ניהול תיקים 2.0: כיצד יגיבו הבנקים למודל החדש שמקדמת רשות ני"ע

מודל השקעות חדש, המקודם על ידי רשות ניירות ערך כבר יותר משנה, מנסה לחבר יחד שני מכשירים: ניהול תיקים וקרן נאמנות • מה אפשר ללמוד מניסיון הבנקים להכפיף קרנות ל"תיק השקעות בנקאי"?

יו"ר רשות ניירות ערך, ענת גואטה / צילום: ענבל מרמרי
יו"ר רשות ניירות ערך, ענת גואטה / צילום: ענבל מרמרי

לא ברור עד כמה יודעים או זוכרים, אבל רשות ניירות ערך משחקת כבר יותר משנה "ים-יבשה" בהשקת מכשיר חדש, שזכה לשם "ניהול תיקים 2.0". בגדול, מדובר במודל נוסף לניהול תיקי השקעות, המיועד בעיקר ללקוחות הקמעוניים המחפשים אלטרנטיבה לניהול כספם. זאת, נוסף על המכשירים הקיימים, כמו קרנות נאמנות, פוליסות השקעה - ולאותם לקוחות בעלי הון מינימלי שבית השקעות מוכן לקבל אותם, גם ניהול תיקים.

בשורה התחתונה מדובר בסוג של ייצור כלאיים - כלומר, תיק מנוהל לכל דבר, שינוהל בקרן נאמנות לכל דבר, עם כמה פרופילים של סיכון קבועים כמו בפוליסת השקעות. ולכל הטוב הזה ניתן להצטרף באופן פשוט ומקוון דרך מערכת אינטרנטית, שתערוך סוג של בירור צרכים ללקוחות, ובכך תסווג את הלקוחות לאחד ממסלולי ההשקעה. בכל זאת, צריך להצדיק את התוספת "2.0" לשם.

כשנוברים בתוך תעשיית קרנות הנאמנות, מגלים למעשה שישנו סגמנט קטן, שדומה מאוד למוצר הסופי. הסגמנט הזה נקרא "קרנות עוקבות בנקים" בשפת יועצי ההשקעות בבנקים או המשווקים בבתי ההשקעות. לא מדובר באיזה נתח עסיסי מהתעשייה, אלא במיליארדי שקלים בודדים שבהם מנהלות חברות לניהול קרנות של בתי ההשקעות קרנות נאמנות בכמה מסלולי סיכון, ומי שקובע את מדיניות ההשקעה והקצאת הנכסים בכל מסלול סיכון הוא הבנק המתפעל.

ות עוקבות בנקים הקצאת הנכסים בתיקי הבנקים דיסקונט והבינלאו
 ות עוקבות בנקים הקצאת הנכסים בתיקי הבנקים דיסקונט והבינלאו

רק שני בנקים מספקים חשיפה דומה

קשה להגיד שהאפשרות להיחשף ל"תיק הבנק" זכתה להצלחה מסחררת - אולי מכיוון שהבנקים הגדולים לא משתתפים ברעיון המקורי, והשאירו אותנו עם שני בנקים בלבד (הבינלאומי ודיסקונט), אחרי שמזרחי טפחות ויתר על התענוג (היו בעבר קרנות עוקבות במחלקת השקעות של מזרחי).

בתי ההשקעות שנענו לאתגר, ומנהלים קרנות העוקבות אחר מערך ההשקעות של שני הבנקים האלה, הם השחקנים הגדולים בתעשייה, כמו פסגות, מיטב, מור, ילין לפידות, אנלסט, אי.בי.אי, אקסלנס, אלטשולר שחם, מגדל, הראל ואחרים. ואם מישהו רוצה לבחון איך בתי ההשקעות מתמודדים עם מדיניות השקעות חיצונית להם, הוא מוזמן לבצע "ליגה" (כפי שנקראת בשוק תחרות תשואות בין המנהלים השונים) בכל אחד ממסלולי הסיכון.

תיק 1 עוקב בנקים הוא, למעשה, תיק השקעות אג"חי ללא מניות, ונמצא בקטגוריה של אג"ח כללי בארץ ללא מניות; תיק 2 עוקב בנקים הוא תיק אג"ח כללי בארץ עד 20% מניות; ואילו התיק הפופולרי ביותר הוא בקטגוריית אג"ח כללי בארץ עד 30% מניות (תיק 3).

היתרון מבחינת בתי ההשקעות הוא ערוץ נוסף לגייס כסף מיועצי ההשקעות בבנקים, שגם כך ניזונים ממחלקת ההשקעות של הבנק שלהם. מבחינת הבנק, מעבר לכך שמן הסתם הקרנות האלה של כל בית השקעות אמורות להיות מתופעלות אצלו, היתרון הוא שיש קרנות נאמנות שהן למעשה תיקים מנוהלים, שבהן הבנק מעביר למנהלי הקרנות את נקודת המבט שלו על השווקים, במוצר שמהווה תיק השקעות לכל דבר ללקוחות ה- Retailשלו.

