פורטפוליו | פיצ'ר

"החבר'ה באוצר אמרו לי: 'לא נורא אם כמה עסקים ייפלו'"

שיחה בין האישי למקצועי עם נשיא לשכת יועצי המס בישראל ירון גינדי, על מאבק העצמאים, על הרגע שהבין שלמשרד האוצר אין מושג מה קורה ועל תפיסת העתיד שלו • "שולמן היא תופעה חברתית שחיכינו לה, מחאה אותנטית וחשובה"

ירון גינדי / צילום: איל יצהר, גלובס
ירון גינדי / צילום: איל יצהר, גלובס

אני: אוהב אדם, לא מתנשא ועוזר לזולת. מאמין בעבודה קשה, ולא יודע לקבל "לא", זה מוציא אותי מדעתי.

משפחה: אומצתי בגיל עשרה ימים ומעולם לא עניין אותי לפתוח את תיק האימוץ, כי זכיתי בהורים מדהימים, שאמרו לי שהם בחרו בי ועטפו אותי בחום ואהבה. כילד, הייתי מסתובב בגן ואומר לכולם שאני מאומץ. ההורים עלו ארצה מחאלב. אבא היה בהגנה, נכלא בעכו, ובהמשך בכלא לטרון והיה קצין בצה"ל. ההורים נפגשו דרך המשפחות והתחתנו. הוא עבד בבניין, בהמשך היה מפקח בכיר במס הכנסה וכשפרש, פתח משרד עצמאי לייעוץ מס. אמא הייתה תופרת ובהמשך סייעת לגננת.

ילדות: גרנו בחולון, הייתי ילד מופרע. בכיתה י' נזרקתי מתיכון והשלמתי בגרות בהמשך. ההורים אכלו ממני קש. עבדתי כל הזמן. בגיל 17 פתחתי ספריית השכרת וידיאו במכולת השכונתית, תיקנתי אופניים שבורים ומכרתי אותם, עבדתי בחנות אביזרי רכב ושטפתי מכוניות. לא ידעתי מה הכיוון שלי, רק הייתי בטוח שלא אהיה יועץ מס. בצבא עברתי מהפך. הייתי בקורס מ"כים, ובקורס קצינים החלפתי מ"מ שפלט צרור על הסמל שלו והרג אותו, שיקמתי את המחלקה ועפתי איתה למעלה. אחרי השחרור טסתי עם חבר, שכיום הסגן שלי בלשכה, לטיול ארוך, ואז אבא חטף התקף לב ואירוע מוחי וחזרתי לארץ.

עידית: אשתי, מנהלת אגף ילדים, נוער וצעירות בקהילה בוויצו ועו"ד שמעולם לא עסקה במקצוע. המשפחות שידכו בינינו. אבא שלי הוא בן דוד של אבא שלה, אבל מן הסתם אנחנו לא קרובי משפחה. אנחנו גרים בתלמי מנשה - המושב שלה - ויש לנו שלוש בנות.
פנאי: אופניים, ריצה, והכי אוהב להיות עם אשתי והבנות.

קריירה: רציתי להתקבל לשב"כ, אבל בגלל מצבו הרפואי של אבא למדתי ייעוץ מס וכשקיבלתי את ההסמכה הגעתי למשרד. הוא נכנס ויצא מבתי חולים ונפטר ב-1999.
העסק היה בדרום ת"א, עם שתי עובדות בחצי משרה. היום יש לנו שלושה סניפים נוספים ועוד שניים ייפתחו בקרוב. ב-2005 הצטרפתי להנהלת מחוז ת"א של לשכת יועצי המס, וב-2012 מוניתי לנשיא הלשכה. רציתי להביא את מקצוע ייעוץ המס, שעוסק בתכנון המס לעסקים, לחזית המקצועות החופשיים בישראל.

משרד האוצר: טסתי ליפן במטוס של קבוצת הקוריאנים שחלתה וכשחזרתי לארץ, אמא אושפזה בבית חולים ולא יכולתי לראות אותה כי הייתי בבידוד. היא נפטרה ב-10 במרץ. בשבעה קיבלתי ריקושטים מלקוחות וקלטתי שאנחנו נמצאים באירוע אחר, ושחייבים לעשות משהו, ומהר. מצאתי את עצמי מדבר עם החבר’ה מהאוצר שבאו לבקר ואמרו שהמשק במצב מצוין ואם כמה עסקים יפלו זה לא נורא. הבנתי שאין להם מושג מה קורה ושצריך לגרום לבעלי העסקים לעמוד על הרגליים, כדי שיוכלו להחזיר את המשק לעבודה ביום שאחרי, כי אסור לאבד את מנועי הצמיחה האלה, וכל יום נופל מנוע. מה שהוציא אותי מדעתי זה שבשכירים האוצר טיפל מיד - בדמי אבטלה ובהארכת החל"ת, ולעצמאים נתנו את הקליפות של הפיסטוקים.

מאבק העצמאים: אני בקרב חיי, משבע בבוקר עד שתיים בלילה, כולל מו"מ באוצר, שיחות עם השר, רה"מ, הפגנות, תקשורת, וכל זה יד ביד עם רועי כהן, נשיא לה"ב, הוא בתחום הציבורי ואני במקצועי, תקופה הרבה יותר קשה משירות המילואים שלי אחרי צוק איתן כסמג"ד ברמאללה. ההתמודדות הכי קשה היא עם בעלי העסקים שהתרסקו, ציבור שאין לו מה לאכול, אנשים שהורידו אותם על ארבע, וחוסר האונים כשאני רואה שבממשלה עושים הפוך ממה שצריך. התוכנית האחרונה היא שינוי משמעותי לטובה, אבל צריך להכניס בה שינויים כדי שתיתן מענה לכל העצמאים. מטריד אותי משבר האמון המטורף בין הממשלה לעצמאים, שיביא לצמיחת כלכלה שחורה ולבריחה של הדור הצעיר מיזמות. מי ירצה להקים עסק אם משפילים אותו ככה?

אביר קארה: אני לא נכנס לעניינים פרסונליים. שולמן היא תופעה חברתית שחיכינו לה, מחאה אותנטית וחשובה.

תפיסת עתיד: אני רוצה להתמודד בעוד שנתיים וחצי על ניהול רשות המסים, כי צריך לבוא מישהו מבחוץ כדי לוודא שהכוח של רשות המסים יבוא מההגינות שלה, ממלחמה נכונה בהון השחור, תוך הפחתת רגולציה וביורוקרטיה ולהמשיך במאבק למען העצמאים.

אישי: בן 54
מקצועי: נשיא לשכת יועצי המס בישראל, מנציגי העצמאים במו"מ מול הממשלה