משתפים ציוד וגם עובדים: הכלכלה השיתופית לא מתה, היא מרימה ראש בארגונים

עם פרוץ מגפת הקורונה, היו מי שהתחילו להספיד את הכלכלה השיתופית וניבאו את מותה, אומרת איילה צורף, יועצת ומרצה לכלכלה שיתופית ותחבורה שיתופית חכמה. אבל אז קרה דבר הפוך: "הכלכלה השיתופית הרימה ראש דווקא מהתחום הארגוני. ראינו גל של ארגונים בעולם שאומרים לעצמם, 'אנחנו יכולים לאמץ גישות מחשבה שיתופיות ולהחיל אותן על תחומי ההיסעים בחברה, על הנדל"ן, על משאבי אנוש, ציוד ועל תחומים נוספים".

 איילה צורף, יועצת ומרצה לכלכלה שיתופית / צילום: תמונה פרטית

מאמר שהתפרסם לאחרונה ב-MIT Sloan, אתר המאמרים והמחקרים של בית הספר לניהול של MIT, אפילו טען שכלכלה שיתופית כזאת היא אחד הכלים ליצירת מערכת הפעלה כלכלית חדשה. לטענת מחבר המאמר, נאבי רדג'ו, עמית מחקר בבית הספר לעסקים של אוניברסיטת קיימברידג' ויועץ לנושאי חדשנות, מגפת הקורונה דוחפת ארגונים לסוג כזה של כלכלה, אבל היא לא הסיבה היחידה.

כשהכלכלה העולמית מתכווצת, האי-שוויון ברמת שיא של 50 שנה בכלכלות המפותחות, ושינוי אקלימי אסוני בדרך, אומר רדג'ו, מתרבים הדיבורים על הצורך באתחול מחדש של הכלכלה, אבל לדבריו נדרש לא אתחול מחדש של מערכת קפיטליסטית מיושנת, אלא מערכת הפעלה חדשה.

"הגיע הזמן לחשוב יותר בגדול ויותר נועז. כדי לבנות ולתמוך בשרשרת ערך תעשייתית חדשה לחלוטין שמועילה באמת לבי אדם, לחברה האנושים ולכדור הארץ, אנחנו זקוקים למערכת הפעלה שאני מכנה כלכלה חסכנית או כלכלת חיסכון", כתב.

כלכלת חיסכון, הוא ממשיך ומסביר, חותרת לעשות יותר עם פחות, על ידי ניצול מיטבי של משאבים קיימים, כדי למקסם את הערך לכל גורמי העניין. אחת המגמות התומכות בכלכלת חיסכון כזאת היא כלכלת שיתוף B2B, כלומר, שיתוף בין עסקים, לצד הקמת מיקרו-מפעלים שמעודדים ייצור מקומי קרוב לצרכנים ואימוץ העקרונות של כלכלה מעגלית כדי לייצר מוצרים מפסולת ממוחזרת.

30 עסקים חולקים ציוד ושירותים

"חברות עם חזון מעצבות את כלכלת ה-B2B על ידי שיתוף המשאבים והנכסים הפיזיים והלא-מוחשיים שלהן", נכתב במאמר. "בכך שהן מנצלות אותם במלואם, הן יכולות למקסם ערך, לייצר הכנסות חדשות, לצמצם דרסטית את הבזבוז ולהגדיל את האפקט החיובי שלהן על החברה האנושית. שוק השיתוף הזה עשוי להיות שווה בפוטנציה כמה טריליוני דולרים".

באירופה ובאסיה יש כמה דוגמאות לכלכה שיתופית כזאת. בהודו, פלטפורמת EM3 Agri Services נותנת למשקים חקלאיים קטנים גישה לפי ביקוש לציוד כמו טרקטורים ושירותי ניהול יבולים על בשיטת "שלם וצא". ב-Les Deux Rives, רובע עסקים בלב פריז, 30 עסקים נבחרים מתחלקים בשטח משרד, ציוד ושירותים, וממחזרים/משדרגים פסולת בתהליך משולב וסינרגי. בהולנד, פלטפורמה של Floow2 מאפשרת לארגונים לשתף ציוד עסקי, ובתי חולים, למשל, יכולים לשתף במכשור הרפואי והשירותים שלהם.

