עושים שלום בטוח? מה צפוי במאזן הכוח האזורי

ההסכם הצפוי עם איחוד האמירויות הערביות זרק לשיח הציבורי שלל אמירות לגבי שאלת היתרון הצבאי של ישראל באזור • איזה נשק יש לידידה החדשה מהמפרץ הפרסי? מי מוכר לה אותו, ומה זה בכלל QME? • המשרוקית עושה סדר

מטוס F–35 / צילום: לוקהיד מרטין
מטוס F–35 / צילום: לוקהיד מרטין

ימכרו או לא ימכרו? לצד הפנטזיות של ישראלים רבים על חופשה במלונות פאר בדובאי, ההסכם הצפוי עם איחוד האמירויות הערביות העלה גם לא מעט חשש מהשלכותיו על מאזן הכוח האזורי. האפשרות שארה"ב תקדם עסקאות למכירת נשק לידידה החדשה שיכרסמו ביתרון הצבאי של ישראל באזור נראית קרובה מתמיד. כפי שפורסם הבוקר בניו יורק טיימס, ממשל טראמפ מקדם מכירה של מטוסי F-35 לאיחוד האמירויות, למורת רוחה של ישראל שנהנית כיום מבלעדיות על מטוסי הקרב המתקדמים האלה באזור.

אבל איך בכלל קרה שיצרנית הנשק הגדולה בעולם נותנת דין וחשבון למדינת ישראל על מכירת נשק, ואיך הפך העיקרון הזה למקודש כל כך?

יחסים של יתרון יחסי

תפיסת הביטחון הישראלית מתבססת על הנחת יסוד מרכזית אחת: בשל ממדיה הקטנים, ישראל לעולם תהיה נחותה ביחס לשכנותיה מבחינה כמותית ומספרית ולכן היא חייבת לפצות על כך בפיתוח ושימור של יתרון צבאי איכותי. Qualitative Military Edge, או בקיצור - QME הוא מושג שמשמעותו היא היכולת לגבור על כל איום מצד כל ישות אחרת באמצעות שימוש באמצעים צבאיים המוחזקים בכמות מספקת, ואשר עולים על כל יכולת דומה של הישות האחרת. המושג הזה הפך לאבן יסוד בברית החמה שנרקמה בין ישראל לארה"ב, שלאורך השנים המשיכה, לפחות ברמה המוצהרת, לפעול לשימור יתרונה הצבאי האיכותי של ישראל ביחס לשכנותיה באזור.

האירוע שמסמן את ראשית היישום של מדיניות ה-QME מצד ארה"ב היה מכירת מטוסי הפנטום לישראל ב-1969, שאושרה בתמיכה רחבה של הקונגרס. ישראל הייתה המדינה הראשונה באזור שזכתה לרכוש את מטוסי הקרב. אמנם שנה לאחר מכן האמריקאים כבר מכרו אותם למדינה נוספת באזור - איראן - אך היא קיימה אז יחסים דיפלומטיים חמים עם ישראל. המצרים לעומת זאת נאלצו לחכות לרכישת פנטומים עוד עשור, לאחר שחתמו על הסכם השלום עם ישראל.

מקרה בולט נוסף בו זכתה ישראל לקדימות היה ב-1980 כשרכשה מארה"ב מטוסי קרב מתקדמים מדגם F-16. גם הפעם מצרים נאלצה להמתין שלוש שנים עד שקיבלה את זכות הרכישה. למרות שהשלום כבר פרץ בין המדינות באותן שנים, הקפידה ארה"ב להמשיך ולשמר את היתרון היחסי של ישראל.

התמיכה האמריקאית בישראל בשנים הללו, תוך ויתור או דחייה של עסקאות נשק משמעותיות, לא נבעה כמובן רק מאהבת מרדכי. במפה שחילקה את העולם בשנות המלחמה הקרה ישראל הייתה בת ברית משמעותית ביותר של האמריקאים במזרח התיכון. אמנם רק חצי סיכה, אך היתרון הצבאי האיכותי שלה הפך את ישראל לכוח צבאי גדול בהרבה מסך חלקיו.

על אף ששמירה על ה-QME של ישראל נותרה תמיד המדיניות האמריקאית המוצהרת, היא לא תמיד התיישבה עם האינטרסים של ארה"ב באזור. שינוי בנטיית הלב האמריקאית ניכר בתקופתו של הנשיא רונלד רייגן בשנות ה-80, כאשר הממשל האמריקאי עמל לטפח את קשריו עם בית המלוכה הסעודי. כך, ב-1981 מכרה ארה"ב לסעודים את מערכת הרדאר המוטסת AWACS, שהייתה עדיפה על כל מערכת דומה שהייתה בידי ישראל אז, ושחקה את היתרון הצבאי האיכותי שלה באזור.

בואי נעשה את זה רשמי

למרות שבפועל היו לעתים נסיגות מעיקרון ה-QME, בשנות ה-2000 החליטו האמריקאים לקבוע מסמרות חקיקתיים במה שהיה במשך עשורים בגדר מדיניות מוצהרת. המונח QME הוכנס לראשונה לחוק אמריקאי מ-2008 שנועד לחדד את כללי הסחר בנשק של המדינה. באותה הזדמנות תוקן גם חוק היצוא הביטחוני, כך שיבטיח שמכירת נשק למדינות במזרח התיכון תעשה תוך הבטחת היתרון האיכותי של ישראל באזור.

