איום הבחירות לכנסת: במקרה הטוב המשבר יידחה

שרים בכירים בכחול לבן המשיכו להכריז השבוע שהם עומדים על קיום ההסכם הקואליציוני, כפי שנחתם לפני שלושה חודשים. אבי ניסנקורן, חילי טרופר, יזהר שי, ולמעשה כמעט כל שרי המפלגה, אמרו זאת בראיונות רדיו. "יש הסכם? בוא נעמוד בו", אמר טרופר, "גם לנו ההסכם הזה היה לא נוח, ולא רצינו את ההתעסקות עם הסיפוח".

שרים נוספים מכחול לבן חוזרים ואומרים זאת בשיחות פרטיות - תקציב ל-2021 מעניק יציבות ואין סיבה להפרת ההסכם הקואליציוני כפי שנחתם במאי 2020. "לפני שבליכוד יבקשו לפתוח את ההסכם, קודם שימלאו את ההסכם", אמרו בכירים במפלגה ל"גלובס".

שר הביטחון בני גנץ השתחרר מבית החולים אחרי ניתוח בגב, נסע לקריה ואמר: "נכנסתי לממשלת האחדות הזאת תחת ההסכם, לא בשביל לדאוג לנתניהו אלא בשביל לשרת את מדינת ישראל. אני מתכוון לעשות את זה למרות כל הטריקים והשטיקים". שר בכיר בכחול לבן פירט: "מי שהציע את זה במו"מ והסביר לנו למה צריך תקציב דו שנתי ביחד עם 2021 - היה נתניהו. הוא זה שאמר שזה נותן יציבות ואופק". שר נוסף אמר לנו: "המצב מייאש. גם אם מתגברים על השלב הנוכחי, מדובר בדחייה של המשבר בשלושה חודשים".

בליכוד, אחד מן הבכירים ביותר במפלגה זימן מספר כתבים לשיחת טלפון ותידרך: "כחול לבן הפרו את ההסכם הקואליציוני ברגל גסה בכל הנוגע להחלת הריבונות". אותו גורם האשים את שר החוץ גבי אשכנזי, "שלא החמיץ שום גורם בינלאומי כדי להסביר לו כמה הסיפוח גרוע", אבל הוסיף שלא בגלל גבי אשכנזי בוטל הסיפוח. יחד עם זאת, לדבריו "מבחינת האמון וקיום ההסכם זו התנהלות שהייתה פגיעה בדבר הכי מרכזי שקיבלנו".

בנושא הסיפוח, כמו בנושא התקציב, בליכוד מזייפים. בהסכם הקואליציוני, על הניסוח המסורבל והבעייתי שלו, הוגדר הסיפוח כמהלך שראש הממשלה נתניהו מעוניין בו ויוביל אותו. כפי שנכתב, נתניהו אמור היה להניע את הסיפוח באמצעות הצעת חוק פרטית שתונח מטעם ח"כ של הליכוד. הניסוח נבחר בקפידה, כדי שכחול לבן יוכלו להצביע נגד הצעת החוק בלי להפיל את הממשלה. כלומר, הצדדים ידעו וחתמו על כך שהסיפוח הוא פרויקט ליכודי, וליכודי בלבד.

עד ליום שני נותרו כ-24 שעות של עבודת מחוקקים. ביום ראשון בשעות הבוקר אמורה ועדת הכספים לדון בחוק של ח"כ צבי האוזר, שניתן לכנותו - 'חוק דחיית הקץ'. זהו חוק המשנה את הכלל הבסיסי של חובת העברת תקציב תוך 100 ימים מהקמת הממשלה. אין שם הסכמה בין הצדדים על תוכן התקציב הבא, אין שם הסכמה שלא מפרקים את החבילה, רק מתיחת גומי אלסטית של לוחות הזמנים, במדינה שמתנהלת ללא תקציב מזה כמעט שנתיים.

בשלהי 2020, ישראל עדיין נמצאת בתקציב המשכי (1 חלקי 12) של 2019, וזאת בשיאו של משבר כלכלי גדול ממדים. הפוליטיקאים הישראלים - הליכוד כמי שמפרים את ההסכם הקואליציוני במיוחד - מעדיפים לנהל את המדינה באמצעות העברות חלקיות וזמניות. זה משול למריחת משחה וכיסוי בפלסטר כטיפול עיקרי עבור גידול סרטני. ועדיין, יציאה למערכת בחירות במקום לתקן את החוליים הקיימים, היא כהזרקת חומרים רעילים לווריד, במקום ריפוי.

לא יוצאים נגד נתניהו

נתניהו לא ויתר על האופציה ליצור קואליציה במבנה שונה מזה הנוכחי, במקום לפזר את הכנסת וללכת לבחירות. נכון לשעה זו, לפחות שבעה ח"כים מכחול לבן, מחצית מתוך סיעה המונה 14 איש, קיבלו הצעות להתפצל ולעבור לגוש הימין. כדי שהאופציה הזו תתממש עבור נתניהו, הוא יהיה זקוק גם למפלגת ימינה עם נפתלי בנט בתוך הקואליציה, ובנוסף לשני ח"כים מתוך אותם שבעה. או אז הוא יבנה קואליציה של 61 איש, יעקוף את החוקים שהוא עצמו העביר לפני חודשיים ואמורים היו לסנדל אותו, יפר את כל התחייבויותיו ברגל גסה, וידהר לעבר השקיעה.

