עוד לפני מגפת הקורונה, הייתה מערכת בתי המשפט בישראל מהעמוסות בעולם: על-פי "דוח מחקר" של הרשות השופטת, מספר התיקים בישראל גדול פי שניים מהממוצע באירופה; ומספר השופטים הוא כ-40% מהממוצע באירופה.
עוד לפי המחקר, העומס על כל שופט בישראל הוא יותר מפי ארבעה מהממוצע במערב.
במצב הזה, אין קסמים. אי אפשר לתפקד (אופטימלית) עם כזה עומס, בלי שהשירות לאזרח נפגע. ואכן, על-פי הנהלת בתי המשפט הזמן שאורך הליך משפטי בישראל, הוא כמעט פי שניים מהממוצע במדינות ה-OECD. כארבע שנים, 890 ימי עסקים בישראל, יחסית ל-506 ימי עסקים במדינות ה-OECD.
למגפת הקורונה היו שתי השפעות שליליות על מערכת המשפט: מצד אחד, הגבלות בריאותיות שהובילו להפסקת דיונים לזמן מה; ובהמשך לקיום דיונים באופן חלקי, דבר שהוביל לעיכוב גדול עוד יותר בטיפול בתיקים.
מצד שני, המגפה, והשבר הכלכלי הקשה, הובילו למבול של סכסוכים חדשים: שוכרים ומשכירים, מעבידים ועובדים, עסקאות בשלבים שונים, תאגידים מול צרכנים, כולם נקלעו למציאות חדשה. כולם נלחמים כדי לשרוד, ותוך כדי גם לעצב כללים משפטיים באופן המשרת אותם.
השורה התחתונה היא - עומס עצום על מערכת שכבר עמוסה ממילא.
חבריי, עורכי-הדין, מיומנים בהגעה להסכמות (רוב התיקים האזרחיים מסתיימים בהסכמה במו"מ ישיר בין עורכי-הדין, ולא בפסק-דין). מנגד, כאשר מו"מ ישיר בין הצדדים ובאי-כוחם לא מביא לתוצאה המקווה - התפתחו והתבססו בישראל, בעשרות השנים האחרונות, גישורים כדרך חלופית לפתרון סכסוכים.
תוך כדי ההליך המשפטי או לפניו, מגיעים הצדדים עם עורכי-דינם לאדם נייטרלי, הגון, בעל ידע, השכלה משפטית וניסיון בניהול הליכים בבתי משפט ובפתרון סכסוכים.
לרוב, יום אחד מספיק כדי להבין ולהסביר מה העניין החשוב כאן באמת: על מה רבים? מה האינטרסים של כל צד? מה הפתרונות האפשריים? מה החלופות? ברוב המקרים הליך גישור מסתיים בהסכם המקבל תוקף של פסק-דין, ושמחייב כמו פסק-דין.
אמנם לרוב איש מהצדדים לא יוצא מהגישור עם "מלוא תאוותו בידו". אבל, כמו בחיים רובנו לא יוצאים עם מלוא סיפוקנו ממצבים שונים. עם זאת, תוצאת הגישור היא תוצאה ששני הצדדים מסכימים לה, כי המגשר אינו מוסמך לכפות פתרון על הצדדים.
ממחקרים בארץ ובעולם עולה כי להליך גישור יש תועלות רבות לעומת ניהול הליך משפטי מלא. הליך הגישור קצר, ועלויותיו נמוכות יחסית להליך משפטי מלא; ניתן לעצב פתרונות יצירתיים יותר (לעומת שופט המחויב בפסיקה על-פי דין); התהליך רצוני, אוטונומי ונעים יותר לצדדים.
ואכן, מחקרים מראים שהצדדים יוצאים לרוב שמחים יותר מהליכי גישור, לעומת הליך משפטי שבו צד אחד לפחות מרגיש עצמו מקופח בסוף ההליך.
גם תאגידים גדולים ועשירים הבינו כי עדיף להם להתחייב ל"גישור חובה" כדי להגיע להסכמה, לפני פתיחת הליך משפטי. בארה"ב - 4,000 התאגידים הגדולים ביותר התחייבו באמנה, לנקוט הליכי גישור כזה, לפני הגשת תביעה.
ובישראל - אנחנו במשבר אמיתי וקשה, בריאותי, כלכלי, חברתי. במצב של אתגר ייחודי, מהגדולים שבפניו ניצבנו במדינה. כולנו צריכים להירתם למאמץ כדי לעבור את זה יחד.
ואם יורשה לנו, "קצת ציונות": זה זמן טוב וראוי להגיע להסכמות ולחיות בשלום. יש לנו מספיק אתגרים, אז עדיף שנחיה בלי מריבות מיותרות.
כך גם במישור המשפטי: זה זמן טוב לסיים סכסוכים בהסכמות. "ייקוב הדין את ההר", ומיצוי מלא של הזכות להתעמת, שימתינו לעיתות שלום ובריאות.
עו"ד אבי חימי הוא ראש לשכת עורכי-הדין. עו"ד יגאל בורוכובסקי הוא ראש ועדת גישורים בלשכה
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
