חי צומח בועט: בסמטאות הפייק ניוז של חיינו, "ארץ עיר" של רוקפור מתנגן כמו אמת

באלבום "ארץ עיר" של להקת רוקפור, אורבניות זהותית פוגשת ביקורת חברתית

עטיפת הדיסק “ארץ עיר” של רוקפור / אילוסטרציה: טלי בוגדנובסקי , גלובס
עטיפת הדיסק “ארץ עיר” של רוקפור / אילוסטרציה: טלי בוגדנובסקי , גלובס

אנחנו בעיצומה של הגִזעונה - שילוב של גזענות וקורונה. ישראל מהדהדת את העולם, ולהיפך, בגלים אכזריים שמתנפצים עלינו בכוח. בנואשות או באדישות, אנו מנסים לאפיין את עוצמת הגזעונה, כדי להבין את מקומנו ביחס לשיאה/התפוגגותה. אבל זה לא משנה. היא הורגת בכל מקרה. והנה הצעה לעורכים מוזיקליים בתוכניות אקטואליה ברדיו: צמוד לאייטמים על המהומות בארה"ב בעקבות רצח ג’ורג’ פלויד; ובארץ, אם עוד מדברים על זה בכלל - רצח איאד אל חאלק - שבצו את השיר "האלווין" של להקת רוקפור מאלבומם החדש "ארץ עיר". במִפרט שלו: דעות קדומות, ציד מכשפות, ושריפתן, רוע וכיעור, מנוסחים היטב - מילולית ומוזיקלית, כמו שאר השירים ביצירה.

"ארץ עיר" של רוקפור / צילום עטיפת האלבום
 "ארץ עיר" של רוקפור / צילום עטיפת האלבום

זהו אלבום האולפן העשירי שלהם, שבע שנים אחרי אלבומם הקודם. התהפוכות שרוקפור חוו כלהקה, שפעילה ברצף מאז שנת 88’ (!), יכולות לבדן למלא את כל מכסת המילים כאן. בתקציר: פריצתם בתחילת הניינטיז, המעבר ליצירה באנגלית, ובהמשך: ליצירה בעברית לצד האנגלית, ההצלחה הבינלאומית, עזיבת אלי לולאי הסולן, ההצלחה בלעדיו, חזרתו של לולאי להרכב אחרי עשר שנות נתק, והיצירה הנוכחית, בעברית, שהיא למעשה האלבום הראשון שבו הם חוזרים לשיר עם לולאי.

על אף שינויי הזמן וההרכב, רוקפור עדיין שומרת על צלילה האופייני - הרוק הפסיכדלי, שלעיתים גדוש בצבעוניות מוזיקלית ולעיתים מעורפל, אבל תמיד מסתכם בהרמוניה למופת. שילובי הקולות שלהם ממשיכים להוביל את השיר בנעימוּת מלוטשת, אם כי לעיתים הגייה לא ברורה מבליעה את המילים ומטשטשת אותן. וזה מצער, כי המילים מהותיות באלבום הדעתני והביקורתי הזה, שעורג לסבנטיז הישראליים שטעם הילדות של הרוקפורים צובע בנוסטלגיה נאיבית, שזרעי ההתפכחות ממנה טמונים למשל בשיר הכמיהה "עיר לבנה, חיים באפור" (מילים: עדי גולד + דני רכט - שחזר להפיק אותם מוזיקלית, אחרי שעשה זאת בשלושת אלבומיהם הראשונים).

בכלל, כפי שעולה משם האלבום ומשמות השירים/קטעי מעבר ("אורבניפאניקה", "שכונה סגורה", "איילון סיטי" ועוד) זהו אלבום על אורבניות. ולא רק במרחב הגיאוגרפי והנדל"ני אלא גם במהות הנפשית והזהותית. מהזווית הזו נובעת הביקורת החברתית, שמשקפת פערי מעמדות, התעמרויות שלטוניות וגם פשעים אקולוגיים - כמו בשיר "תנו לשמש לעלות" עם משחק המשמעויות המרהיב בין שיר המחאה הישראלי של רוטבליט, תהפוכותיו ותוצאותיו, לבין המשמעות המילולית, האקולוגית, של שם השיר. אפילו השיר "מלמטה למעלה" שפונה לאלוהים, למעשה מחצין זעם על מתווכיו המושחתים, וגם השיר האירוני "הכל דבש", על דבורה, הוא ביקורת חברתית-מעמדית.

העיר נמצאת באלבום לא רק כשלד וכמנוע, אלא גם כיישות שמשפיעה נפשית על תושביה: "מלהיבה, מרהיבה... מכתיבה, מרחיבה, מחריבה" ("ובינתיים בעיר", מילים: עדי גולד).

את החורבן שהעיר מחוללת אנו חווים ברוח התקופה, כמו בשיר "10 דקות" (מילים: דני רכט ומרק לזר): "קונספט נולד, רעיוני / מעניין לי ת’תחת אם זה הגיוני / עכשיו מייצרים איזה סיפור, בבית החרושת לשמועות". אבל בסמטאות הפייק ניוז של חיינו, "ארץ עיר" של רוקפור מתנגן כמו אמת. 

דירוג: 4

צרו איתנו קשר *5988