"הפסיקה המתירה לעובד לחשוף את שכרו תצמצם פערי שכר מגדריים"

רבות דובר בשבוע האחרון על פסק הדין של שופטת בית הדין האזורי לעבודה בנצרת, רויטל טרנר, שקבעה כי עובדים רשאים לחשוף את תנאי העסקתם, כולל את שכרם. זאת, גם אם חתמו על סעיף סודיות בחוזה העבודה עם המעסיק. כפי שדווח בשבוע שעבר ב"גלובס" בפסק הדין נקבע כי: "גובה שכרו של העובד ורכיביו אינם מידע השייך למעסיק בלבד, וככלל אין מדובר בסוד מסחרי של המעסיק. מדובר במידע פרטי השייך בצורה מובהקת יותר לעובד מאשר למעסיק". פסק הדין עסק בתביעה בסכום של כ-300 אלף שקל שהגישה חברת "אדריכלות נוף" נגד עובד שלה.

רבות דובר על פסק הדין אבל דומה שזווית אחת חשובה, נזנחה: השפעתו האפשרית של פסק הדין על פערי השכר בין גברים לנשים. עו"ד גלי זינגר, מנהלת המחלקה המשפטית בשדולת הנשים בישראל אומרת ש"ברגע שעובדים ועובדות יבינו כי חשיפת ושיתוף השכר שלהם תיטול את כוח המיקוח מהמעסיק, ותעביר אותו אליהם, נשים (וגברים) יקבלו שכר לפי כישוריהם ולא לפי המין שלהם". לדברי עו"ד זינגר, "נטילת הכוח מהמעסיק כפי שמאפשר פסק הדין תיטיב לא רק עם נשים, אלא עם עובדים ככלל, אולם היא חשובה במיוחד בהקשר צמצום פערי השכר המגדריים".

 השופטת טרנר / צילום: דוברות הרשות השופטת

אפליה נטו

בעיית פערי השכר המגדריים היא בעיה קשה ומערכתית של שוק התעסוקה. לפי נתונים של הלמ"ס, השכר החודשי הממוצע של אישה הוא כ-69% משכרו הממוצע של גבר. במונחים של שכר לשעה, אישה מרוויחה לשעה כ-85% משכר של גבר. הפער הזה נשאר כמעט קבוע לאורך שנים ארוכות.

עו"ד זינגר מציינת כי יש מספר סיבות לפערים בשכר בין גברים לנשים. לדבריה, אחת הסיבות המרכזיות היא אפליה נטו של נשים. "פעמים רבות, אישה מקבלת שכר נמוך יותר עבור אותה עבודה שגבר מבצע, או עבור עבודה שווה בעיקרה", היא מסבירה. "אפליה זו מקורה, בין היתר, בחלוקת העבודה המגדרית בבית והשפעתה על מיקומן של נשים בשוק העבודה, נורמות תעסוקתיות המקבעות את אי השוויון המגדרי כגון הערכת תפוקה על פי מספר שעות העבודה, כוח מיקוח נמוך יותר של נשים (ככלל, נשים מבקשות פחות כסף עבור עבודתן), דעות קדומות של מעסיקים לגבי יכולתן ונכונותן המקצועית של נשים לעבוד, ועוד".

יש בישראל חוק שקובע מפורשות שאסור להפלות לרעה נשים במתן שכר.
"חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, שחוקק מחדש ב-1996, לא הביא לצמצום פערי השכר. אחת הסיבות המרכזיות לכך, היא היעדר מידע בקרב העובדות בנוגע לאפלייתן. ברוב המקרים, נשים כלל לא יודעות שהן מרוויחות פחות מהגבר שעובד לצדן, באותו תפקיד. בנוסף, גם אם כבר את חושדת שאת מופלית בשכר יחסית לגבר שיושב לצדך, יש קושי רב בלהוכיח את קיומה של האפליה, כאשר המידע כולו נמצא אצל המעסיק".

"במקומותינו קיימת נורמה חברתית, שלפיה שכר זה לא משהו שחולקים עם אחרים, וודאי לא עם קולגות שלך לעבודה. הנורמה החברתית הזו השתרשה והונצחה, בין היתר, כתוצאה מסעיפים בהסכמי העבודה האוסרים על העובדים לגלות את השכר שלהם, ואף מטילים סנקציות קשות על העובדים במקרה של גילוי".

 עו"ד זינגר / צילום: דנה שמעוני

כוח המיקוח לעובד

למה פסק הדין של ביה"ד האזורי בנצרת כל כך חשוב בעינייך?
"פסק הדין הוא בעל חשיבות עצומה ופוטנציאל גדול ליצירת שינוי בפערי השכר המגדריים. ההכרה של ביה"ד לעבודה בכך שגובה שכרו של העובד ורכיביו הם מידע פרטי של העובד, שהעובד זכאי לגלותם, תביא, יש לקוות, לשינוי המיוחל. כאמור, ברגע שעובדות יבינו כי שיתוף השכר שלהן ייטול את כוח המיקוח מהמעסיק, ויעביר אותו אליהן, נשים (וגברים) יקבלו שכר לפי כישוריהם ולא לפי המין שלהם".

עם כל הכבוד לפסק הדין, עדיין מדובר בהחלטה של ערכאה נמוכה בסכסוך ספציפי שלא בטוח שתהיה לו השפעה רוחבית.
"אני מקווה שפסק הדין, שניתן בהקשר של תביעה שהוגשה בגין הפרת חובות אמון וחובת תום הלב של העובד, בכך שגילה את שכרו, בעודו מנהל מו"מ על מעבר לעבודה במקום אחר, יהיה סנונית ראשונה. סנונית שתביא לפסילה של סעיפים בהסכמי עבודה המונעים מהעובד לגלות את שכרו.

"סעיפים כאלה מנוגדים לתקנת הציבור ויש לפסול אותם, בדיוק כפי שלפני כ-20 שנים נפסלו סעיפי 'אי התחרות' שהגבילו עובדים לעבוד במקצוע שלהם, לאחר סיום יחסי העבודה".

(סע"ש, ביה"ד לעבודה בנצרת, 57327-01-18 מידות ומעשי נוף נגד מרדכי הרוש).