אקזיטים | ראיון

דני גלוטר מכר רק לפני שבוע במאות מיליונים את החברה שהקים, עכשיו הוא ממליץ ליזמים "לקחת פסיכולוג טוב"

דני גלוטר עשה אקזיט נאה כשמכר בשבוע שעבר את חברת אופטימל פלוס, שעוזרת לחברות לשפר תהליכי ייצור, תמורת 365 מיליון דולר • בראיון ל"גלובס" הוא מדבר על המחיר האישי, למה אינו מתגעגע לאינטל ומה הכריע ללכת על ההצעה של NI: "העובדים אמרו: 'בארגונים אחרים נהיה ברגים'"

דני גלוטר / צילום: ענבל מרמרי
דני גלוטר / צילום: ענבל מרמרי

"מה זה משנה אם אקבל 20-30 מיליון דולר יותר או פחות?", אומר דני גלוטר, מייסד ויזם אופטימל פלוס שנמכרה בשבוע שעבר בעסקת מזומן של 365 מיליון דולר - מחיר שנושא בחובו, להרגשתו, הנחת קורונה משמעותית, לאחר שביום פריצת המגיפה קיבל זום אחר זום ובו קונים פוטנצליים נסוגו מהעסקה המתרקמת, ואלה שנשארו במירוץ ביקשו לחכות עד הסתיו.

יכול להיות שזו הצדקה שלאחר מעשה, אבל אולי זו ההתבגרות הקשה שהעבירה אותו אופטימל פלוס, שעוסקת בניתוח ושיפור תהליכי ייצור של רכיבים אלקטרוניים. את החברה הוא ייסד לפני 15 שנה, לאחר שבתפקידו באינטל ראה שתחום בדיקות השבבים, הטסט, נמצא "בימי הביניים", כדבריו. איתה עבר משבר גדול לאחר המשבר העולמי ב-2008 - שגם אילץ אותו לשנות כיוון וגם גרם לו לריב עם מי שהיה המייסד השותף, ניר ארז, מייסד מוביט שלאחרונה נמכרה לאינטל ב-900 מיליון דולר; איתה הבין שהוא צריך להמציא את החברה ולגוון את הלקוחות כל פעם מחדש, תוך אבולוציה של המוצרים; איתה עבר גם משבר אישי של גירושים, וניסיון להדיחו מתפקידו כמנכ"ל על ידי אחד מחברי הדירקטוריון בשל אסטרגיה "מוטעית לחלוטין".

"דני של היום", הוא אומר, "הוא לא דני של לפני עשר שנים. העצה שלי לכל יזם", הוא אומר, "קח פסיכולוג טוב. זה יעזור לך בחיי זוגיות, אבל גם בבחירת המשקיעים והצוות שעובד איתך. פסיכולוגיה של יזמות צריך להיות תחום בפני עצמו בפסיכולוגיה. כל יזם צריך להבין שיש סיכוי גבוה ביותר שיתגרש, וזה לא קשור למהות הקשר העמוק והחם עם בן או בת הזוג. והוא גם צריך להבין שזה קריטי לבחור את המשקיעים שלך, שלא רק יתנו כסף, אלא גם יעזרו, וגם להתעקש בכתב שאתה יכול להתנגד לחבר דירקטוריון מסוים. היחסים איתם די מקבילים לנישואים - יש ירח דבש, ויש מה שאחרי".

במקרה של אופטימל פלוס, גלוטר, יחד עם קיקי (יצחק) אוחיון, סגן הנשיא לפיתוח עסקי, ובהנחיית הדירקטור שלמה דברת מקרן ויולה ונצ'רס, אחת המשקיעות לצד פיטנגו, KKR ואחרות, ניסו גם לבחור את הרוכשים הפוטנציאליים, מה שהצליח חלקית. כלומר הרוכשת, NI (נשיונל אינסטורמנס האמריקאית), שהייתה דווקא החברה הקטנה ביותר מבין המתמודדים הסופיים, אהובה מאוד על אנשי אופטימל, אבל המחיר שיקף את העובדה שנשארה למעשה לבד, וכל המתחרים חטפו רגלי קורונה קרות.

