מדינות ערב נמצאות בפי תהום כלכלי-חברתי

מגפת הקורונה לא יצרה בעיות חדשות כמו שהחריפה בעיות יסוד קיימות • מדדים כלכליים מצביעים כי הרע ביותר אולי עוד לפנינו

ועידת אופ"ק בג'דה, ערב הסעודית / צילום: Amr Nabil, AP
ועידת אופ"ק בג'דה, ערב הסעודית / צילום: Amr Nabil, AP

המצב הגאו-אסטרטגי במזרח התיכון עומד בפני הרעה. מדדים כלכליים, שעשויים לסייע לעמוד השפעות עקיפות על ישראל במטרה לבחון צעדי מדיניות נדרשים, מצביעים כי הרע ביותר אולי עוד לפנינו.

המרחב הערבי הוא עני, והוא הופך עני יותר ובמהירות. המשבר הכפול - מגפת הקורונה וירידת מחירי הנפט - יותיר חותם לאורך זמן רב והוא צפוי להציב אתגרים שונים, בין השאר: ליחסים בין שליטים לנשלטים, ליחסים בין מדינות ערב, בין מדינות ערב למעצמות ואף, יתכן, ליחסים בינן לבין ישראל.

המגפה לא מאחורינו והיא ממשיכה לבחון את עמידות הכלכלות הערביות. בחלקן, דוגמת תימן, המדינה הערבית הענייה ביותר, או לוב מתחוללות מלחמות אזרחים עקובות מדם, בהן מעורבים גם שחקנים חיצוניים, בעוד אחרות, כמו לבנון ניצבות כעת על סף תהום כלכלי. ישנן אלה שנהנו מיציבות יחסית, כמו מרוקו, הנכנסות גם הן למשבר כלכלי עמוק.

אם בעבר סיפקו מדינות המפרץ סיוע למשטרים הערבים העניים יותר בהן תמכו, הרי שנראה כי יכולתן ומוכנותן לסייע באותו אופן בשעה זו פחתה באופן משמעותי. הכנסותיהן העיקריות הן מנפט ואלו צפויות לצנוח ב-2020 ב-270 מיליארד דולר לעומת 2019.

הרעת המצב הכלכלי במפרץ תשפיע על כל המרחב הערבי - התלוי בסחר עם מדינות המפרץ, בהלוואות ובמענקים מהמפרץ ובמיוחד מצרים וירדן, שנהנות מהעברות הכספים של אזרחיהן העובדים במפרץ. הפחתת מספר העובדים הזרים במפרץ והפחתת השכר של אלו שנותרו תפגע בהן. גם מספר התיירים העשירים מהמפרץ, שהכניסו הון רב למדינות רבות בהן מרוקו, מצרים, לבנון וירדן, צפוי לפחות בעקבות המשבר.

עד כה לא נרשם גידול משמעותי בקצב האבטלה בעקבות המשבר, בשל הסתרה או משום שמרבית האזרחים מועסקים במשרות נוחות במגזר הציבורי הנתפס כמשענת למשטרים. לפני המשבר מספר המובטלים הממוצע במדינות ערב (להוציא את מדינות המפרץ) עמד על כ-11%. לצד המובטלים רבים מועסקים בתנאים לא תנאים.

נקודה רגישה במיוחד היא אבטלת צעירים כאשר 20% מהצעירים הערבים נמצאים מחוץ למעגל העבודה, קרוב לפי-שניים מהממוצע העולמי. אם בעבר הצעירים היו מאגר תסיסה פוטנציאלי כנגד המשטרים, אזי מאגר זה צפוי לגדול ועמו סכנת התסיסה החברתית.

מדינות המפרץ העשירות, המסבסדות מוצרים ושירותים רבים לאזרחיהן, חוות גם הן לחצים כלכליים משמעותיים, חלקן אף מצויות במשבר המצריך גיוס חוב, שימוש ברזרבות ואף העלאת מסים. חלק מהמדינות בוחנות כעת אף הפרטת נכסי מדינה, נכסים בהם מתעניינת סין למורת רוחה של ארצות הברית.

למעט קטר, מדינות המפרץ זקוקות למחיר נפט כפול מהמחיר הנוכחי כדי לאזן את תקציביהן. במדינות אלו הגירעונות צפויים להעמיק עוד - בכווית לבדה צפוי הגרעון להגיע עד לכ-40% מהתוצר. המשבר ממחיש עד כמה הן תלויות במתרחש בשוק האנרגיה העולמי, בו השפעתן פוחתת.

קרן המטבע הבינלאומית (IMF) צופה כי הכלכלה הגדולה במזרח התיכון, זו של ערב הסעודית, תתכווץ ב-6.8% השנה והגרעון יכול להעמיק עד לכ-17% מהתוצר. ההכרזה בממלכה על העלאת המע"מ שהושת רק לאחרונה מ-5% ל-15% היא אחד הסימנים לפגיעה הניכרת הצפויה בתנאי הקיום של האזרחים - וכבר ישנן עדויות ראשונות לאי-שביעות רצון אצל חלקם.

האם העלאת המסים הישירים והעקיפים על האזרחים תביא אותם לדרוש יותר זכויות? בהחלט יתכן, אם כי השליטים האבסולוטיים באזור יעדיפו להעמיק את האכיפה והדיכוי מאשר לוותר מרצונם על כוחם. אותם שליטים - ממרוקו ועד איחוד האמירויות - כבר הידקו את הפיקוח על האוכלוסייה בחסות מגפת הקורונה ורוקנו מתוכן חרויות אזרחיות אלמנטריות.

מגפת הקורונה לא יצרה בעיות חדשות כמו שהחריפה בעיות יסוד קיימות. האם גל מחאה נוסף נוסח "האביב הערבי" בדרך? יתכן שהוא מעבר לפינה. הפרמטרים הכלכליים שהיו בבסיס המחאה האזורית שפרצה לפני עשור, לא השתפרו, מרביתם הורעו. לישראל צריך להיות עניין במידע כזה אודות מצבן של מדינות בסביבתה האסטרטגית, כדי לאמוד את האתגר שמולו ניצבות מדינות אלה בתחום הכלכלי-חברתי, המשליך על יציבותן הפוליטית ועל יציבות האזור כולו. 

הכותב הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, אונ' ת"א