יובל אלבשן העז לתמוך בתוכנית חלוקת המזומן של נתניהו וקיבל שיעור על צביעות ועל טהרנות

מילא שהימין הכלכלי יוצא נגד תוכנית המזומן של נתניהו ומצטט את מילטון פרידמן אבל כשגם השמאל החברתי שלאורך שנים תבע כלכלה מרחיבה מצטרף לביקורת, זה מגדיש את הסאה • עם כל הכבוד לחברים היקרים מכנסיית "רק לא ביבי", יש לשמאל עוד כמה ערכים

ראש הממשלה בנימין נתניהו מציג את תוכנית המענקים / צילום: קובי גדעון, לע"מ
ראש הממשלה בנימין נתניהו מציג את תוכנית המענקים / צילום: קובי גדעון, לע"מ

הוי, הצביעות הקדושה. רק הודיע ראש הממשלה בנימין נתניהו על תכנית חלוקת מענקים לכל אזרח ומיד נזכרו כל ה"פרשנים" הכלכלים ובעלי הטורים, בעיקרי הכלכלה המוניטריסטית והזדרזו להישבע אמונים לתורתו האחת שאין בילתה של מילטון פרידמן. כך חזר למרכז השיח "יעד הגירעון" ויוזם התכנית, פרופ' אבי שמחון, נדרש להציג מקור חלופי ל"שטרות שמפוזרים עכשיו להמונים בלי חשבון" כי אחרת "הנכדים שלנו ישלמו את מחיר חוסר האחריות הזה". זה לא שהם לא צודקים בטענתם, אבל משום מה דרישה זו להציג מקור חלופי לתקציב הזה לא הועלתה כשדובר על פיצויים למתפרנסי ענף התרבות. אבל כשמדובר בכלל ישראל (ובעיקר עניים ומעמדות הביניים) אנחנו חייבים להציג תמיד מקור חלופי לתקציב. למה?

לא רק יעד הגירעון חזר לשיח, גם הדרישה לבחור בין שירותים חיוניים לחברה ניעורה לחיים לפתע. פרשנית בכירה בערוץ 12 ביקרה את הוצאת ששת המיליארדים האלה שהיה מוטב לדעתה להעבירם לעובדים הסוציאליים הקורסים. שוב, טענה ראויה לדיון אבל מדוע היא לא הועלתה כשנדונו תביעות קבוצת כוח כמו העצמאים? למה כשהם זעקו לסיוע, איש לא טרח לשאול האם לא כדאי במקום לפצותם להעביר את הכסף ליעד ראוי יותר?

באותה טבעיות הוטחה ביקורת על כך שמדובר ב"מהלך אחד בודד" ולא בתכנית הוליסטית. שוב, טיעון שמצריך תשובה, אבל גם הוא לא הועלה בכל הדיונים בתכניות הסיוע האחרות שאף הן היו נקודתיות ולזמן קצוב. מדוע?

את שיא הצביעות הביאה הטענה הטהרנית שהכסף מגיע לידיים שלא באמת זקוקות לו. מדוע ש"יצחק תשובה ואזרח עני יקבלו את אותם 750 שקלים? מוטב שהעני יקבל 1500 שקל ותשובה לא יקבל דבר"? טען למרבה הבושה מי שביקש בעבר להתמודד על ראשות מפלגת העבודה. אכן, התכנית מעוררת שאלות של צדק חלוקתי אבל הרי כל התכניות הכלכליות מעלות שאלות כאלה. מבחן הנזקקות הוא מבחן חשוב אבל הוא כלל לא נדון כשבוצעו תכניות הסיוע לעצמאים בשלוש פעימות.

גם שם אפשר לשאול מדוע אדם לא נזקק מקבל מענק. זה שמאן דהוא הפסיד עשרות אלפי שקלים לא מחייב שהוא נזקק. יש הבדל גדול בין מבחן הפסד ההכנסה למבחן הנזקקות (שעומד בבסיס הוויכוח על אוניברסליות קצבאות במדינת הרווחה. ראו למשל קצבאות ילדים וקצבאות זקנה). יכול אדם להיות בעל רכוש וחסכונות רבים ובכל זאת להפסיד הכנסות בשל משבר הקורונה. אז באמת למה שם לא נדרש מבחן הנזקקות? מדוע אז איש לא התנדב להעביר פיצויים שהוא לא צריך לידי מי שצריך? מתמיה, לא?