אתה שלם עם המכירה?
"אני מאושר עם המכירה, אני קודם כל שמח שיש לעובדים בית חם וטוב. דבר שני, ברמה האישית אני הולך לקבל סכום מאוד נאה. יש לי כ-9% בחברה. וזה בהחלט כרית נוחה. אני לא הולך להתבטל ולו ליום אחד. בוודאי שאני הולך לעשות דברים משמעותיים ומהר מאוד. אחרי 15 שנה שמחתי שהחברה הרוכשת נתנה לי את הזכות לא להישאר אלא לצאת בקלוזינג (הסגירה הסופית של העסקה) עוד חודש חודשיים ולהמשיך בדרכי בחיים, כולל דרכי היזמית".

למה היה חשוב לך לא להישאר? זה היה תנאי?
"לא התניתי את זה, אמרתי שאעשה מה שהם רוצים, אבל זו הייתה העדפתי. אשאר כיועץ יום בשבוע למשך מספר חודשים, וכמובן אעזור ככל שיידרש. אבל זה חשוב לי ברמה האישית הפרטית שלי".

גם כי אתה יזם בנשמה, אבל גם כי אתה לא מת על לעבוד בתאגידים. בראיון קודם שערכנו אמרת לי שהתרבות התאגידית מביאה לבינוניות, ואמרת את זה אפרופו אינטל שבה עבדת בעבר, ואפילו מצאת והקמת עבורה את האתר בקריית גת, ושהייתה לך לא מעט ביקורת על התנהלותה.
"נכון. הרגשתי שאני צריך לעזוב שם, למרות שמה שעשיתי בה היה יזמי. אבל הייתי שייך לתאגיד".

מה היית עושה אם אינטל הייתה רוצה לרכוש אתכם?
"הייתי מוכר לכל מי שעושה טוב לחברה, ולדעתי התרבות הארגונית של אינטל נפלאה, היא מעריכה מאוד את עובדיה ולא היה רע שגם עובדי אופטימל היו נהנים מזה. אבל זו שאלה תיאורטית, כי מה שעושה אופטימל לא מתאים לקו המוצרים של אינטל. יש ביטוי ש'אתה לא צריך לקנות פרה שלמה בשביל כוס חלב'. הרבה פעמים שאלו אותי למה לא אינטל, ואני אומר, למה לה לקנות את אופטימל? היא יכולה לקנות רישיון לשימוש במוצרים".

נו, ואינטל שותה מכוס החלב של אופטימל פלוס?
"לא. וזה לא קשור אליי אישית. יש לאנשים שם מנטליות חזקה של 'לא הומצא כאן' (not invented here ). באינטל רוצים להמציא את הגלגל אך ורק בעצמם, ומתאהבים בפיתוחים של עצמם. כל פעם הם חוזרים אלינו ואומרים 'אוי, שגינו'. ארבע פעמים זה קרה. הם עושים פיילוט, שמראה שאנחנו נותנים להם לא פחות מ-1% בתנובה של השבבים שלהם (כלומר, 'מצילים' אחוז מהשבבים), שזה מאות רבות של מיליוני דולרים, וכל פעם הארגון הפנימי משכנע את האנשים שרוצים אותנו ואומר, 'לא צריך, נפתח בעצמנו'.

"דדי פרלמוטר (בעבר סגן נשיא בכיר באינטל) הוא חבר דירקטוריון אצלנו. לפני שהצטרף אמר, 'אתם כנראה לא יודעים לדבר איתם'. אבל כאשר כחבר דירקטוריון בדק את הנתונים הוא אמר, 'זה לא אמיתי, הם יכולים להרוויח מזה 500 מיליון דולר', והוא מרים טלפונים והם מסבנים גם אותו. אני לא חושב שזה מרוע לב. מדברים על יזמים פנטזיונרים, אבל הפנטזיונרים האמיתיים יושבים בארגונים כאלה ואומרים, 'נעשה כל מה שאנחנו צריכים לבד'. יש אולי ארגון אחד או שניים שאני מכיר שיודעים לעשות את זה, כמו אמזון. השאר לא" (על הרקע של גלוטר באינטל - הרחבה באתר). באינטל אמרו כי לא יגיבו לדברים ומסרו: "אנחנו מאחלים לדני גלוטר בהצלחה ומברכים אותו על האקזיט".