ספק אם הקומבינות הללו יכולות להתממש. הן לא הצליחו לנתניהו בשלוש מערכות בחירות. שני פוליטיקאים בלבד - אורלי לוי-אבקסיס ורפי פרץ - התפצלו כדי לחבור לתוך הליכוד, וגם השניים הללו לא הספיקו כדי להגיע ל-61 המיוחל, ועתידם הפוליטי נמחק.

משיחות בימים האחרונים עם שרים וח"כים בולטים בליכוד, כולם מביעים שאט נפש וזעזוע מההתדרדרות למערכת בחירות, אך לא מוכנים לצאת בגלוי נגד ראש הממשלה. אחד מהם בלבד, ח"כ גדעון סער, ניסה למנוע בגלוי מערכת בחירות לכנסת ה-23. הוא היה היחיד שלא רק דיבר נגד בחירות, אלא גם עשה. מספר ח"כים בליכוד הצטרפו אליו אז (השכל, קיש, שיר, עטיה, חיים כץ), אך הקבוצה כשלה מלהניע את אנשי השטח של הליכוד ואת צמרת המפלגה, נגד מערכות הבחירות החוזרות ונשנות. לסער יש קרדיט רב על אותו המהלך. כיום, אף אחד כבר לא מנסה לבלום את נתניהו. שיעשה בנו כרצונו, כולל התעללות באזרחי המדינה.

כאשר נחתם ההסכם הקואליציוני בין כחול לבן לליכוד, הייתה אצל נתניהו ציפייה שגנץ, אשכנזי וניסנקורן יתיישרו. ישתלבו בממשלה הפריטטית, אך יתאימו את עצמם לצרכים ולדרישות של הליכוד. בליכוד הורגלו במשך שנים ארוכות לנהל את ממשלותיהם לבד. המפלגות החרדיות מעולם לא הפריעו להם. עם ימינה של נפתלי בנט הם למדו להסתדר. חלוקת הכוח הפוליטי עם מפלגת שמאל-מרכז לא באה להם טוב, אפילו שחתמו על הסכם. אז מה אם חתמו. לנייר אין כל ערך, להתחייבות אין שום משמעות. כך, יש לא מעט אנשים בליכוד הרואים בבחירות רביעיות כורח המציאות. לשיטתם, אין להם ברירה.

המינויים הם הסיבה

ומה עומד מאחורי כל המהומה? "התקציב היה רק מסך עשן", אמר לנו שר בכיר מכחול לבן. "כל הסיפור הוא סביב מינוי פרקליט המדינה הבא, סביב משרד המשפטים".

שיטת מינוי הבכירים על פי ההסכם הקואליציוני מחייבת הקמת ועדה משותפת, עם שוויון מספרי בין הצדדים, ובה אמורים להיות מוסכמים הכללים לביצוע מינויים בכירים בשרות הציבורי, אותם המינויים הדורשים אישור ממשלה. עוד הוסכם כי שיבוץ המינויים יחל אחרי שיחלפו 100 ימים מהשבעת הממשלה. כלומר השבוע.

אולם סדרת החוקים שחלה על מינויים במדינה, לא תוקנו כדי להתאים להסכם, וכך למין הרגע שההסכם מופר ואף מבוטל, הכל יהיה פרוץ. בליכוד חוששים שניסנקורן ימנה ועדת איתור בראשות מנכ"ל המשרד, עו"ד שימי בראון, וכל מינוי שיצא תחת אותה הוועדה יזכה להתנגדות של הליכוד.

במקביל, במסגרת שורת העתירות שהוגשו נגד הממשלה ה-35, אותן עתירות בהן אישר בג"ץ לנתניהו לכהן כראש הממשלה על אף המשפט הפלילי, הביעו השופטים (בעל פה) התעניינות מוגברת בשיטת המינויים החדשנית, ואף רמזו שאי מילוי חובת הממשלה למנות מאן דהוא לתפקיד, עשויה להגיע לרמת מחדל שלטוני. לדוגמה, העובדה שאין מזה כשנתיים מפכ"ל למשטרת ישראל ובתפקיד מחזיק ממלא מקום, הינה דבר בלתי ראוי, הם רמזו.

כך גם העדרו של פרקליט מדינה, והעובדה שהיועץ המשפטי לממשלה מחזיק זמן ממושך גם בתפקיד הפרקליט, אינה עניין תקין. גם שם יתקשו הליכוד וכחול לבן להגיע להסכמה, והנושא עשוי להגיע לפתחו של בג"ץ תוך זמן קצר, בטח אם התנועה לאיכות השלטון (או עותרים ציבוריים אחרים) יזהו התערבות של נתניהו ו/או הימנעות מכוונת ממינוי בעל תפקיד.

האמת היא שמרגע שנחתם ההסכם הקואליציוני המסובך ולמן הדקה שהוא נחשף לציבור, אפשר היה לראות בתוכו את הכשלים, החסמים, המגבלות, והאופנים הרבים בהם הוא ישתק את הממשלה ה-35. רבות נכתב על כך בחודשים האחרונים, והמציאות עגומה אף יותר ממה שנחזה.