וכמובן אי אפשר בלי טיעון ה"שוחד הפוליטי". כשהכסף מגיע לכל העם זה שוחד. אבל כשהכסף ניתן לקבוצת כוח כמו לעובדי ערוץ תקשורת מסוים או לעובדים המאוגדים של חברת אל על זה תמיד משהו אחר. זו "הצלת הדמוקרטיה" ושאר ירקות. ברור.

התגובות המקוממות האלה לתכנית המענקים האוניברסלית של נתניהו לא באמת מפתיעות. כך קורה תמיד כשמישהו מציע להזרים כספי-מדינה לאוכלוסיות המוחלשות ולמעמדות הביניים. או אז מתחילות להיערם דרישות מחמירות שנמחקות כשמדובר בכספים שאמורים להינתן לקבוצות-כוח מרובות משאבים וקשרים. פתאום דרוש מקור תקציבי חלופי, נדרש להתמודד עם גידול הגירעון ונתבע לעמוד בקריטריונים מדוייקים שיבטיחו עמידה בעקרונות מדוקדקים של צדק חלוקתי. דרישות שמייצרות בירוקרטיה מטורפת שמונעת מהכספים בסופו של יום להגיע ליעדם.

אל הדרישות האלה מצטרפת תמיד הגחכת מי שמצדיק את החלוקה האוניברסאלית. הח"מ, למשל, כונה בתגובות למאמר תמיכה בתכנית שפורסם כאן אתמול "כליצן שרלטן שלא מבין בכלכלה ובהיסטוריה". גם לזה אנחנו רגילים. לגישת המתנגדים, הכלכלה היא מדע מדוייק שיש בו אמת אחת - האמת שלהם. אלא מה לעשות שהכלכלה היא מדע ממדעי החברה, גם אם הוא עושה שימוש בגרפים ומספרים?

אם כבר יש קונצנזוס בקהילה הכלכלית בשנים האחרונות, הוא דווקא בטעות ההיצמדות רק למוניטריזם הפרידמני המיושן ובהסכמה שיש לקחת בחשבון את התיאוריה המוניטרית המודרנית ומרכיבים נוספים (וראו את כתיבתו של פרופ' אמרטייה סן זוכה פרס נובל לכלכלה כדוגמא).

לגבי ההיסטוריה - כמובן במקום להתייחס לעובדה שהאוניברסאליות בתכנית המענקים של נתניהו היא מיסודות הניו דיל, התוקפים מיהרו להצביע על ההבדלים בין החקיקה האחרונה של רוזוולט לבין נתניהו. נו, באמת. כאילו מישהו טען שנתניהו הוא רוזוולט ושכל הניו דיל הוא רק מתן מענקים בצורה אוניברסלית. אבל זה חלק מההתנשאות שאנו מורגלים להם על ידי אלה שבאמצעות "מדע" הכלכלה שלטו בחלוקת הכספים לאורך עשרות השנים ובדרך פלא סייעו להעמקת כיסיהם שלהם.

מילא כשהצביעות הזו מגיעה מהימין הכלכלי. אבל כשגם השמאל החברתי שלאורך שנים תבע כלכלה מרחיבה ומתעקש (בצדק) על אוניברסאליות בקצבאות מצטרף לביקורת זה מגדיש את הסאה. עם כל הכבוד לחברים היקרים מכנסיית "רק לא ביבי", יש לשמאל עוד כמה ערכים. כלכלה סוציאל-דמוקרטית היא אחת מהן ומענקים אוניברסליים שמייצרים הכנסה פנויה שמניעה את גלגלי המשק ומעבירה אותו לפסים של צמיחה הם אחד מיסודותיה. אז אפשר בהחלט להתנגד לביבי ואפשר בהחלט להתנגד לכלכלה סוציאל-דמוקרטית אבל בלי צביעות בבקשה. אנחנו רואים אתכם מבעדה בכל מקרה.

הכותב הוא דיקן הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו

צרו איתנו קשר *5988