דדי פרלמוטר / צילום: ענבל מרמרי
 דדי פרלמוטר / צילום: ענבל מרמרי

"דני, חכה ותראה"

כאמור, אופטימל פלוס, המפתחת מערכות מבוססות בינה מלאכותית לניתוח תהליך הייצור עבור תעשיית השבבים והרכב, חישבה את דרכה להימכר מזה זמן ואף ערכה תהליך מיפוי של הרוכשים הפוטנצייאליים - מחברות אלקטרוניקה ושבבים, וחברות הפעילות בתעשיית הרכב, דרך חברות שמוכרות לארגונים בתעשיית השבבים, ועד חברות ייעוץ שמוכרות לארגונים כאלה, ומתוך אלה גיבשו רשימה של 50 חברות שהוגשה לדירקטוריון. חלק מהחברות התעניינו בעצמן, לאחרות יזמו פניות, וב-2019 היה דיאלוג ברמות שונות עם כ-15 חברות, ואת משרדי אופטימל פלוס בחולון פקדו משלחות שבאו לגשש, לראות ולהכיר.

גם NI הייתה ביניהן. מדובר בחברה ששווי השוק שלה הוא 5-6 מיליארד דולר, שלמרות שאיננה תאגיד ענק היא חברה מובילה בציוד ובדיקה לתעשיות שונות, והעניין שלה באופטימל נבע מאסטרטגיה להתרחב גם לכיוון התוכנה העסקית הרלוונטית לייצור והנדסה. החברות בקשר מאז 2015, ובין אריק סטרקלוף, מי שהיה סגן נשיא בכיר למכירות והיום הוא המנכ"ל, לבין גלוטר נוצר קשר הדוק. "בנובמבר", משחזר גלוטר, "הודיעו שהוא ממונה להיות מנכ"ל, וביום למחרת הוא כתב לי, 'דני, חכה ותראה'".

ב-7 בדצמבר, חודש לאחר אותו המסר, נפגשו השניים לארוחת בוקר בסיליקון ואלי, וסטרקלוף הודיע - כך משחזר גלוטר - "יש לנו כוונה לרכוש אתכם, והסכום שאנחנו חושבים עליו נע בין 300-400 מיליון דולר. אמרתי לו, 'יש עלינו תחרות עזה, אין סיכוי שזה יקרה במחיר שאמרת'. נתתי לו להבין את סוג החברות שמתענייינות בנו ואמרתי לו, 'אני מאוד אוהב את NI, כשתיתן הצעה רשמית, אז סבבה'".

מבוסמים מכמות המחזרים על סף דלתם, שכרו בנקאי השקעות, קטליסט, וחיכו לסכומים שיגיעו. "אמרנו, מן הידועות הוא שבתהליכים האלה, הסכום הסופי גבוה בפי 1.5 עד 2 מהסכום הראשון שדובר בו. אמנם לא מכרתי אף חברה, אבל אני רומני טוב עם רגליים על הקרקע, ויותר מזה, המשקיעים שלי מכרו עשרות רבות של חברות. אז כולנו במועצת המנהלים האמנו שמדובר במינימום 500 מיליון דולר. אתה מבוסם כולך, אומר, אני הולך לתת בראש, ואז באה הקורונה".

אגב קורונה, היא פגעה גם בעסקים, או רק במחיר הרכישה?
"העסקים עוצרים לכולם, גם לרוכשים הפוטנציאליים. למזלנו, העסקאות שלנו הן רב-שנתיות, לשלוש שנים בדרך כלל. אז המכירות הקיימות כמעט לא נפגעו. אבל מכירות חדשות ודאי שנפגעו. ברור שארגוני האוטומטיב (תעשיית הרכב) היו סגורים - רק בימים אלה הם קצת נפתחו, בגרמניה ובארה"ב, אבל בהספק של מקסימום 20% מהרגיל. הם אלה שהיו אמורים לייצר את העסקאות החדשות. אבל כיוון שהעסקאות הקיימות המשיכו, הפגיעה הייתה קטנה.

"לכן גם לא הוצאתי אף עובד לחל"ת. ויש כ-20 עובדים שהם לא תוכניתנים שיכולים לעבוד בבית. מה שמעסיקים עושים עכשיו בארץ מבחינתי מזעזע. הם מנצלים את סוגיית החל"ת הזה. יש ענפים שמאוד נפגעו, וחלק מהמעסיקים באמת צריכים את העזרה. אבל יש מעסיקים שאומרים, 'וואלה, איזה יופי, נרכב על הממשלה'. אני לא בהכרח תומך גדול של הממשלה, אבל מה שהרבה מעסיקים עושים זה ניצול מחפיר מבחינתי".

