלה נגד שחורים. זו עליה תלולה לעומת סקר קודם, לפני חמש שנים, בעקבות הריגה דומה של שחור בידי שוטרים. אז השיעור היה 49%.

סוקר רפובליקאי ידוע, פרנק לאנץ, צייץ כי "ב-35 שנותיי כעורך סקרים מעולם לא ראיתי שינוי כה מהיר ועמוק בדעת הקהל. אנחנו ארץ שונה ממה שהיינו רק לפני 30 יום. התוצאות, מבחינה פוליטית, כלכלית וחברתית הן גדולות מכדי שיהיה אפשר להתאימן לציוץ יחיד".

השאלה היא כמה גדולות. הייתכן שהשינוי המהיר והעמוק יביא ערים גדולות לחקות את האקט המהפכני של מיניאפוליס? או אולי השינוי המהיר והעמוק יבריח מצביעים אל זרועות מהפכניות פחות? כבר היו דברים מעולם. אפילו המהפכה הצרפתית הייתה כנראה מפסידה בהצבעה, אילו הועמדה למשאל־עם.

זה יתרונה המופלג של הדמוקרטיה הליברלית: היא מאפשרת התקדמות הדרגתית, שהיא תמיד הרבה יותר נסבלת ומובנת מהתקדמות חפוזה. הבעיה היא שהדמוקרטיה הליברלית רק מאפשרת התקדמות, היא אינה מבטיחה אותה. לא פעם, היא עצמה שבויה במכניזמים המעכבים שינוי, ומאריכים את הסטטוס־קוו.

קצת קשה להאמין שהדמוקרטיה החשובה ביותר והמצליחה ביותר בהיסטוריה המודרנית הגיעה אל פרשת דרכים כזאת, שבה היא נדרשת לחזור ולהגדיר את מוסדותיה, את ערכיה ואת יעדיה. זה מצב עניינים הרבה יותר מדיי דרמטי בשביל מערכת לא-מהפכנית. וזו בדיוק הסיבה שחלופות מהפכניות מעוררות עניין חסר תקדים.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב https://tinyurl.com/yoavkarny-globes

ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny

צרו איתנו קשר *5988