כדי לבחון את ההבדלים בין הבנקים, השוויתי את הקצאת הנכסים בתיק 3 - התיק הפופולרי ביותר של שני הבנקים - יחד עם ההקצאה הממוצעת בקטגוריה שמהווה את תוחלת ההשקעה של שאר קרנות הנאמנות המנוהלים בבתי ההשקעות (ראו תרשים).

בנקודה הנוכחית, למשל, הבנק הבינלאומי נמצא עם החשיפה הנמוכה ביותר לחוב חברות, והגבוהה ביותר לחוב ממשלתי, וברכיב המניות הוא יחסית מאוזן בין המניות המקומיות למניות בחו"ל. דיסקונט, לעומתו, מוטה לחוב הקונצרני, ובמניות מעדיף באופן מובהק את החשיפה לחו"ל על פני המניות המקומיות. שאר הקרנות בקטגוריה עם חשיפה הפוכה ברכיב המניות לזה של בנק דיסקונט, וגם מנהלים את רכיב החוב במח"מ (משך חיים ממוצע) גבוה משמעותית מהמח"מ של קרנות עוקבות הבנקים.

לחובבי התחרות, בתי ההשקעות מיטב דש, איילון ואלטשולר שחם השיגו את התוצאות הטובות ביותר בתיק 3 של בנק דיסקונט מתחילת השנה הנוכחית הקשה; ואילו אנליסט, אילים וקסם אקסלנס עשו זאת בתיק 3 של הבנק הבינלאומי.

תשואות שליליות לתיקי הבנקים השנה

כשעושים זום-אאוט ובוחנים את החלטות המדיניות, ניתן לראות שזה היה דווקא רעיון לא רע להיצמד לקו ההשקעות של הבנקים. בשנה הנוכחית, כשמשקיעים בוחנים את תשואת ההשקעה שלהם עם אוכל בפה, וקיים סיכוי גבוה שיגמרו חלילה עם תמרון היימליך, תיקי 3 של הבנק הבינלאומי עמדו על תשואה שלילית של מינוס 2.8% (נכון לסוף יום המסחר 19 ביולי 2020) בלבד. אלה מספרים טובים אף מהממוצע בתעשיית ניהול התיקים בתיקי ה-30% מניות. תיקי דיסקונט עמדו על תשואה שלילית של מינוס 3.9% לאותו מועד, ואילו התוצאה הממוצעות של הקטגוריה עצמה מוגדרת בנימוס "לא משהו", והתמקמה אחרונה בתשואה ממוצעת של מינוס 5.2%.

גם פתיחת בחינת התשואות לשנתיים האחרונות מציבה את מחלקת ההשקעות של הבינלאומי ודיסקונט מעל לממוצע בקטגוריה, רק שהפעם הפערים נמוכים יותר.

לסיכום, אם נחזור למודל הניהול תיקים 2.0 שבו פתחנו, ובדרך לכבוש, ככל הנראה, נתח לא מבוטל מכספי משקיעים קמעוניים, מעניין יהיה לראות האם הבנקים ירצו להגיב למכשיר החדש, שמהווה תחליף גם לייעוץ הבנקאי.

צריך לזכור שכאשר בנק מפנה לניהול באחד מתיקי המודל החדש שמקדמת רשות ני"ע, הוא למעשה חולק דאטה עם בית השקעות. להבדיל מהשקעה בקרן נאמנות רגילה, בית ההשקעות שינהל תיק בעזרת המודל, מקבל לקוח חדש עם פרטים מלאים. הוא יידע לקבל מידע על מצבו הפיננסי, ואפשר שיידע מה לעשות עם זה במוצרים אחרים שהוא משווק.

בהחלט יכול להיות ש"תיקי השקעות בנקאיים" המנוהלים על ידי בתי ההשקעות, אבל עוקבים אחר הוראות מחלקת המחקר של הבנקים, שגם משקפים טוב יותר את נקודת המבט של הבנקים על השווקים (וכפי שניתן לראות בשנים האחרונות, יש להם מה למכור), וגם משאירים את הלקוח בלעדי לבנק - יהיו מעניינים גם לבנקים הגדולים. אלה, בעזרת החברות לניהול קרנות נאמנות של בתי ההשקעות, יכולים לשווק את מערך הייעוץ ומערך ההשקעות שלהם לצרכנים. 

הכותב הוא מנכ"ל נוסטרו החלטות השקעה בע"מ, מלווה ועדות השקעה/כספים ודירקטוריונים בניהול ההשקעות הפיננסיות והריאליות. אין לראות בסקירה ובאמור בה תחליף לייעוץ השקעות כהגדרתו בחוק.