השמפניה הכי טעימה

מה קרה ברכישה?
"כבר הייתה לנו ביד הצעה ראשונית כתובה של NI של כ-400 מיליון דולר, ואמרנו שזה לא מספק אותנו. אבל מהר מאוד קיבלנו זומים מכל הרוכשות הפוטנציאליות שכבר היו בשיחות אינטנסיביות עם בנקאי ההשקעות, ואחד אחרי השני הן נשרו. נשארו שלוש (כולל NI). אלה שנשארו היו כאלה שאופטימל השלימה להן את ההתפתחות העסקית. אלה שאמרו, 'וואלה, לאופטימל יש ביזנס טוב פיננסית וזה יוסיף לנו יחידה עסקית לקונצרן שלנו', נשרו. אבל חברה כמו NI אומרת לעצמה, 'הקורונה יום אחד תיגמר, והעסקה חשובה להתפתחות העסקית שלנו, ואולי זו גם הזדמנות בתחום המחיר, כי אף אחד לא טיפש וברור שיש פחות מתמודדים'".

מה קרה לשתי המתמודדות האחרות?
"אחת אמרה, 'אנחנו ממש רוצים, אבל לא מסוגלים להעביר דבר כזה כרגע במועצת המנהלים. נסו למשוך את העסקה לסתיו'. השנייה, חברה גדולה וידועה וגם ארגון מאוד ביורקטי שעובד לאט, התמהמהה ואז NI הגישה הצעה של 350 מיליון, בתנאי של הפסקת כל משא ומתן אחר למשך 30 יום. לא הצלחנו להחזיר אותם ל-400 מיליון, אבל הגענו ל-365 מיליון. החברה השנייה (שהתמהמהה) המשיכה את התהליך לבד (בתוך הארגון) וממה שאני מבין, היא עמדה לתת לנו הצעה בימים אלה".

נו, אז אם היית טיפה מחכה...
"כאן נכנס הקטע של העובדים. באה אליי ההנהלה שלי (רק 20 איש ידעו על זה בחברה) ואומרת: 'בין NI לבין שתי האחרות, אם אתה מוכן להקשיב, אנחנו מבקשים את NI'. אני אומר 'פרטו ונמקו', והם אומרים, 'בארגונים האחרים אנחנו נהיה ברגים. וב-NI אנחנו אוהבים את התרבות, את היחס לעובדים'".

כלומר, נראה שבנוסף ליתרונות של התרבות של NI, העובדים העדיפו חברה יותר קטנה שבה לא 'ילכו לאיבוד'.
"חברה יותר קטנה שנחשבת אחד המעסיקים הכי טובים לעובדים בארה"ב. אז לי יש ברוך השם מספיק. זה לא מכובד להקשיב לעובדים? הם אלה שצריכים להישאר עם זה. ו-NI גם התחייבה לשלם את כל האופציות שלהם, המנקה תקבל עשרות אלפי שקלים, אב הבית בין 150-180 אלף שקל, שלא לדבר על סמנכ"לים, שאצלם כבר מדובר במיליונים. זה היה לי מאוד חשוב".

יש בחוזה חלק שמחייב שהחברה תישאר בארץ?
"אין, אבל זו כל המשמעות. ל-NI יש משרד מכירות פה, אבל היא לא הייתה שחקנית במגרש של הרב-לאומיות בישראל, והיא למדה בינתיים להכיר את האקוסיסטם והכוח של ההייטק הישראלי. אז להביא לארץ שחקן נוסף שיכול להיות משמעותי, גם היה חשוב".

או.קיי. לדני גלוטר, שלא נמדד על תשואה, לא משנה 20-10 מיליון דולר לכאן או לכאן, כי יש לו מספיק למה שהוא צריך. אבל המשקיעים שלך, קרנות, נמדדות על התשואה שעשו על כל השקעה.
"זה באמת היה 10-20 מיליון דולר פחות לכל קרן, יחסית לציפיות של הטרום קורונה. לא יודע לענות לך על KKR, כי זה ארגון בורסאי גדול, אבל לקרנות הישראליות אכפת מהאנשים. ברור שגם אכפת להן מהתשואה, אבל הן גם אמרו, 'עדיף ציפור אחת ביד מאשר שתיים על העץ'".

