הרבנות טוענת שלעסקים יש בחירה חופשית בתחום הכשרות – אך מדובר בפחות מחצי אמת

יצרני מזון ללא תעודת כשרות של הרבנות לא יכולים לשווק את תוצרתם למסעדות, לבתי אוכל, לרשתות שיווק גדולות, למפעלי מזון, לבתי מלון ולבתי חולים שקיבלו תעודת כשרות מהרבנות הראשית • כך משמרת הרבנות המונופול שלה בתחום הכשרות

הרבנות הראשית תל אביב  יפו / צילום: תמר מצפי
הרבנות הראשית תל אביב יפו / צילום: תמר מצפי

סוגיית הכשרות עדיין מסעירה כאן עסקים. לטענת הרבנות הראשית, "עסק לא חייב להחזיק בתעודת כשרות; העובדה ש-80% מעסקי המזון מבקשים תעודה, מוכיחה שהמערכת עובדת טוב". כך מגיבים ברבנות הראשית על פרסומים שמציפים את תחלואי מערכת הכשרות. כאשר עולה הדרישה ליצור תחרות בכשרות, טוענת הרבנות ש"מספר העסקים הבוחרים בכשרות של ארגון צהר, מוכיח שאין לכך דרישה".

טענות הרבנות הן חצאי-אמיתות. נכון, שאיש לא מכריח עסקים להחזיק בתעודת כשרות, כשם שלא מחייבים אותם להחזיק ברישיון נהיגה. השאלה איננה אם העסק חייב, אלא מה קורה כשהעסק רוצה הכשר?

האם עובד ברבנות שיקבל דרישות תשלום לא ברורות, או דרישות שרירותיות ממשרד-גוף כלשהו יקבל זאת בשלווה כפי שהוא דורש מבעלי עסקים שמבקשים תעודת כשרות?

לרבנות הראשית יש היום בלעדיות על הזכות לקבוע איזה מוצר ייחשב לכשר. בעל עסק או בית אוכל, שיכתוב על עסק או מוצר "כשר", בלי לקבל תעודה מהרבנות, עובר עבירה פלילית ויסתכן בקנס מינהלי.

לגבי יצרנים ומשווקים הבעיה קשה יותר. יצרן מזון שלא מחזיק תעודת כשרות, לא יוכל לשווק את התוצרת שלו למסעדות ולבתי אוכל, ולא לרשתות שיווק גדולות, למפעלי מזון, לבתי מלון ולבתי חולים, שלהם תעודת כשרות של הרבנות הראשית לישראל.

בספטמבר 2017 ניתן פסק-דין של בית המשפט העליון, ששינה מעט את המצב. בעל מסעדה ירושלמי שהגיש אוכל כשר, הציג בכתב את העסק כ"כשר" תוך הדגשה שאין לו תעודת כשרות מהרבנות. המסעדן, שנקנס על-ידי הרבנות, הגיש עתירה לבג"ץ לביטול הקנס. בית המשפט השאיר בידי הרבנות את הזכות הבלעדית להשתמש במילה "כשר", אך הוסיף אפשרות.

לדברי השופטים, "אין דבר בחוק המלמד שאסור לבית אוכל להציג מצג אמת בדבר המזון הנמכר בו. בית אוכל שלא ניתנה לו תעודת הכשר לא יכול להציג עצמו כ'כשר', אך אין בכך כדי למנוע ממנו להציג מצג אמת בכתב, המפרט את הסטנדרטים שעליהם הוא מקפיד והפיקוח על שמירתם. מצג זה יבהיר... כי אין בידי בית האוכל תעודת הכשר".

בעקבות פסיקת בג"ץ, הקימו רבני "צהר" את כשרות "צהר פיקוח מזון", בראשות רב, מומחה לכשרות, ששימש בעבר כמנהל מחלקת כשרות מטעם הרבנות באחת הערים. מאות מסעדות שהצטרפו למיזם הגדילו את קהל הלקוחות שלהן, לרבות ציבור שמקפיד על דיני הכשרות.

טענת הרבנות, שהמיזם לא צומח, נכונה. והסיבה פשוטה: בית מלון, שיסתפק בכשרות 'צהר', לא יוכל לארח השתלמויות, כנסים וחופשות של משרדי ממשלה, צה"ל והמשטרה, ועוד גופים ציבוריים רבים, כי תנאי המכרז שלהם מחייבים "כשרות של הרבנות הראשית לישראל".

לפי נוהלי הרבנות, באולם אירועים שלו כשרות של צהר, אסור לערוך חופות. כך חוסמת הרבנות הראשית כל תחרות בתחום הכשרות, וכשמישהו מנסה להתחרות בה כשידיו קשורות, הרבנות נתלית באי-הצלחתו כהוכחה לכך שאין צורך בתחרות.

אם הרבנות כל-כך מאמינה בעצמה, תתכבד נא ותאפשר ל'צהר' להעניק כשרות לכל בתי העסק. הדבר אינו דורש חקיקה ולא החלטת ממשלה, אלא הצבעה אחת במועצת הרבנות הראשית. 

הכותב כיהן בעבר כמנהל תחום כשרות במשרד לשירותי דת וכמנהל מחלקת יבוא הבשר ברבנות הראשית. משמש כיום כעמית מחקר בפורום קהלת, מרצה ומעניק ייעוץ משפטי וארגוני בנושא מערכת הכשרות ושירותי הדת בישראל

צרו איתנו קשר *5988