לא לבזבז משבר טוב: זו ההזדמנות להחזיר את שכר הספורטאים הבכירים לשפיות

1. כדי להבין כמה שנים לאחור חזר עולם הספורט בעקבות הקורונה אפשר להסתכל על מה שמתרחש בימים אלו בליגת הבייסבול האמריקאית (MLB). השכר הממוצע של השחקנים שיפתחו את עונת 2020 יעמוד על 1.29 מיליון דולר. זה נשמע אולי לא רע, אבל הפעם האחרונה ששילמו שכר כזה בליגה הייתה בשנת 1996.

בעלי הקבוצות ב-MLB, כמו בהרבה ליגות אחרות בעולם, יודעים ש"עונת הקורונה" תעלה להם ביוקר. ההערכות של הבעלים בליגת הבייסבול דיברו על הפסדים של 4 מיליארד דולר אם העונה תצא לדרך. במילים אחרות, הפסד ממוצע של כ-130 מיליון דולר לכל קבוצה.

הסיבה העיקרית היא כמובן שכר השחקנים - מרגע שהעונה יוצאת לדרך צריך לשלם שכר. מצד שני, איפה ההכנסות של הבעלים שישלמו את השכר הזה? מה יצא להם מזה שהליגה עובדת? כרטיסים ומנויים לא נמכרים, תאי הצפייה היוקרתיים ריקים, אי אפשר למכור בירה ונקניקיות באצטדיון. כך נוצר מצב מוזר שהבעלים מדברים בקול רם שהאופציה האופטימלית מבחינתם היא לסגור הכול עד יעבור זעם ויימצא חיסון.

כך החל מאבק שנראה כמו זירת מסחר בשוק בין ארגון השחקנים לבין הבעלים. השחקנים רצו לשחק כמה שיותר משחקים, מאחר שכל משחק שווה להם את חלקו מתוך עוגת השכר השנתית. הזמן עבר, נזרקו הצעות לשולחן, ובסופו של דבר הוסכם על עונה של 60 משחקים, במקום 162 משחקים בעונה רגילה. המשמעות: השחקנים איבדו 63% מהשכר השנתי, ובסך הכול הם יזכו ל-1.5 מיליארד דולר במקום 4 מיליארד דולר שאמורים היו לקבל העונה.

הקהל לא הזיל דמעה על השחקנים ותמך דווקא בבעלי ההון. אפשר להבין את זה - בליגות המקצועניות בארה"ב יש כיום 39 שחקנים שמרוויחים שכר שנתי ממוצע של 30 מיליון דולר, כולל חוזים כמו של קווין מהומס שחתם לאחרונה בקבוצת הפוטבול קנזס סיטי צ'יפס על חוזה של 503 מיליון דולר ל-12 שנים.

קורט בדנהאוזן כתב ב"פורבס" ש"שחקנים בליגת הבייסבול, שנהנים משכר שנתי ממוצע של 4 מיליון דולר לא צריכים סימפטיה, בזמן שיש 40 מיליון אמריקאים שנמצאים מחוץ לשוק העבודה בגלל מגפה העולמית".

אבל בכל זאת היה מעניין לראות את המספרים וכמה שווה עונה מקוצרת לשחקנים הגדולים. למשל, חמשת השחקנים שמרוויחים את השכר הגבוה ביותר בליגת הבייסבול יפסידו בעונה הזאת 108 מיליון דולר בתשלומי שכר בלבד. במקום שכר שנתי של 35-36 מיליון דולר הם יצנחו לאזור 12-13 מיליון דולר. רחמנות.

בכל אופן, זו הדרך של הבעלים להקטין את ההפסדים שלהם: לכווץ את הליגה כמה שניתן על מנת לא לשלם שכר לשחקנים.

2. אופ"א מזהירה בכל שנה מחדש ששכר השחקנים הפך לגורם המרכזי המסכן את קיומן של קבוצות הכדורגל באירופה. לפני קצת פחות מעשור עמד סעיף השכר בכדורגל האירופי על שיעור מסוכן של כ-65% מההכנסות, הרבה מעל המודל "המומלץ" של סביבות ה-50%. אחרי שהוכנע מעט בזכות רגולציית הפייננשל פייר-פליי של אופ"א הוא שוב במגמת עלייה ומאיים לפרוץ את רף ה-65%.

בתקופת הקורונה עסקו בקבוצות האירופיות בהתקוטטות מול השחקנים על קיצוץ בשכר. בקבוצה הזאת קיצצו יותר, בשנייה פחות. ההתקוטטויות האלו בעיקר המחישו מדוע מודל השכר האמריקאי הוא טוב יותר - הוא מעוגן בהסכמים קיבוציים והשינוי בשכר צמוד להכנסות של הקבוצות. כלומר, בתקופות כמו הקורונה המנגנון פועל באופן כמעט אוטומטי ומקטין את שכר השחקנים במקביל לירידה בהכנסות של הבעלים.

 טורקיה וישראל בראש

בשגרה המודל האמריקאי מייצר פלטפורמה כלכלית שכולם נהנים ממנה: שכר השחקנים בכל הליגות האמריקאיות הגדולות מזנק לשמים (כאמור, חוזים של חצי מיליארד דולר לשחקן נחתמים), ובמקביל גם הבעלים נהנים מההחזקה בקבוצה - בעונת 2019 מתוך 123 הקבוצות בארבעה הליגות המקצועניות הגדולות NBA , NHL , NFL , MLB ) 114 את העונה ברווח תפעולי. הרווחים השנתיים הקבועים הללו מקפיצים את שווי הקבוצות, ואם מישהו מהבעלים בארה"ב בוחר באקזיט זה נראה למשל כמו העסקה למכירת יוסטון רוקטס מה- NBA - קבוצה שנרכשה בשנת 1993 ב-85 מיליון דולר ונמכרה בשנת 2017 עבור 2.2 מיליארד דולר.