החתימה נעשתה בזום: בכירי אופטימל התאספו בסלון של גלוטר, "פגשו" בזום את בכירי NI ואת עורכי הדין המעורבים. NI התעקשו לשלוח, דרך משרד יגאל ארנון שייצג אותם, בקבוק של שמפניה ורודה שהגיע עם שליח מיוחד מירושלים, וגלוטר טוען שזו השמפניה הטעימה ביותר שטעם מעודו.

את העובדים כינסו ב-19 במאי למסיבה לכבוד יום ההולדת ה-15 של אופטימל. במקרה, זה גם יום ההולדת הפרטי של גלוטר. הם הוזמנו לשעה 15:00 - זה היה זמן לא רב אחרי שחזרו לעבוד במשרדים, כולם היו עטויי מסיכות - ובאותה השעה יצאה ההודעה של NI, שהיא חברה שנסחרת בנאסד"ק, על העסקה, "ופתאום כל הווטסאפים של העובדים מתחילים לפעול, הם מבינים מה קורה, ואז נתתי להם את המצגת על המכירה, ובסופה הם התחילו למחוא כפיים, ואז נעמדו והמשיכו והמשיכו".

באמת משמח. אבל בכל זאת, לא הייתה לך פנטזיה להקים חברה גדולה, נסחרת?
"כן. הייתה לי הפנטזיה. אבל כשהייתה לי הפנטזיה הזאת ב-2005-2006, מכרנו במיליונים בודדים והרף היה 50 מיליון דולר מכירות. כאשר עלינו לעשרות מיליוני דולרים, כבר היה צריך 100 מיליון דולר. זה כל פעם התרחק. פנטזיות זה בסדר גמור, אבל צריך להיות פרגמטיסט וריאליסט".

הרצון לספק לקרנות יציאה לאחר 15 שנה' גם שיחק תפקיד במכירה?
"זה היה הרצון האישי שלי. הן לא לחצו. לא תמיד התחבקנו. היו ויכוחים, אבל מעולם לא היו עניינים דרמטיים. לדוגמה, כאשר באתי ואמרתי שהחלום שלי הוא לעבור מהשבב הבודד לאלקטרוניקה (כלומר ללוח כולו) - עוד לא אמרתי אז את המילה אוטומוטיב - נדרשה לשם כך השקעה מאסיבית, שהצטברה בסופו של דבר ל-70 מיליון דולר. ואני לא קרן ולא קונגלומרט, אני דני גלוטר הקטן עם אופטימל הקטנה. חלק במועצת המנהלים חשבו שהתחלקתי על השכל. הרעיון עצמו נראה להם, אבל ההשקעה הייתה גדולה לחברה בגודל שלנו, היו על זה לא מעט ויכוחים. אבל אף פעם לא היינו צריכים להעלות נושא להצבעה. ההסכמות הושגו בשכנוע הדדי".

הדדי זה אומר שגם אתה נסוג לפעמים מדעתך.
"ודאי. יזם שהוא כל הזמן על הקרקע, הוא לא יזם, והיה המשחק בין הפנטזיה והחלום למציאות. הייתה פעם אחת ב-2017 שהיו התנגשויות גדולות, היה חבר דירקטוריון אחד שהתעקש לפטר אותי, כי חשב שהאסטרטגיה של האוטומוטיב מוטעית לגמרי. אבל במצב כזה אני נותן פייט ולא מחליפים אותי. לנצח אותי לא פשוט".

מיזם מוזיאון המדע

גלוטר גדל ברחובות כבן יחיד. "רוב חיי", הוא נותן הסבר אפשרי לאמביציה היזמית, "הייתי שמן. אז תמיד הייתי צריך להוכיח את עצמי ולהילחם על המקום שלי. נכות מסוימת, חיצונית או פנימית, יכולה לעשות לך טוב. כנער, תמיד היה חשוב לי שהנערה הכי יפה בכיתה תהיה שלי, ותמיד זה הצליח". גם היזמות התחילה אצלו בגיל צעיר, תמיד יזם משהו, מכר משהו, ובגיל 15 למשל ניסה ליזום מוזיאון למדע כדי להנגיש את המדע, עם חברו רוני פולמן, היום פרופ' לפיזיקה קוואנטית באוניברסיטת בן גוריון.