מיזם העובדים שגם אמזון שותפה בו

השיתוף אינו מוגבל לנכסים פיזיים. ארגונים יכולים גם לחלוק עובדים אלה עם אלה. בצרפת, לדוגמה, פועלת Vénétis, אגודה של 360 עסקים צרפתיים קטנים ששוכרת מומחים בתחומים מגוונים כעובדים במשרה מלאה ומחלקת אותם על בסיס פרויקטים בין העסקים החברים. 

"לפני הקורונה, סטארט-אפים שעסקו בכלכלה שיתופית בתחום משאבי אנוש זכו לגלים של ביקורת בכל הקשור לשיתוף עובדים", אומרת צורף, "הרי עובדים הם לא 'משאב' שמניידים אותו ממקום למקום. זה לא רכב, מקדחה או משרד. אבל בעידן הקורונה כל השיח השתנה, ויש לא מעט יוזמות בעולם של ניוד עובדים מארגון לארגון, ולו כדי להמשיך לספק מקומות עבודה ופרנסה. חברות מסחריות, במקום לפטר את העובדים או להוציא אותם לחל"ת, מחפשות להם מקום עבודה חלופי בחברה מקבילה.

"היוזמה הכי גדולה בתחום הזה היא של חברת אקסנצ'ר, שיחד עם עוד הרבה מאוד חברות אמריקאיות (בהן אמזון, הבנקים הגדולים, חברות טלקום ועוד) מעודדת עובדים לעבור מחברה לחברה באמצעות פלטפורמת People + Work Connect. זה פורץ דרך ומיזם שהפך את השיח משלילי לחיובי".

גם בישראל מתחילים לראות פרויקטים ארגוניים שמאמצים את הגישות השיתופיות האלה. הקורונה נתנה להם דחיפה, אבל הם עשויים עוד לגדול אחריה.

שיתוף ציוד: אפליקציית השיתוף של יחידות צה"ל

בשורת הכלכלה השיתופית הגיעה גם לצה"ל, אחרי שתא"ל פיני בן מויאל, ראש חטיבת לוגיסטיקה, שמע הרצאה של איילה צורף, לפני שנתיים. "אמרתי שאני לא יכול שהדבר הזה יעבור לידי וביקשתי רשות מהאלוף שלי לעשות עם זה משהו. הוא אמר לי בהצלחה, ומשם התחיל מסע מופלא של שיתוף שמתחילים לראות את הפירות שלו".

 בסיס צה"לי / צילום: רויטרס

הפרויקט הראשון בצה"ל היה אפליקציית WeShare, שעלתה לאוויר באופן ניסיוני לפני כשנה ומאפשרת לשתף ציוד ושירותים בין יחידות שונות שנמצאות בקרבה גיאוגרפית. האפליקציה מאפשרת לכל יחידה להעלות את הציוד שאינה זקוקה לו באותה נקודת זמן.

"כשיחידה שמתאמנת ברמת הגולן מחליטה לשאול אוהלים מהמרכז הלוגיסטי", מסביר אל"מ שגיב שרביט, ראש מחלקת תכנון ובקרה באגף טכנולוגיה ולוגיסטיקה, "היא צריכה להוציא משאית לטירת הכרמל, שזו הובלה ארוכה שצורכת הרבה דלק. בו בזמן יכול להיות שבמרכז רמת הגולן מתאמנת יחידה שיש לה אוהלים שהיא לא זקוקה להם ביומיים שבהם היחידה השנייה זקוקה להם. כל הרעיון של WeShare הוא שכל יחידה תעלה את הפריטים הנמצאים בתת-ניצול אצלה".

 אל"מ שגיב שרביט / צילום: דובר צה"ל

לדברי שרביט, יש פה כמה מעגלים של התייעלות. "לדוגמה מקדחה - אין השאלה של הפריט הזה, אז צריך לרכוש אותו גם אם השימוש בו מוגבל בזמן. השיתוף מאפשר לי לחסוך את כל העלות. מעגל ההתייעלות השני הוא החיסכון בהובלה. במקום שיחידה שיושבת בצפון תשלח משאית לבסיס ציוד שיושב בתל השומר, היא יכולה לשלוח אותה משאית למרחק של 3-6 ק"מ מהבסיס ולחסוך את עלויות הנסיעה. המעגל השלישי הוא פישוט תהליכים. תהליך רכש מצריך אישור היררכי ופה בעצם נוצר הליך של יחידה מול יחידה.

