"אם החברות בישראל ייקחו אחריות הן יוכלו לעשות שינוי גדול במשבר האקלים"

רגולציה מאוד כופה שמרתיעה – דוחקת את המוטיבציה הפנימית לתאגידים שרוצים לעשות מעבר", כך אמרה ד"ר אור קרסין, מומחית לרגולציה סביבתית ומרצה בכירה למדיניות ציבורית באוניברסיטה הפתוחה במסגרת כנס "עסקים לוקחים אחריות" של גלובס

בסוף חודש מאי, שרר בישראל שרב כבד, חריג באורכו ובעוצמתו. לפי השירות המטאורולוגי, בעתיד הלא רחוק, כנראה שלא נתרגש מטמפרטורה מתחת ל-50 מעלות, כשהתחזיות צופות לנו יותר ימים חמים מאוד בעתיד, ויותר אירועי מזג אוויר קיצוניים. אי אפשר להתעלם מכך שעל הפעילות האנושית והתעשייתית מוטלת חלק מהאחריות לכך. בשנה האחרונה אנחנו רואים יותר ויותר חברות שבעקבות לחץ ציבורי החלו ליישם שינויים, בין אם מתוך חשש מפני הרגולטור, הציבור או ההבנה שבטווח הארוך, בעולם שהולך לקראת החמרה של תוצאות משבר האקלים, זה פשוט ישתלם להן.

בכנס "עסקים לוקחים אחריות: חשיבותה של אחריות תאגידית ומשמעותה בשעת משבר" של גלובס שהתקיים היום, אמר פרופ' עדי וולפסון, מומחה לקיימות, SCE המכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון, אמר כי "לגבי מדינת ישראל, אם החברות ייקחו אחריות הן יוכלו לעשות שינוי גדול כי השינוי מגיעי מהשטח כי זה יהיה הקטר האמיתי. יש אחריות גדולה לקחת אחריות. הרבה דוחות אחריות חברתית נכתבים על ידי תעשיות מזהמות כמו מפעלי תעשיה וכימיה, ברור שיש להן כי זה העסק שלהם ולא חכמה להשוותן לחברת הייטק, מצד שני לא שומעים בדוחות על הזיהומים לא על התקלות, לא על מה שמשרד הגנת הסביבה ומפקח כלל כמעט לא קורה שעושים פיקוח, לכן לא חכמה שהם כותבים הורדנו פליטות וגם כשכן לא מזכירים שהם הורידו פליטות בגלל הרגולציה מלכתחילה. הדוחות האלה נראים כמו יחסי ציבור בסופו של דבר, לפחות היום הם שולחים את זה אונליין ולא בספרי ענק שבסופם כתבו שהם יוצרו מנייר ממוחזר".

"כל הנושא של אחריות תאגידית הוא משהו נורא פלואידי, נכון שיש כללים וחוקים אבל הרבה פעמים זה יותר שיווק ויחסי ציבור מאשר עשייה בליבת העסק".

ד"ר אור קרסין, מומחית לרגולציה סביבתית ומרצה בכירה למדיניות ציבורית באוניברסיטה הפתוחה, השיבה לשאלה האם הרגולטור צריך להתערב או שלהניח לחברות לקבוע לעצמן וולנטרית, אמרה כי "אחריות תאגידית חייבת לצמוח בסביבה רגולטורית אוכפת. היא חייבת להיות מעוצבת כך שיווצרו תמריצים פנימיים במגזר העסקי לעשות שימוש במודלים תומכי סביבה כמו כלכלה מעגלית". ד"ר קרסין אמרה עוד כי "התעשיה הם הגורם שמקבל ולא מווה את כללי המשחק וקשה לצפות שהם יציגו את חוד החנית. למשל, מתי עסקים יאמצו את התו הירוק? כשתהיה דרישה מהציבור". ד"ר קרסין ציינה "מספר תעשיות שעושות מעבר לנדרש על פי חוק, והשאלה היא איך לעודד עוד חברות ללכת מעבר לציות לחוק. רגולציה מאוד כופה שמרתיעה - דוחקת את המוטיבציה הפנימית לתאגידים שרוצים לעשות מעבר. כך היא לא מצליחה ליצור סביבה תומכת עסקית".

ד"ר קרסין סיפרה על הודו שבה הונהגה חובה לדווח דיווחי אחריות תאגידית וגם להקצות אחוזים מרווחי אותם תאגידים לפרויקטים של התנדבות ואחריות תאגידית.

אבי בלאו, ראש מכון אפקה להנדסה ולכלכלה מעגלית, כי "הקושי בכלכלה מעגלית הוא שהיא דורשת שינוי מערכתי. הבעיה היא שחברות לא יודעות לעבוד עם חברות אחרות שקשורות לשרשרת האספקה שלהם. אני לא מאמין שלחברות הגדולות יש אינטרס לעשות שינוי כי הן נהנות מהסטטוס קוו". בלאו אמר כי "חברות שלא יטמיעו את הנושא האקלימי בפורטפוליו שלהן גם ייענשו על ידי השוק, וגם על ידי הצרכנים".

פרופ' עדי וולפסון, מומחה לקיימות, SCE המכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון אמר כי "המדינה מתכננת הנחת צינורת גז טבעי, ותחנות כוח כולל בתוך שכונות הבעיה היא שאחרי שנקים אותם לא נוכל לחזור אחורה. בהקשר של כלכלה מעגלית - אני רואה שמה שקורה אצלנו, זה שיש הרבה דיבורים על מיחזור - אבל זה קצה המעגל, כלכלה מעגלית צריכה לחשוב לייצר אחרת כדי שלמשל לא נזרוק את הבגד כל שנה. או טלפון שמתוכנן כך שיישבר וניאלץ להחליף כל שנה. אני רוצה להזכיר שמחזור בעצמו צורך משאבים".

ד"ר קרסין, הזכירה כי "יש כוחות גלובליים משמעותיים שדוחפים לכך כמו הגרין דיל של אירופה להפחתת פליטות מגדירה את הכלכלה המעגלית כעמוד ליבה בתוך המדיניות של האיחוד. צריך לשים לב שנדלקו נורות ובנק ישראל הוציא מסמך ראשון מסוגו שמנתח את המגמות האלה ומבהיר לקובעי מדיניות נוספים שהמגבלות יטילו מכסים או מגבלות סחר במידה וישראל לא תעמוד בסטנדרטים להפחתת פליטות והתייעלות במשאבים".

המודל הכלכלי המעגלית צריכה להיות כזו שתתרם מכך שאותה שרשרת אספקה תכנס לפרקטיקות של כלכלה מעגלית, ולא יתרון שיווקי או תדמית, אלא על הכללים הבסיסים של הכלכלה. אנחנו רוצים להפוך את הדבר הזה לכדאי, ולאפשרי".

צרו איתנו קשר *5988