הגיע העת לחישוב מסלול מחדש לכלכלה הישראלית

המילים הבאות אינן פוליטיות, ואינן מבטאות השקפות ימין או שמאל. הן נכתבות בהכרה שמדינת ישראל עומדת בפני תקופה הרת-גורל בהתמודדות עם ארבעה אתגרים מיידים, שלובים זה בזה: בריאותי, כלכלי-חברתי, גיאו-פוליטי וביטחוני. ללא התייחסות לכולם ב"ניו-דיל" כולל, נקרוס. ממש כך.

האתגר הבריאותי מיידי ומאיים. ישראל היא מדינה "אדומה", והדילמה אם "לסגור" אותה לפני החורף, אמיתית. בחורף נתקשה לבודד חולים ולטפל בהם. גם בחורפים רגילים המערכת מוצפת בדלקות ובשפעות. אז איך תיראה המערכת עם אלפי פונים לבתי-חולים החשודים בקורונה. להישארותנו כמדינה "אדומה" יהיו השלכות קשות לטווח ארוך.

לכן, אין מנוס מהחרפת האכיפה, ומגיוס כוחות מאסיבי להרחבת הבדיקות והסקרים. חשוב להציב יעד שאפתני של בדיקות ביום, ולתקצב אותן כדי לזהות מיד חולים ולבודד אותם מידית. חובה להפעיל כעת את קופות-החולים הערוכות לכך. ואם המגמה "הרעה" לא תיעצר החודש, נצטרך לשוב לסגר.

אך הסגר חייב להיות חכם, מבוסס על עשרות-אלפי בדיקות ומידע מיידי. יש להפעיל ביעילות את השלטון המקומי ויכולותיו, כדי לסייע לאזרחים פרטנית. ולמרות המחיר, נהיה חייבים "לשפוך" כסף במהירות וביעילות להרגעת הציבור. אחרת, הנזק הכלכלי-חברתי יהיה מתמשך וגדול יותר.

המשבר הכלכלי דורש הסתכלות אסטרטגית. כלכלת ישראל נבנתה ל"עולם שטוח", גלובלי; מבוססת טכנולוגיה, על כך שניתן לגייס משאבים חיצוניים בשוקי העולם, ואחר-כך למכור או להנפיק את הטכנולוגיות לענקים בינלאומיים.

נראה, שהעולם מתכנס לגושים, ובצדק. הטיפול במשבר הכלכלי נמצא בשלב הטיפול בהלם. ארה"ב מתכנסת לעצמה; אירופה מקימה קרנות לשיקום כלכלותיה והופכת לגוש; סין מתאוששת ומנצלת זאת לקידום הכלכלה לטובתה.

ישראל אינה חלק מאף גוש; והעולם ישרוד גם בלי ההייטק שלנו. חייבים לבצע מיד בדק-בית, שיביא לחישוב מסלול מחדש לכלכלה, וייתכן שנחזור שנים לאחור. צרפת משקיעה סכומי עתק בהסבות ובהכשרות מקצועיות. גם ישראל חייבת לעשות זאת, בעיקר בתחומים עם יתרונות יחסיים שתהיה להם דרישה בעולם ה"פוסט-קורונה".

כששירתי כמנכ"ל משרד ראש הממשלה, ביצענו חשיבה אסטרטגית בכיוונים אלו: זיהוי היתרונות היחסיים והשקעה בתחומים כגון בשוקי טכנולוגיות המים, ה"פוד-טק", האנרגיה לצד הסייבר והביטחון. את המשאבים שלצערי ידוללו בגלל המשבר, יש להכווין בתבונה, לצד השקעות בתשתיות חיוניות כתקשורת וכתחבורה. כיוון ברור יכוון גם את המוסדות הפיננסיים והמשקיעים למקומות עם פוטנציאל צמיחה.

המשבר הפוליטי מקשה על הפעולות הנדרשות. ממשלה גדולה ומסורבלת, שבה ראש הממשלה נאלץ להתמודד בחלק הארי מזמנו בהליכים משפטיים, שלחבריה אין אמון זה בזה, תתקשה להיות יעילה ולרכוש את אמון הציבור, ועלולה להיגרר לבחירות לא-רצויות.

אם נשארה בהם מידת הגינות, על חברי הממשלה להסכים לתקציב דו-שנתי (שבימים כתיקנם איני מחסידיו) שיקנה מידה של יציבות וודאות.

לצד אלה, והמלחמה בנגיף, יש לנו עוד כמה אתגרים. איראן, החיזבאללה והחמאס עדיין מהווים איום, ואם תחול אצלם הידרדרות בריאותית וכלכלית, הם עלולים להסיט את הפוקוס לאלימות. קשה לי לכתוב זאת, אך אני מקווה שהמוטיבציה הזו לא תבוא מקירבנו. מבצעים צבאיים הם גם דרך להסיט זעם ציבורי ואיומים פנימיים.

אתגרים משולבים אלו דורשים תוכנית מיידית המבוססת על העקרונות הבאים:

1. אחידות הפיקוד (ראש הממשלה ומשרדו) ואחידות הביצוע - גיוס משרד הביטחון ורשות החירום הלאומית (רח"ל).

2. מהירות ונחישות בביצוע - אם ניאלץ לסגור חלקית את הכלכלה, הפיצוי הכלכלי חייב להיות נדיב ומהיר בלי ביורוקרטיה.

3. גיוס כוחות ענק לטובת בדיקות, סקרים ומידע מלא. המדינה משלמת למאות-אלפי מובטלים וחל"תים, אז ניתן לנצל כוחות אלו לטובת האטת ההדבקה ויתר-פיקוח.

4. גיוס צוות אסטרטגי מהמעלה הראשונה לחשיבה כלכלית מחוץ לקופסה, והשקת תוכנית לאומית ("ניו-דיל").

אני בטוח שכמו שעשינו תמיד, רובנו היינו מתנדבים למשימות אלו, בתנאי שהיינו מבינים-מאמינים שהמערכת כולה תומכת בהן. כי אין ברירה ואין זמן. 

הכותב כיהן בעבר כמנכ"ל משרד ראש הממשלה