"הגענו אפילו להשאלת משרדים או מגורים ללילה, לסידורי תפילה וספרי תורה והכנסנו עוד פריטים לעוד האפליקציה. אם מדובר במזון, אז בזכות האפליקציה הועברו 400 ק"ג של ירקות שעמדו להיזרק מיחידה ליחידה".

האם היחידות לא חוששות שהציוד יתבלה או ייהרס?
"עשינו מטבע וירטואלי חברתי שיתופי שנקרא פיקס, והוא מזכה את היחידה שמשאילה את הציוד ב'פיקסים' שמאפשרים להשתמש בהם בקבלת ציוד".

כעת עובדים בצה"ל על שיפור גרסת הדמו ולאחר מכן האפליקציה תצא לדרך באופן רשמי. "אנחנו בשת"פ עם משטרת ישראל, חברת חשמל, מוסד, שב"ס", אומר בן-מויאל. "שיתוף הפעולה יאפשר למשטרת ישראל להשתמש בציוד שלי תמורת פחות כסף, ואם אני אקנה משב"ס מיטות קומתיים זה יעלה לי פחות. באסטרטגיה העתידית זה הופך להיות מאוד משמעותי". 

שיתוף עובדים: עובדי H&M עברו לסופרפארם

עם פרוץ המשבר וסגירת המשק, הודיע הביטוח הלאומי שמעסיקים יוכלו להוציא את עם פרוץ המשבר וסגירת המשק, יותר מחצי מיליון איש הוצאו לחל"ת, וחברות רבות איבדו את הקשר עם עובדיהן. בקבוצת H&M ו-Daiso Japan בישראל, המעסיקה יותר מאלף עובדים, אימצו פתרון יצירתי: הם מצאו לעובדי H&M עבודה ברשתות אחרות: סופרפארם ושירות הסופר אונליין קוויק, ששיוועו לידיים עובדות.

 עובדי H&M / צילום: בן אדרי

"ב-14 במרץ קיבלנו הודעה מהמדינה שסוגרים הכול", מספרת שימרית אליפז אריה, סמנכ"לית משאבי אנוש בקבוצת מאץ', זכיינית הקבוצה. "קצת לפני כן הבנו לאן הרוחות נושבות והתחלנו לחשוב על פתרונות בכמה זירות. היה לנו חשוב לשמור על הצוות ולהבטיח לו רצף תעסוקתי. אחת החברות שלקבוצה יש בעלות חלקית בה היא סופרפארם, שהפכה להיות חיונית. הם היו צריכים עובדים ויש להם 260 סניפים. והצענו לעובדים שלנו לעבוד שם".

 שימרית אליפז אריה, סמנכ"לית משאבי אנוש בקבוצת מאץ' / צילום: תמונה פרטית

כמה מהעובדים נענו להצעה?
"כ-20%. הייתה בהלה מהמצב. יש לנו חבר'ה צעירים שגרים עם ההורים והם לא רצו לסכן אותם, וגם עובדים עם צרכים מיוחדים שהם אוכלוסייה בסיכון. כיבדנו כל מי שלא רצה. בקוויק, שעושה משלוחים מהסופרים הכינו להם תוכנית חניכה מהירה. קיבלנו פידבקים מאוד טובים על העובדים, רצו להשאיר אותם אצלם".

העובדים שנענו להצעה נשארו עובדי H&M. לדברי אליפז אריה, השכר והזכויות הסוציאליות שלהם לא נפגעו. המשכורת עברה דרך החברה, ואם היה פער היא השלימה אותו. "העובדים שלנו הרגישו תחושת ערך ומשמעות", היא אומרת. "קיבלנו מהם מכתבים מרגשים. לא ראו את זה כדבר טריוויאלי והייתה הכרת תודה".

  מה אתם הרווחתם מכך?
"קודם כול, פרנסה לעובדים שלנו, אחר כך הורדת הנטל מהמדינה. אנחנו המשכנו את הקשר איתם והם חזרו מהסופרפארם הביתה. זה חיזוק היחסים בין העובדים למעסיק. אנחנו הולכים על חוט דק, לא יודעים אם יהיה סגר שוב. אנחנו בקשר עם סופרפארם, שישמחו לקלוט שוב עובדים. הקורונה מלמדת אותנו הרבה דברים: מידתיות, גמישות, שותפות וערבות הדדית - זה אחד הדברים המרכזיים".

