תקציב המדינה על שולחן הניתוחים - שחררו אותנו מהפוליטיקה

הוויכוח אודות תקציב המדינה הופך לפוליטי, וחבל • בעזרת נוסחת פשרה פשוטה ניתן לרבע את המעגל

לאיזה אופק ראוי לבנות את תקציב המדינה - זוהי שאלה כלכלית מובהקת. אך בישראל היא עולה ויורדת משיקולים פוליטיים צרים. התשובה לשאלה אמורה להיות לכאורה פשוטה: חשוב לבנות תוכניות לטווח ארוך.

אולם מאחר שאנו חיים בעולם של אי-ודאות רבה, קשה מאוד לחזות את הפעילות הכלכלית, ובעקבותיה את היקף ההכנסות ממסים לאופק העולה על שנה. כך, ירידה בלתי צפויה בהכנסות הממשלה - בעוד היקף ההוצאה נקבע שנתיים מראש - עלולה לגרום לגידול ניכר בגירעון הממשלה ובחוב הציבורי.

לכן התכנון לטווח ארוך הוא רק הסמן שאליו הממשלה חותרת. אך כדי להימנע מגירעונות בתקציב, היקף ההוצאה נקבע מחדש מדי שנה, גם בהתחשב בהכנסות הצפויות לשנה הקרובה. זאת, כאשר הממוצע הרב-שנתי נגזר מהתכנון לטווח הארוך.

ואכן, למעט בחריין, אף מדינה אינה מתכננת את תקציבה מעבר לשנה אחת. כך גם החברות במגזר העסקי אינן מתכננות את תקציביהן מעבר לשנה. ישראל ניסתה פעמיים לפעול על בסיס תקציב דו-שנתי - בעת כהונתם של שרי האוצר יובל שטייניץ ומשה כחלון - ובשני המקרים הגירעון בתקציב המדינה בשנה השנייה עלה בשיעור ניכר על המתוכנן, בשל אי-מימוש תחזית ההכנסות.

נראה שהסיבה היחידה לדרישה לאמץ תקציב לשנתיים בשני האירועים הללו, וגם היום, היא פוליטית ולא כלכלית. בכולם ההחלטה נבעה מדאגה של חלק מחברי הקואליציה שהממשלה תיפול לפני תום הקדנציה.

על-פי החוק, אם התקציב אינו מאושר תוך שלושה חודשים מתחילת שנת התקציב, הכנסת מפוזרת ונערכים לבחירות. בשני האירועים הקודמים לחץ בנימין נתניהו לתקציב דו-שנתי, כדי שלא ייגרר לבחירות בעל כורכו לפני תום הקדנציה.

הפעם, בני גנץ מעוניין בתקציב דו-שנתי מחשש שנתניהו ינצל את אי-אישור התקציב לשנת 2021 כדי ללכת לבחירות, ולמנוע מגנץ את מימוש הרוטציה. מנגד, ראש הממשלה שינה את עורו, והוא מאוד מעוניין בתקציב חד-שנתי, כנראה כדי לאפשר לו להפיל את הממשלה בסוף מרץ 2021, לגרום לבחירות מוקדמות ולמנוע מגנץ להחליף אותו.

שבעה חודשים משנת 2020 כבר מאחורינו. המועד האחרון להגשת התקציב לשנה זו, הוא 25 באוגוסט. בנוסף, יו"ר ועדת הכספים, משה גפני, טוען שגם אם יוחלט להגיש תקציב לשנה אחת בלבד, יידרש לו חודש נוסף לאישורו. כלומר, המחלוקת היא למעשה בין תקציב לשנה אחת לבין תקציב לשנה ורבע, ולא לשנתיים.

זה אמנם פרק זמן ארוך, בהינתן אי-הוודאות העצומה שבה אנו שרויים. אולם ניתן לצמצם את הבעיה על-ידי הסכמה מראש כי בסוף כל רבעון של שנת 2021, ייבחן התקציב מחדש בהתאם להתפתחות המגפה והשלכותיה על הכלכלה. ואם יידרש מקצה שיפורים הוא יתוקן בהתאם.

ניסיון העבר מעיד שהיו דברים מעולם. היו כבר לא מעט שנים שבהן נערכו קיצוצים בתקציב והקצאה מחדש לאחר אישורו, ואף שנים שבהן הוגש תקציב נוסף.

אם דאגתו של נתניהו נתונה לניהול יעיל של תקציב המדינה וכלכלת ישראל, עליו לאמץ את הפתרון המוצע. אם הוא עדין יתעקש לערוך תקציב מדינה לשלושה חודשים בלבד, משמע שעיקר מאמציו מושקעים בחיפוש כיסא מפלט מהסכם הרוטציה, מבלי שהוא יואשם בהפלת ממשלת האחדות. מהלך כזה יוביל לבחירות בפעם הרביעית בשעת משבר כלכלי חמור. כתוצאה מכך הממשלה תיאלץ לתפקד עוד חודשים רבים ללא תקציב המותאם למצב המשק, וללא רפורמות מבניות שיאיצו את הפעילות הכלכלית. במקום זאת תשתולל מערכת בחירות מכוערת של הכל בכל. יכולתו של המשק להיחלץ מהמיתון תיפגע מאוד, האבטלה תעמיק והייאוש יגבר. 

הכותב הוא פרופ' אמריטוס לכלכלה באוניברסיטה העברית. לשעבר מנכ"ל משרד האוצר ומנהל המחקר בבנק ישראל