״הנתונים שביקשת אינם זמינים״: שוב מגבלות קורונה ללא הסברים ובלי נתונים

"הנתונים שביקשת אינם זמינים". זוהי התשובה שקיבלנו הערב ממשרד הבריאות, כשביקשנו לדעת מהם הנתונים שהובילו את הממשלה לקבל החלטות להן משמעות כבדה עבור עסקים רבים ועובדים בישראל. את משרד הבריאות, שמתוקף תפקידו מתחקר ומבצע חקירות אפידמיולוגיות ומחזיק במסד נתונים, שאלנו: בזמן שהברים בישראל נסגרים בצו מיוחד, כמה אנשים נדבקו בקורונה בחודשיים האחרונים בבר? כמה נדבקו במסעדות, וכמה מהם בשטח הפתוח כאשר נשמר המרחק הקבוע בתו הסגול? כמה נדבקו באוטובוסים, בחדרי כושר או במשרדי ממשלה? אך הנתונים, כאמור, אינם זמינים.

בזמן שהמגפה מתפשטת עד כדי אובדן שליטה ולמשרד הבריאות אין תשובות, הממשלה מטילה שוב - מרגע לרגע - גזרות. נדמה היה, כשהמגפה דעכה, שבגל השני - תפיק הממשלה את הלקחים ותנהל את המשבר. אך לתוך ההחלטות השרירותיות ולתוך ההנחיות החותכות, נופל הציבור, נופלים העסקים. שוב, בשידור חוזר, עסקים קטנים נדרשים לסגור את עצמם או לצמצם פעילות באופן שלא יאפשר לחלקם להתקיים.

מוטב היה אילו הממשלה הייתה אומרת: הנה. מחר בבוקר נפקיד לעסקים כסף בחשבון הבנק. נשלח אתכם לשבת בבית או להצטמצם בשקט. את העובדים? אל תשלחו לחל"ת. הבנו שמדובר בכישלון, הנה, אנחנו מתקנים. סמכו עלינו, הפעם זה יהיה אחרת. אך עוד חוזר הניגון; אין שום מנגנון פיצוי מיידי, לא ברור מה יעלה בגורלם של העובדים (שוב), וציבור מתקשה להבין את ההיגיון שמאחורי ההנחתות.

האם הממשלה רואה את האזרחים?

מדוע בר, המחזיק מקומות ישיבה באוויר הפתוח, ובו לא מתקיימים ריקודים, מצווה לסגור את שעריו? אם למשרד הבריאות אין נתונים על הדבקות בברים, על מה מסתמכת ההחלטה השרירותית? לאחר שפעלו לפי התו הסגול, מדוע כעת פעילותן של מסעדות השומרות על ריווח בין השולחנות - צריכות להיות מוגבלות בהיקף הסועדים, גם באוויר הפתוח? על בסיס מה התקבלה ההחלטה, באין נתונים על הדבקות במסעדות?

שאלות עולות גם לגבי הבריכות הציבוריות. במסמך סיכונים בריאותיים לפי פעילות שפרסם משרד הבריאות היום לרווחת הציבור, רחצה בבריכה ציבורית הוגדרה ברמת סיכון נמוכה - ממש בדומה לבילוי בקניון ושהייה בבית מלון. מדוע, אם כן, אסרה היום הממשלה את הרחצה בבריכות, ואם ההסבר לכך הוא הסיכון להדבקה במלתחות - מדוע לא הורתה הממשלה לסגור רק את המלתחות?

מדוע שוב מצמצמים את כמות הנוסעים באוטובוסים, למרות שלא אותרה בהם שרשרת הדבקה, ומה האלטרנטיבה שמספקים לנוסעים שידם אינה משגת, ולא יכולים לרכוש רכב. האם אחד הח"כים ניסה לנסוע בחום יולי אוגוסט למקום עבודתו באוטובוס, בלי מזגן, והאם הוא מודע לכך שישנם דגמים של אוטובוסים בהם כלל לא ניתן לפתוח חלון? ממרחק החלונות השחורים של רכב השרד, כך מסתבר, הציבור וצרכיו מטושטשים ומעומעמים. נסו, ח"כים יקרים, לבקש מהסדרנים בכנסת לכבות את המזגן למספר ימים, וראו איך זה מרגיש.

באותה רשימת הגבלות שהונחה על שולחן הממשלה, ביקש משרד הבריאות גם להגביל את פעילות הישיבות (לאחר שבישיבה בבני ברק נדבקו כ-200 איש). ח"כ משה גפני נעמד על הרגליים האחוריות, והתנגד בתוקף לסגירת ישיבות שפועלות בקפסולות ואף אחד לא נדבק בהן. אולי יש צדק בדבריו. אם זה ההיגיון המוביל, מדוע למהר לסגור עסק שלא התבצעה בו הדבקה? האם מישהו רואה או שומע את העסקים הקורסים ואת המובטלים הרבים, שם בממשלת ישראל?

איפה המתווה שהובטח לנו?

מה עבר לך בראש, ממשלת ישראל, כששוב זרקת אותנו להתמודד עם החיים עצמם ועם שורה של מגבלות שרירותיות שלא ברור מה הרציונל מאחוריהן, ומה עשית בזמן שאנחנו ישבנו בבית, בסגר, בלי פרנסה וחרדים לחיינו, כדי לאפשר חזרה בטוחה יותר לשגרה?

ומה בדיוק את עושה עכשיו מלבד להטיל עלינו גזירות חדשות, כדי להבטיח שלא נחיה בין לופים אינסופיים של סגרים ללא פיצוי ומחלה המתפשטת ללא מערך בלימה? יש לך תוכנית? מתווה? יש איזשהו בולם זעזועים או כרית שאת מספקת לנו, משהו שימנע את הנפילה הארוכה והכואבת, או שתמשיכי להסתפק ב"להורות", "להנחות", ולהטיל גזרות, עד שהציבור לא יוכל לעמוד בכך יותר, לא יסכים לעמוד בכך יותר.

ברגע ששברירי האמון הציבורי יאבדו לחלוטין, אף מסכה ואף הנחיה מגבוה לא תסייע עוד. והבעיה הזו, תהיה הבעיה של כולנו.