"בעקבות משבר הקורונה יש פחות סכסוכים קיבוציים של עובדים מול מעסיקים"

אשר, מה שלומך?
"שלומי בדרך כלל בסדר גמור. יש לי מועקה שמרחיקים ממני את הנכדים. רוב הנכדים שלי חיים בארצות הברית, ואני לא יכול לראות אותם בגלל הקורונה. נהגתי לפגוש אותם ארבע-חמש פעמים בשנה, ועכשיו אני רואה אותם רק בסקייפ, וזה ממש לא אותו דבר".

וברמה המקצועית?
"אנחנו, בעולם דיני העבודה, יחסית נפגעים פחות מהמשבר הכלכלי לעומת פעילויות אחרות. דווקא בעולם שאין בו פיטורים או מובטלים, העולם של טרום-הקורונה, אנשים פחות נגררים לסכסוכים משפטיים. עכשיו אנחנו רואים הרבה יותר סכסוכי יחיד של עובדים מול המעסיקים שהולכים ומתרבים. לעומת זאת, יש הרבה פחות סכסוכים קיבוציים של קבוצות עובדים מול המעסיקים שלהם".

למה זה קורה?
"בתקופה של משבר כלכלי קבוצות עובדים מרגישות פחות ביטחון להתעמת עם המעסיק, ולעומת זאת אנחנו רואים שיש יותר שותפות גורל בין קבוצות העובדים לבין המעסיק שלהם. יש הבנה של ציבורי עובדים שעכשיו לא זמן לסכסוכים קיבוציים, כי כוח השביתה קטן במצב של משבר כלכלי.

"דווקא במקומות עבודה מאורגנים שהיו מאופיינים במתח בין הצדדים, יש יותר זהות אינטרסים והידברות. יותר קל לשני הצדדים להבין כמה הם תלויים זה בזה. אני רואה מצבים שלא ייאמנו של סולידריות בין קבוצות. למשל, שקבוצת עובדים אחת מוכנה לוותר על משהו שמגיע לה עבור קבוצת עובדים אחרת שהוצאה לחל"ת".

"כולם מנסים להוזיל עלויות"

אתה מייצג בעיקר חברות גדולות וארגוני עובדים. אתה מרגיש ניסיונות שלהם להפחית את התשלומים למשרד שלך עקב המצב?
"הלקוחות שלי חווים את המשבר כמו כל עם ישראל. הלקוחות הגדולים מפסידים המון כסף, הלקוחות הבינוניים מפסידים כסף ברמה בינונית, והלקוחות הקטנים נמוגים. מגיעים למצבים של פת לחם. ככלל, האווירה היא שכל העסקים בארץ מחפשים דרך להוזיל את העלויות שלהם. זה לא פוסח על הגדולים ביותר. בוודאי שלא פוסח על חברות שמפסידות ברבעון מאות מיליוני שקלים.

"מטבע הדברים, כולם מנסים להוזיל עלויות. אני לא מכיר היום ארגון שלא בודק איפה הוא יכול לחסוך עלויות ואיך לשרוד את המשבר. רמת מינוף גבוהה מדי זה דבר נוראי עבור עסקים בימים כאלה. אני יכול לומר שהמצב הנוכחי מחזיר אותי שנים אחורה".

המשבר לא משפיע באותו אופן על כל העסקים.
"נכון, יש עסקים שהמרחק בין פעילות לכסף הוא כמה חודשים, ואצלם ההשפעה היא מיידית. כמו מסעדות, או תיאטראות. המכה בהם היא מיידית. ויש השלכות שהן עדיין לפנינו. לפני שבוע נגמר הדיון בנוגע לדמי אבטלה לעצמאים בזה זה שלא משלמים דמי אבטלה. עכשיו, צריך להבין שזאת דילמה שמלווה אותנו מאז המיתון של 1965. כבר אז עצמאים התאבדו".

אז למה נושא דמי האבטלה לעצמאים לא הוסדר במשך 55 שנה?
"כי זה לא דבר פשוט. זה מורכב, אבל זה אפשרי. פיתחנו את כיפת ברזל 15 שנה ומיישמים את החוק למניעת הטרדה מינית במשך 20 שנה, ומשנת 2008 מנהיגים פנסיה לכולם. גם הנושא של דמי אבטלה לעסקים ניתן לפתרון. היה צריך להשקיע בזה מחשבה יותר רבה.

"עכשיו הגענו ליום הדין, אבל אני עדיין משוכנע שאפשר לאסוף מומחים ולהגיע לפתרון תוך חצי שנה ובינתיים לשלם דמי אבטלה לכל העצמאים, תוך סיכון שחלקם 'בלופרים' ולא באמת זכאים.

"חשוב לזכור שעולם התעסוקה משנה את פניו. בעבר 80% מהעובדים היו שכירים, ו20% עצמאים. אנחנו מתקדמים בהדרגה למצב שבו שליש או חצי מכלל הפעילים במשק יהיו מועסקים בצורות העסקה אחרות, שהן לא של שכירים או עצמאים. כשאני מדבר על הצורך לבנות פתרון ארוך טווח לחיסכון הסוציאלי של האוכלוסייה הזאת, אז אני מדבר על פתרון ל-50% מהפעילות במשק".

הנפקת אג"ח לעשרות שנים

איזה פתרונות למשבר הכלכלי אתה רואה ברמה היותר כללית?
"הדבר שברור זה שהממלכה חייבת להזרים כסף. אז יש לה היום שתי אפשרויות: או להדפיס כסף, אבל אז אלוהים ירחם על כולנו, כי זה יביא לאינפלציה ואנחנו יודעים מה המחיר הכבד של אינפלציה; או שהממלכה תנפיק אגרות חוב לעשרות שנים בריבית הגיונית. אני משוכנע שיהיה לכך ביקוש, וכן, נמשכן במידה מסוימת את העתיד שלנו, אבל זה יעשה כדי להציל את ההווה".

אין ספק שהמשימה שעומדת בפני הממשלה - גם להילחם במגפה וגם לייצב את המשק - היא מורכבת.
"המועקה המרכזית שמעסיקה אותי ורבים אחרים היא שיש תחושה שזה קורה בתקופה שבה שחיתות הגיעה אל הצמרת הפוליטית. בישראל יש היום בשלטון חצר ביזנטית שלא מבינה את השפה שהעם מדבר אותה. אני חי בתחושה שרימו אותי. יש הרגשה שהפוליטיקאים איבדו את הבושה". 

עו"ד אשר חלד 

חלד (72) נמנה עם המומחים המובילים בארץ בדיני עבודה ודיני פנסיה; בוגר הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית משנת 1970, התמחה בפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי) והוסמך כעורך דין בשנת 1975; בנוסף על פעילותו כעו"ד, חלד חבר בדירקטוריונים של תאגידים ציבוריים והיה חבר בוועדה לרפורמה במערך המילואים