ביטוח חובה | ניתוח

תאונות הקורקינטים מזנקות, וביהמ"ש מתערב לראשונה: להחיל ביטוח חובה על רוכבי קורקינטים ואופניים חשמליים

השופטת חדוה וינבאום וולצקי קבעה שאופניים חשמליים וקורקינטים הם כלי רכב מנועי, אך לא חייבה את המדינה לפצות הנפגעים במקרה של תאונה • השופטת גם "נזפה" במפקח על הביטוח: "נדמה שהוא בחר שלא להביע עמדה ברורה, אלא לחכות שגורמים אחרים במדינה יפעלו בתחום"

קורקינטים חשמליים על מעבר החצייה בתל אביב/ צילום:  Shutterstock/ א.ס.א.פ קריאייטיב
קורקינטים חשמליים על מעבר החצייה בתל אביב/ צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קריאייטיב

לאחר הליך ארוך ומייגע שנמשך חמש שנים וחצי, קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב כי אופניים חשמליים הם כלי רכב מנועי כהגדרתו בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. עם זאת, בית המשפט לא חייב את קרן ‘קרנית’ לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, לפצות נפגעי תאונות אופניים וקורקינטים חשמליים. השופטת חדוה וינבאום וולצקי אף קבעה כי למרות שמשרד התחבורה והמפקח על הביטוח במשרד האוצר התרשלו בהסדרת התחום, המדינה איננה חייבת לפצות את הנפגעים על פי פקודת הנזיקין.

שבע תאונות, תיק אחד

בינואר 2015 תבעו שבעה נפגעים בשבע תאונות שונות את קרן קרנית, שהיא הכתובת במקרים שאין נהג שאפשר לתבוע אותו, וכן את המדינה בטענה לרשלנות ואי הסדרת התחום. שבע התביעות נידונו במאוחד על ידי השופטת וינבאום וולצקי.

מחדל מתגלגל-1
 מחדל מתגלגל-1

קרנית טענה במשפט כי אופניים חשמליים אינם נכנסים תחת ההגדרה של רכב מנועי, בנימוק כי לא ניתן לעשות שימוש באופניים חשמליים אם לא מתחילים לדווש בהם, וכמו כן על הרוכב לדווש מרגע הגעתו למהירות המקסימלית המותרת (25 קמ"ש). לטענת קרנית, מטרת המנוע היא רק להקל על הרוכב בעת הדיווש. מכאן, שהשימוש הפיזי הוא העיקר, והשימוש המכני הוא הטפל. גם המדינה טענה כי אופניים חשמליים אינם רכב מנועי, וכי "לא מדובר בסיכון כזה שחוק הפיצויים התכוון לעסוק בו, ולתת לו מענה".

השופטת וינבאום וולצקי לא התרשמה מטענות המדינה והקרן. "תכליתו של חוק הפיצויים הייתה ליתן פתרון לנפגעים בדרך מכלי רכב, כאשר הסיכון להיפגע מכלי רכב מנועי גבוה לאין ארוך מזה של כלי שאינו מנועי. הכוונה הייתה ליצור מנגנון פיצוי שהוא נוסף על זה שבביטוח הלאומי לאותם נפגעים", כתבה השופטת בפסק הדין. "אין בידי לקבל את עמדת המדינה כי הסיכון התחבורתי בשימוש באופניים חשמליים נמוך. העדויות שהובאו בפניי מלמדות על עלייה דרמטית הן בכמות הנפגעים והן בחומרת הפגיעות, לרבות של הרוכבים עצמם".

השופטת הוסיפה כי גם אם ייקבע שאופניים חשמליים אינם נכנסים תחת ההגדרה של רכב מנועי בחוק הפיצויים, נכון וראוי להכניסם אליה, ולהחיל על השימוש בהם את החובות הנוגעות למשתמשים בכלי רכב מנועי. אמנם תהיה בכך "משום הכבדה על הציבור, שתביא לירידה בשימוש בהם", אולם לדעתה "שיקול זה צריך לסגת מפני התכלית של חוק הפיצויים".

מדוע המפקח התמהמה

בפסק הדין המליצה השופטת לשנות את המצב הקיים: "לאור הסיכון המוגבר שבפגיעה של רוכב אופניים חשמליים בעצמו או בצד ג’, נכון היה לחייב בביטוח חובה גם רוכבי אופניים חשמליים, בדיוק כפי שמחויב כל רוכב אופנוע ואפילו מדובר באופנוע קטן". לדברי השופטת, אם כתוצאה מחובת הביטוח יהיו כאלה שיסברו שהכלי אינו כדאי להם כלכלית, הם תמיד יכולים לשוב ולהשתמש בתחבורה ציבורית או לדווש על אופניים רגילים.

עם זאת, כאמור, הדרישה לפיצוי נדחתה על ידי השופטת. "תקציבה של קרנית מבוסס על אחוז מתוך סך כל הפרמיות שגובות חברות הביטוח בביטוחי חובה. זאת נוכח תפקידה להיות גוף שיפצה נפגעים שנפגעו כתוצאה משימוש ברכב מנועי, שהיה צריך להיות מבוטח ולא בוטח כחוק או במקרים של תאונת פגע וברח. ההיגיון הפשוט מוביל למסקנה כי קרנית אינה אמורה לפצות קבוצות של נפגעים שנפגעו מרכבים שלא חויבו בביטוח חובה".

לטענת התובעים משרד התחבורה לא נהג כראוי במספר היבטים. ראשית, בכך שהתיר יבוא של אופניים חשמליים מבלי שדאג תחילה להסדיר את השימוש בהם. שנית, הם טוענים כי הוא פעל ברשלנות בעת ניסוח התקן של אופניים חשמליים, ויצר אי בהירות שהביאה לכניסתם לארץ של אופניים שאינם תקניים. בהמשך הותקן צו יבוא חופשי ששחרר את היבואנים מעמידה ברישיונות יבוא, כך שלא נדרשה יותר התאמה לתקן.

כפועל יוצא מכך נכנסו ארצה כלים רבים שאינם עומדים בדרישות התקן האירופי שמשרד התחבורה עצמו ביקש לאמץ.

השופטת קובעת כי יש ממש בחלק מהטענות, וכי "המדינה שירכה רגליה בכל הנוגע לטיפול בהסדרת השימוש באופניים חשמליים. גם כלפי המפקח על הביטוח קיימת טענה בעלת משמעות. הבעייתיות שבשימוש באופניים חשמליים ללא הסדרה ביטוחית הייתה ידועה לו די בתחילת הדרך. לא מצאתי עשייה רבה ואינטנסיבית אלא בשלבים מאוחרים, וגם בהם נדמה שהמפקח על הביטוח בחר שלא להביע עמדה ברורה, אלא לחכות שגורמים אחרים במדינה יפעלו בתחום".

חרף זאת, קובעת השופטת כי אין בדברים אלה די כדי לקבוע שהמדינה אחראית ברשלנות כלפי התובעים.

נראה כי מלבד הנזיפה והביקורת של וינבאום וולצקי ברשויות המדינה, פסק הדין נטול בשורה של ממש למשתמשי הדרך. משרד התחבורה לא חויב לכפות על רוכבי האופניים החשמליים לימודי נהיגה וקבלת רישיון. המדינה לא חויבה להשוות את האופניים החשמליים למכוניות ואופנועים לעניין חובת הביטוח. למעשה, אם תרצה בכך המדינה, פסק הדין יישאר בגדר טור דעה. הדוושה נשארה ברגלי משרד התחבורה ומשרד האוצר.