כיוון שהיה בן יחיד, כשהגיע לצבא, נדרשה חתימת הורים כדי ללכת לקרבי. "ההורים שלי לא הסכימו לחתום בשום פנים, היו מלחמות הרומנים שם". בקרב הזה הובס, והלך לביטחון שדה. אחרי קורס קצינים שלח אותו הצבא ללמוד בטכניון הנדסת תעשייה וניהול. "ההתחלה הייתה מאוד קשה" הוא אומר, "אתה חושב שאתה מאוד מצליחן, ואז מגיע למקום שכולם מצליחנים. לקח לי חצי שנה להתאושש, אבל עליתי על הגל".

שם הכיר את קיקי (יצחק) אוחיון, היום כאמור סגן נשיא לפיתוח אסטרטגי באופטימל, והם נעשו חברים טובים. אוחיון הלך לעבוד באינטל וגלוטר חזר לצבא. אבל ענייני ביטחון השדה וכל השושו נמאסו עליו, והוא "התגלגל" למנהלת פרויקט מגורים של צה"ל, ברעות ונווה אפק - למעשה' מעין ניצן קדום של קבוצות הרכישה שנולדו שנים רבות אחר כך. שם הכיר את איתמר דויטשר, היום מנכ"ל קבוצת אלקטרה וחבר מזה שנים, ואת ניר ארז, שאיתו החברות התקלקלה לימים, כאשר רבו על דרכה של אופטימל.

אם כבר הגענו לניר ארז, בחודש שעבר הוא מכר את מוביט שלו לאינטל (ביוזמת אמנון שעשוע, ממייסדי מובילאיי ששייכת היום לאינטל). התקשרת לברך אותו?
"בוודאי. אסנת, בת הזוג שלי, היא בת כיתה של ניר, וכל אחד מאיתנו התקשר לאחל לו מזל טוב ובהצלחה, ולפני שבועיים התקשרנו לספר לו שהוא הולך לקבל גם כסף עבור המניות שנשארו לו באופטימל. (סכום המוערך בכמה מיליוני דולרים). אני לא בריב עם ניר, אפילו לא טיפה. אנחנו לא חברים שנפגשים בערב, אבל בוודאי הקשר בינינו הוא מעבר לקורקטי. כשהוא הקים את מוביט, לא מעט מהמשקיעים הפוטנציאליים התקשרו אליי לשאול מה יש לי להגיד עליו, כי ידעו שלכאורה היה בינינו ריב, וחלקתי לו הרבה מחמאות. הוא הקים חברה מדהימה".

אצל רבין עם דב פרוהמן

אבל נחזור לציר העלילה. מנהלת המגורים הצליחה מאוד, ושלוש שנים לאחר מכן, ב-1994, התקשר לגלוטר קרוב משפחה שהיה בכיר באינטל ישראל, שלמה קיין, ואומר, "שמעתי שאתה טיפוס שיודע להרים גבעות. במשך שנים אנחנו מנסים ללא הצלחה להקים מפעל נוסף של אינטל (חוץ מזה שכבר היה בירושלים), לא מצליחים למצוא שטח. הגענו למסקנה שצריך להביא מישהו שמתמחה ביזמות נדל"ן".

אינטל היו צריכים לפדות את גלוטר מהצבא, שכן לא השלים את תקופת ההתחייבות שלאחר הלימודים, והוא עבד בצמוד עם אהוד קפלן, שהיה האחראי מטעם אינטל על הייזום, והפך להיות העובד מספר אחת של אינטל קרית גת. "מצאנו את הקרקע, שהייתה של המושבים סביב קרית גת, הממשלה הסכימה לתת מענק אך ורק עבור קרית גת, כי זה היה יישוב שצריך עזרה, והיה צריך לעשות הסכם בין המושבים לקרית גת, איך מעבירים את השטחים ומתחלקים בארנונה, ואז איך הופכים שטח חמניות חקלאי לשטח תעשייתי, ואיך גורמים לחברת חשמל להקים תחנת משנה למפעל שהיה צריך אז חשמל בכמות של כל העיר תל אביב".

בין לבין ליווה את מי שהיה אז מנכ"ל אינטל ישראל, דב פרוהמן, לפגישות עם יצחק רבין ראש הממשלה דאז ובייגה שוחט שר האוצר לדיונים במענקים. כאשר הכל עמד על תילו, חשב לחזור לנדל"ן - היה לו אז רעיון שגלגל עם דויטשר, להקים קבוצות רכישה מחוץ לצבא, הרבה לפני ימי האחים חג'ג', ענבל אור וכל השאר.