בכדורגל האירופי מדברים כבר שנים על כך שהיו רוצים להפעיל מנגנונים של הגבלות שכר, אבל חוקי חופש העיסוק של האיחוד האירופי מונעים מהלך כזה. וכך במהלך הקורונה כל קבוצה צריכה לעשות את מלחמת השכר לעצמה. השבוע אפשר היה לראות את העיוותים שנוצרים - ארסנל האנגלית, שהודיעה כי נפגעה מהקורונה באופן חמור במיוחד, דיווחה על כך שהיא מתכוונת לפטר 55 עובדים מהמועדון, זאת בזמן שבאותם ימים ממש דווח כי המועדון מנהל מו"מ להעלאת שכרו של הכוכב פייר אובמיאנג לסביבות 250 אלף ליש"ט לשבוע כדי למנוע ממנו לעזוב.

3. גם בישראל סעיף השכר בכדורגל הוא בעייתי. דוח הבנצ'מרקינג של אופ"א לשנת 2020, חושף כי 78% מההכנסות של קבוצות הכדורגל מופנים לשכר השחקנים. טורקיה היא היחידה שמקדימה את ישראל ברשימה, והכדורגל שלה נמצא בקריסה בדיוק בגלל זה.

בישראל נראה שהקורונה באה בדיוק בזמן כדי להחזיר את העסק לפרופורציות. כדי לקבל את רשת הביטחון מהאוצר בסך 75 מיליון שקל לעונה הבאה נדרשו הקבוצות להציג הסכמים חדשים שמראים קיצוץ של 30% בשכר השחקנים. חלק מהן ניצלו את הסיטואציה המשברית עד הסוף והנהיגו קיצוצים של 50% לקראת העונה הקרובה. אם כבר, אז כבר. 

החדשות בקצרה

1. קבוצת הבייסבול שעקפה את טראמפ

דונלד טראמפ חתם בשבוע שעבר על צו נשיאותי שאוסר תוך 45 ימים על חברות בארה"ב לחתום עסקאות עם החברה הסינית המפעילה את אפליקציית טיקטוק. ומה עושה בתגובה קבוצת הבייסבול ניו יורק יאנקיז - אחד ממותגי הספורט הכי אמריקאים - ממהרת לחתום על עסקת חסות בסך 10 מיליון דולר עם טיקטוק.

בתקשורת האמריקאית מדווחים כי המו"מ בין הצדדים מתנהל כבר כחצי שנה, אבל היאנקיז היו נחושים להשלים אותו למרות הצעדים האחרונים של טראמפ בשל הרצון לקרוץ לקהל הצעיר. ההערכה היא כי היאנקיז מיהרו לחתום על ההסכם לפני שהצו הנשיאותי ייכנס לתוקף.

הבייסבול האמריקאי סובל אולי יותר מכל ענף אחד מבריחה של קהלים צעירים. הגיל הממוצע שצופה בליגת הבייסבול האמריקאית, לפי מחקרים שנעשו שנים האחרונות, עומד על 57 - הענף "הזקן" ביותר מכל ליגה אחרת בארה"ב.

היאנקיז נחשבים לקבוצות הספורט בעלת השווי השני הכי גבוה בעולם הספורט - מוערכת ב-5 מיליארד דולר לפי "פורבס", והכניסה ב-2019 סך של 683 מיליון דולר.

2. נותני החסויות כבר לא שומרים אמונים

אם בעבר הנטישה של מכבי ת"א בכדורסל את עלית אחרי 39 שנים נראתה כמו רעידת אדמה, המעבר השבוע של המועדון לחסות ראשית עם פלייטיקה אחרי חמש שנים עם פוקס נראית כמו עוד אירוע שגרתי בחייו של מועדון ספורט. ממש כמו שנדיר למצוא כדורגלנים או כדורסלנים שנתקעים קריירה שלמה בקבוצה אחת, גם קבוצות ספורט לא רואות שום יתרון בנאמנות לנותן חסות ספציפי.

בשני העשורים האחרונים הולכים ומתקצרים משך ההסכמים שנחתמים בין חברות מסחריות לקבוצות ספורט, ועל פי הערכות נגיף הקורונה יאיץ תחלופה וחתימת הסכמים חדשים. למשל, בקרב מגזרים עם נוכחות חזקה בשוק הספורט כמו חברות תיירות ותעופה, שספגו מכה אנושה ולא יוכלו להמשיך ולשלם מיליוני דולרים בשנה בתמורה לנוכחות על חזית חולצת המשחק.

המועדון היחיד כמעט בעולם הספורט המקצועני ששומר על אמונים ברמה היסטורית עם שני נונתי החסות הגדולים שלו הוא באיירן מינכן - ההסכם עם חברת ההלבשה אדידס שהחל ב-1973 הוארך עד שנת 2030, וההסכם עם נותנת החסות הראשית דויטשה טלקום שהחל ב-2002 ירוץ לפחות עד שנת 2023. במקרה של אדידס מדובר ביותר מחסות - הקבוצה גם מחזיקה ב-8.3% ממניות באיירן מינכן.