ולו למען הנראות הציבורית, לא יכולת להתאפק קצת, ראש הממשלה?

ממשלת ישראל ה-35 מוכיחה מיום הקמתה עד כמה היא מנותקת מהציבור ומצרותיו. ממשלה מנופחת להחריד, תיקים "מוקרצים", שרים לענייני כלום ושום דבר, ומיום ליום הפארסה רק הולכת ומחריפה. אחרי שהכרנו את התפקיד "שר ללא תיק", קיבלנו מנכ"ל משרד ממשלתי ללא משרד. תקנים מיוצרים ללא תכלית. שרים שאין להם שום תפקיד מתפטרים מהכנסת כדי להכניס במקומם את הבאים בתור בחוק נורווגי, כי יש גבול כמה בן אדם שלא עושה כלום יכול לעשות הכול לבד.

בזמן שעם ישראל נאנק תחת המשבר הכלכלי והבריאותי שלא נראה כמותו, ראש הממשלה בנימין נתניהו, ראש הממשלה החליפי בני גנץ וכל יתר החברים לחגיגה דואגים לעצמם להטבות ולשיפור תנאיהם.

שר הביטחון בני גנץ זיכה את עצמו במשרד ממשלתי, "ראש הממשלה החליפי". תקנים רבים על תפקיד מומצא שאין שום תוכן מאחוריו. עם פרוץ הגל השני של הקורונה, ראש הממשלה בנימין נתניהו דואג לעצמו להחזרי מס משנת 2009 בגין הוצאותיו על הדירה הפרטית בקיסריה שהמדינה מימנה, כלומר שאתם ואני שילמנו.

מכל הדברים בעולם, זה מה שדחוף לנתניהו לעשות. לא מדובר באדם העני בתבל, שווי נכסיו נאמד ביותר מ-50 מיליון שקל. זה אמנם לא מחייב אותו לעבוד בהתנדבות, אולם בכל זאת צריך לשאול אם באמת הדרישה מוועדת הכספים (שסמכותה בעניין לוטה בערפל) לקבל מאות אלפי שקלים כהחזר מס, היא דרישה ראויה בעיצומו של המשבר. לא היה יכול להתאפק קצת? ולו למען הנראות הציבורית.

נתניהו, שר האוצר שטבע את המשל על האיש השמן והאיש הרזה, מוסיף להשמין מנחת יחד עם חברי ממשלתו השמנה עד להתפקע. זאת בזמן שכל אזרחי ישראל סובלים מאי ודאות כלכלית קיצונית ושובל של פשיטות רגל עומד לפקוד את אזורינו. "האיש הרזה" רק נעשה רעב יותר ויותר, אבל העיקר שאלקין קיבל את משרד המים, לוי-אבקסיס קיבלה את המשרד לקידום קהילות והנגבי שר לענייני הנגבי.

כל זה עוד היה איכשהו נסבל, אם "ממשלת החירום" הייתה מצליחה להדוף את הקורונה, אולם הגל השני כבר כאן. השרים שלנו כל כך מנותקים, שאפילו הנראות הציבורית לא מעניינת אותם. מול המצלמות, בישיבות הממשלה שעוסקות בהתפרצות הקורונה, הם לא מקפידים על הצווים והגזירות שהם עצמם תיקנו וחוקקו, ובגינם אזרחי ישראל נקנסים על ידי המשטרה. כמה קשה לכל הרוחות לשים מסכה על הפנים? כמה אפשר להיות מנותקים, כמה? מעניין אותי לדעת האם האיש השמן יכול להסתכל בעיניים הבוכיות של האיש הרזה, ולהסביר לו מדוע החליט להשמין על חשבונו, בבחינת כבשת הרש.

אך האמת היא שהאשמה מוטלת על הציבור הרחב לא פחות ממה שהיא מוטלת על נבחריו. הציבור התרגל להיות פאסיבי, לא להתעניין, לומר לעצמו שעדיפה הממשלה הזו על ממשלה אחרת שמסוכנת לביטחון ישראל ולכלכלת ישראל או על בחירות רביעיות. האמת כנראה כל זה נכון, אבל זה פשוט לא רלוונטי. עצם הטענה שיכול היה להיות יותר גרוע, לא מחייבת אותנו לקבל בשלווה סטואית את השערורייה שמתרחשת לנגד עינינו. מותר שיהיו לנו דרישות מנבחרי הציבור שלנו. מותר לנו להזכיר לנבחרי הציבור שהם עובדים אצלנו ולא אנחנו אצלם. אם אנחנו לא נתעורר, מזללת המסים תמשיך לחגוג.