מערכת היסעים: תחבורה חכמה לחיילים ולבתי חולים

צמצום התחבורה הציבורית בימי הקורונה דחף כמה ארגונים לייעל את מערך ההיסעים שלהם. בבתי החולים וולפסון ושיבא, לדוגמה, בוחנים היום דרכים לייעל את מערך ההיסעים של העובדים, וגם בצה"ל הוציאו לדרך פרויקטים גדולים בתחום הזה.

לדברי בנימין למדן, מנהל פרויקטים בהנהלה האדמיניסטרטיבית בוולפסון, "יש לנו 600 חניות לעובדים ו-2,700 עובדים", הוא אומר. "בקורונה זה החמיר כי לא הייתה תחבורה ציבורית ולא היה מקום לזוז בחניה. המטרה היא לנהל את זה בצורה יותר חכמה ומדויקת. החזון הוא שבעתיד גם מטופלים שלנו יהיו חשופים למערכת ויוכלו להזמין בה מקום".

 סרן נועם ברייט / צילום: דובר צה"ל

כעת בוחנים בוולפסון הצעות מחיר לחברות שייעלו את התהליך הזה. אחד הסטארט-אפים שעוסקים בכך הוא שיפט, חברה בבנימינה שהקים יובל דנין. המערכת של החברה מקבלת דרישות מהעובדים, בונה את הנסיעות ומשתפת אותן בין האנשים. "בפארקי הייטק, לדוגמה, יש משרדים בשתי קומות שונות עם מערכת היסעים נפרדת, אבל עובדים בשתי החברות יכולים להיות שכנים ולא לדעת מזה. מידע כזה יכול להוזיל משמעותית את השירות ללקוחות", אומר דנין.

בצה"ל הוציאו לדרך בימי הקורונה את פרויקט "שאטל" בעזרת שיפט. "הבנו שאנחנו חייבים להרים מערך היסעים פנימי שלנו", אומר תא"ל בן-מויאל. "מצאתי את עצמי יושב בשישי בצהריים ושובר את הראש איך האוטובוס רואה את החייל ואיך החייל רואה את האוטובוס. הרמתי טלפון לאיילה (צורף) ולאורלי מאקומושן (אורלי סול דהאן, מנהלת קהילת התחבורה החכמה באקומושן), ואמרתי להן, 'אני צריך בזריזות אפליקציה שתאפשר לחייל לראות את התחנה הקרובה אליו', וכשהוא כבר עלה על האוטובוס, אני רוצה לדעת. לקחנו חברת היסעים מבנימינה, ובתוך 12 שעות עלתה אפליקציה לגוגל. בתוך יום הבנו שאנחנו צריכים 250 אוטובוסים ובתוך שבוע ירדנו ל-66 'אמצעים' - אוטובוסים, מיניבוסים ורכבים אחרים. במונחים כספיים ירדנו מ-2.5 מיליון שקל ל-500 אלף שקל".

 מערך ההיסעים "שאטל" / צילום: צילום מסך

בהמשך, מתכננים בצה"ל אפליקציה שתעשה אופטימציה להסעות, כךשחייל יוכל להגיע עד הבית. "אני אחסוך 4,500 איש שיגיעו לתחנה המרכזית, וזו גם חוויית משתמש יותר טובה לחייל וחיסכון פוטנציאלי לצבא".

מיזם צה"לי נוסף שהחל לפני הקורונה והואץ במהלכה הוא "בדרכים": אפליקציה המאפשרת לחיילים ואנשי קבע "לתפוס טרמפ" עם אנשי קבע המחזיקים במכונית. לדברי סרן נועם ברייט מיחידת שחר, בית התוכנה הצה"לי לפיתוח מערכות ארגוניות באגף התקשוב וההגנה בסייבר, "יש פה שילוב בין שירות לפרט, חיסכון בדלק, קיימות וסביבה. כרגע התמריץ העיקרי של אנשי קבע לצרף נוסעים הוא השימוש בנתיב המהיר, ועל שולחן הדיונים יש תמריצים יותר משמעותיים כי אנחנו רואים את החשיבות בזה".