ב-2012 עבר בקונגרס חוק נוסף שהבטיח את התמיכה האמריקאית בישראל על בסיס מדיניות שימור היתרון האיכותי. חוק זה התמקד פחות במגבלות על מכירת נשק למדינות אחרות ויותר בסיוע הביטחוני הישיר שארה"ב התחייבה להעביר לישראל. ב-2014 עבר גם חוק השותפות האסטרטגית ארה"ב-ישראל שתיקן את חוק היצוא הביטחוני. החוק קבע כי כל מכירת נשק למדינות במזרח התיכון תחייב הערכה לגבי השפעתה על מאזן הכוחות האזורי ולגבי יכולתה של ישראל להגיב לשיפור הצבאי של המדינה לה נמכר הנשק.

יחסי, אבל לא אקסקלוסיבי

הריכוך של חוק היצוא הביטחוני לא צריך להפתיע. למרות הידידות האמיצה עם ישראל, לארה"ב יש עדיין אינטרסים רבים נוספים במזרח התיכון עתיר הנפט והסכסוכים. יש באזור מדינות גדולות בהרבה ועשירות בהרבה מישראל, שמהוות לא רק בנות ברית צבאיות רצויות של ארה"ב אלא גם שווקים מניבים עבור יצואנית הנשק הגדולה בעולם. לכן, הסדרת היחסים בין ישראל למדינות באזור היא לא רק הזדמנות של הנשיא אמריקאי לזכות בפרס נובל לשלום, אלא גם הזדמנות להתיר חלק מן המגבלות על עסקאות נשק.

אחת מצרכניות הנשק הגדולות באזור היא ידידתה הרשמית החדשה של ישראל - איחוד האמירויות. לפי דו"ח של ארגון SIPRI השוודי, בשנים 2019-2015 היא הייתה רוכשת הנשק השמינית בגודלה בעולם, עם נתח רכישות של 3.4% מסך הרכישות. לשם השוואה, ישראל הייתה הצד הרוכש ב-2% בלבד מעסקאות הנשק בעולם באותה תקופה. עד סוף שנות ה-90 רכשה איחוד האמירויות נשק בעיקר מצרפת ובריטניה, אך מאז 2004 הפכה ארה"ב לספקית הנשק העיקרית שלה. לפי דו"ח של ארגון PAX בין 2007 ל-2016 היא רכשה מארה"ב ציוד צבאי בשווי 6.7 מיליארד דולר.

גידול-חד-בתקציב-הצבא
 גידול-חד-בתקציב-הצבא

הרכישות האלה הפכו את צבא איחוד האמירויות לאחד מהצבאות המתקדמים והמשוכללים בעולם. ב-2005 ההוצאה הצבאית במדינה עמדה על 3.7% מהתמ"ג, שהם מעט יותר מ-10 מיליארד דולר. ב-2013 הוא כבר עמד על 6.1% - יותר מ-25 מיליארד דולר. עיקר ההשקעה היא בחימוש החיילות: לאמירויות יש צי של כ-150 מטוסי קרב, רובם מדגם F-16 שרכשה מארה"ב, ועוד עשרות מסוקי קרב. יש לה גם ספינות מלחמה ואלפי כלים יבשתיים ממוגנים.

את, אני והמלחמה הבאה

ההתחמשות המסיבית של איחוד האמירויות משרתת את האמריקאים לא רק מבחינה כלכלית, שכן היא הרבה יותר מלקוחה גדולה, אלא גם אחת מבנות הברית הצבאיות הנאמנות ביותר של ארה"ב באזור. היא הייתה חלק מהקואליציה הבינלאומית שהובילה ארה"ב נגד עיראק במלחמת המפרץ הראשונה ב-1991, וב-1994 חתמו שתי המדינות על הסכם הגנה. בהמשך היא גם תמכה בארה"ב במלחמות באפגניסטן ב-2001 ובעיראק ב-2003, וב-2014 חברה לקואליציה האמריקאית במלחמה נגד דאע"ש.

הנשק הרב שרכשה שירת את איחוד האמירויות גם בשורה של התערבויות בסכסוכים אזוריים. ב-2011 למשל, היא שלחה סיוע צבאי לכוחות שהתנגדו למנהיג לוב לשעבר מועמר קדאפי. באותה שנה כוחות של האמירויות גם סייעו לצבא בחריין נגד ההתקוממות האסלאמית במדינה, וב-2014 הם חברו למצרים בתקיפה של מיליציות אסלאמיות שפעלו בלוב. איחוד האמירויות היא גם חברה מרכזית בקואליציה הצבאית בהובלת סעודיה שלוחמת במורדים החות'ים בתימן.

האם בקרוב יחוגו בשמי המזרח התיכון גם מטוסי F-35 של צבא איחוד האמירויות? ייתכן שגם הפעם הלחץ הישראלי ימנע את העסקה. אך הולך ומסתמן כי הכותרת שניתנה לתוכנית האמריקאית לאזור - "עסקת המאה" - טומנת בחובה יותר מרק טרמינולוגיה סמלית שלוכדת את רוחו של הנשיא, אלא כוונות עסקיות של ממש.