אבל אז, בסוף 1996 - המנכ"ל היה כבר אלכס קורהאוזר - ביקש שיצטרף להקמת הייצור במפעל החדש. הוא נסע לאלבקרקי שבניו מקסיקו ללמוד מה זה ייצור, ניהל שם כמה מאות עובדים ואחר כך חזר לארץ והפך למנהל הייצור השני של קרית גת. כמה חודשים לאחר מכן, בעלה של מנהלת מחלקת הבדיקות, הטסט, נרצח בפיגוע, מה שהשפיע עליה כמובן בצורה קשה, וקורנהאוזר התקשר לגלוטר ואמר, "אין לי מי שינהל את הטסט".

"שאלתי, 'טסט מה?', אבל באינטל נכנסים מתחת לאלונקה. הלכתי לטסט, וראיתי שהטסט זה כמו ימי ביניים, יחסית לשאר המחלקות באינטל". לאחר שהבין שזה לא ככה רק באינטל, ידע שזו גם הדרך שלו לעצמאות, "ונתתי לקורנהאוזר התראה של שנה. אלכס לא האמין שאני עוזב, אבל יום אחד הוא קיבל טלפון ממישהו שראיין אותי בקרן פיטנגו ורצה לשמוע על תכונות האופי שלי, ורק אז הבין שהייתי רציני".

למען הסדר הטוב, יש לציין ש"הייתה נקודה קטנה שהעיבה על הטעם עם אינטל. אני ומקסין (פסברג, לימים מנכ"לית אינטל ישראל) לא אוהבים אחד את השני. ושלוש שנים שנים לאחר שעזבתי, היא טענה שקיבלתי החזרי כספים ממס הכנסה שלא כהלכה". אינטל ישראל תבעה את גלוטר בבית הדין לעבודה, וגלוטר הפסיד והיה צריך להחזיר כסף. "זה לא היה הרבה כסף, אבל אני אדם של עקרונות, ובעיקרון הזה לא הצלחתי. כמובן יצא לנו מאז להיפגש בחתונות ובאירועים של עובדי אינטל, והיום אנחנו בהחלט ביחסי שלום-שלום. מכבד מאוד".

בסוף 2004 עזב את אינטל לטובת מה שהיה אז אופטימל טסט, ולימים, ועם הרחבת תחומי הפעילות, שינה את שם החברה לאופטימל פלוס. "אחרי כמה חודשים איתמר (דויטשר) הציע שאצרף את ניר ארז, כי הוא בינתיים צבר ניסיון בהקמת שתי חברות, שלא הצליחו אבל לימדו אותו הרבה. ואז הלכנו לגייס כסף ביחד והקמנו את החברה ביחד לי היו 70% ולו היו 30%", הוא אומר. בעת המשבר הגדול שלאחר 2008 ארז חשב שצריך לעצור ולחכות וגלוטר רצה להמשיך לרוץ וכך נפרדו.

הוא נבהל?
"כך זה היה נראה מהזווית שלי. אני משער שהוא יתאר את זה אחרת".

ומה הלאה?
"יש לי באייפון רשימה שנקראת 'רעיונות', והיא ארוכה. אני גם מקבל הרבה הצעות להיות שותף בקרנות או נציג של חברות בינלאומיות, אבל אני מניח שבסוף החיידק היזמי ינצח. מה שבטוח שזה לא יהיה בעולם השבבים ולא בעולם האוטומוטיב. מעניין אותי לעשות דברים אחרים". 

דני גלוטר

בן 57 ומתגורר בתל אביב ● בעל תואר בהנדסת תעשייה וניהול מהטכניון , גרוש, חי בזוגיות עם אסנת, מבשלים יחד ארוחות שישי לשבעת הילדים - שלושה שלו וארבעה שלה - ולאורחים אחרים. רוכבים יחד באופניים בשטח כמעט כל שבת ופעם פעמיים בשבוע לפנות בוקר ● הוא גם מרים משקולות ארבע פעמים בשבוע

אופטימל פלוס

נוסדה ב-2005, לפני 15 שנה ● גייסה 83 מיליון דולר מקרנות ויולה ונצ’רס (אז כרמל), פיטנגו KKR ואחרות ● מעסיקה 240 עובדים ● הכנסותיה ב-2019 עמדו על עשרות מיליוני דולרים ● נרכשה בעסקת מזומן על-ידי NI בסכום של 365 מיליון דולר

גלובס טק:
רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא?
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988