"היום שבו הפכתי לעצמאית היה היום השחור בחיי"

כשיצאה לפנסיה פתחה אסתר מיכאלי בת 67, עסק קטן כדי לתמוך בילדים ובנכדים. "עבדתי כמעט 40 שנה ככוח עזר בבית החולים הרצפלד בגדרה. עם הפנסיה, קיבלתי החלטה שבסופו של דבר תתברר כיום שחור - משכתי את כל הכסף שהיה לי, את כל הקרנות, כדי לפתוח עסק, שאותו אוכל להשאיר אחר כך למשפחה. השקעתי הכול ופתחתי מקום קטן בשם 'ממתקי אליה' - פיצוציה למכירת ממתקים, סיגריות, מסירת דואר ועוד.

"התחלתי לעבוד שם ואפילו שכנעתי את הבן שלי לעזוב את העבודה שלו ולהצטרף אליי. קראתי למקום על שמו של בעלי ז"ל שנהרג באסון מעלית לפני כמה שנים. אבל מפה הכול רק התדרדר. בהתחלה הלך לנו לא רע יחסית, והקשיים היו רגילים לעסק מתחיל. עם הזמן הבנתי שזה יותר קשה ממה שחשבתי וביקשתי מבעל המקום ששכרתי להשתחרר מהחוזה, אבל הוא סירב בתוקף. האמת היא שהוא צדק - אני חתמתי בלי לקרוא ולהבין את כל ההשלכות. אז המשכתי להפעיל את המקום למרות הקשיים בהכנסות, ובכל חודש לקחתי הלוואה כדי להתמודד, ושרדתי".

אלא שהמצב הקשה אליו נקלעה מיכאלי, החמיר הרבה יותר בפרוץ משבר הקורונה. "עם המשבר - במשך שלושה חודשים לא יכולתי בכלל לצאת מהבית. היה סגר ואני כבת מעל גיל 65 לא יצאתי, והמקום היה סגור לחלוטין. לאט לאט הגעתי למצב קשה הרבה יותר. המקום סגור, ואני לקחתי הלוואות מכל העולם, והגעתי אפילו עד לשוק האפור. אין לי מוצא, ופעמיים כבר ניסיתי להתאבד. היום אני כבר במצב שבו אני מקבצת נדבות כדי להחזיר חובות".

המדינה עזרה בפעימות השונות?
"קיבלתי 3,000 פעם אחת ו-4,000 בפעם השנייה. זה עזר לי לשלם את חשבון החשמל באותה התקופה. בעבר חיינו חיים טובים מאוד. היה לנו בית משלנו שמכרנו. מאז המצב הדרדר. אם היה לי היום לפחות בית משלי הייתי יכולה למכור אותו ולצאת קצת מהתסבוכת, אבל אני גרה בשכירות יחד עם הבן שלי ומשפחתו - אשתו שחולה בניוון שרירים והילדים. הוא עובד בעבודות מזדמנות, ואת העסק בכלל פתחתי כדי לעזור לו. היום שבו הפכתי לעצמאית היה היום השחור בחיי".

עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il