דוח חדש חושף כמה משלם הציבור על הזיהום התעשייתי

העלויות החיצוניות של המזהמים וגזי החממה הנפלטים על ידי התעשייה בישראל, הסתכמו בשנת 2019 ב-13 מיליארד שקל, כך עולה מדוח המפל"ס (נתוני מרשם הפליטות לסביבה) השנתי אותו מפרסם הבוקר (ב') המשרד להגנת הסביבה, על בסיס דיווחי ניטור של כ-570 המפעלים הגדולים בישראל. יחד עם זאת, בשנת 2019 חלו הפחתות של 11% עד 61% בפליטות לאוויר.

המשרד להגנת הסביבה מפרסם זאת השנה השמינית את מרשם הפליטות לסביבה של המפעלים בישראל, הכולל מידע אודות פליטות מזהמים לאוויר, לים, לקרקע ולמקורות מים. הדוח בודק פעילותם של מפעלים להם השפעה סביבתית: בתי זיקוק, תחנות כוח, מתקנים להפקת דלק, תעשיות כימיות שונות, מפעלים, תעשיות דוגמת מפעלי מזון ומשקאות, מחלקות, משחטות, לולים, מדגים ועוד. בסך הכל, נכללו השנה בדוח 569 מפעלים.

עלויות חיצוניות הן למעשה 'תג מחיר' לפליטות לסביבה, שמשקלל עודף תחלואה ותמותה מוקדמת בשל זיהום סביבתי, ימי אשפוז, פגיעה במערכות הטבעיות ועוד. לפי חישובים שביצעו לראשונה במשרד להגנת הסביבה, העלויות החיצוניות של פליטות לאוויר לשנת 2019 מסתכמות ב-13 מיליארד שקל - 6.2 מיליארד שקל מפליטת חומרים מזהמים ו-6.7 מיליארד שקל מפליטת גזי חממה.

זאת, בזמן שעשרת הפולטים הגדולים של מזהמים לאוויר, הם האחראיים ל-73% מסך העלויות החיצוניות: תחנת כוח אורות רבין, נשר מפעלי מלט ישראלים ברמלה, תחנת הכוח רוטנברג באשקלון, רותם אמפרט נגב, פיניציה תעשיות זכוכית בנוף גליל, תחנת הכוח דוראד אנרגיה באשקלון, מלט הר טוב בבית שמש, פז בית זיקוק אשדוד, בז"ן בחיפה, ומחז"מ גזר של חברת החשמל.

המפל"ס משמש כלי מרכזי לזיהוי מגמות של פליטות מזהמים והעברת פסולת בישראל, באופן המאפשר למשרד להגנת הסביבה כדי להדק את פעילות הפיקוח, וכך גם לקבוע צעדי מדיניות. מבנה המפל"ס דומה לזה הנהוג במדינות ה-OECD, מה שמאפשר גם השוואה בין המדינות. בשנת 2013, כעשור לאחר שנחתם פרוטוקול המחייב את המדינות לפרסם דוח המפרט בשקיפות את הפליטות לסביבה, חתמה עליו ישראל והחלה למעשה לבצע את הבחינה המשווה.

הסקטור המזהם ביותר בישראל

סקטור האנרגיה מוסיף להיות הסקטור המזהם בישראל, בשל השימוש בדלקים מאובנים, הפוגעים באיכות האוויר ומאיצים את משבר האקלים; בשנת 2019 נרשמה עליה של 1.5% בפליטת פחמן דו חמצני מתחנות הכוח. לפי המשרד להגנת הסביבה, בעוד שבמדינות המפותחות פחתו פליטות הפחמן דו חמצני מענף האנרגיה בשנת 2019. זאת, בעיקר בשל צמצום השימוש בפחם (הפחתה של 15%), מעבר לאנרגיה מתחדשת, מזג אויר מתון והתמתנות הצמיחה.

ואולם, הרי שבישראל פליטות אלה עלו ב-1.5%, מאחר ושיעור השימוש באנרגיות מתחדשות עלה מ-%3 ל-%5 בלבד בשנת 2019, בעוד שקצב עליית צריכת הדלקים, לרבות גז טבעי, גבוה יותר. בכלל המדינות שאינן מפותחות, לשם השוואה עלתה הפליטה ב-1.7%, ובסין ב-2.3%. בארה"ב נרשמה הפחתה של 2.9%, ובגרמניה 8%.

המגמה בה חל השנה שינוי לרעה לפי הדוח, היא פליטת גזי החממה, שעלו ב-2% בשנת 2019 לעומת 2018. הסבר אחד לכך הוא הגידול באוכלוסייה, ומכאן גם גידול בתצרוכת האנרגיה. הסבר נוסף עלול להיות נעוץ בפליטות גזי חממה בייצור והפקת הגז הטבעי, המצוי בתהליך גדילה על חשבון הפחם המזהם; המשרד להגנת הסביבה לא מודד באופן רציף את פליטות המתאן, גז החממה העוצמתי ביותר, לאורך כל שרשרת הייצור של הגז. זאת, בזמן שלפני מספר חודשים, דו"ח של ארגון אדם טבע ודין מצא שהשימוש בגז טבעי צפוי להגדיל את פליטות המתאן בישראל בשיעור שנתי של 8%.

תמרור אזהרה נוסף העולה מן הדוח הוא פליטת תחמוצות החנקן בישראל, הגבוהה פי שניים לנפש מאשר הממוצע באיחוד האירופי, למרות שהופחתה ב-11%. תחמוצות החנקן נפלטות לאוויר בשריפה של דלקים מאובנים, מאבורות של תחנות כוח, תהליכי שריפה תעשיתיים, כלי רכב, תנורי חימום המוסקים בדלק ועוד. תחבורה מזהמת הנשענת על דלקים מאובנים, תורמת 46% מתחמוצות החנקן, ואילו ייצור חשמל ממקורות מזהמים - 36%. לפי המשרד להגנת הסביבה, מחד, מקור המרכזי לפליטות תחמוצות חנקן לאוויר הוא תחנת הכוח הפחמית בחדרה, שבה עדיין חלק מיחידות הייצור פועלות ללא מתקנים מתקדמים להפחתת תחמוצות חנקן ותחמוצות גופרית.

הפסולת שלנו, לפי הדוח, נותרת בלא פתרון כאשר בישראל גדולה האוכלוסייה באופן משמעותי, ונחשבת לאחת האוכלוסיות המייצרות את כמות הפסולת הגבוהה ביותר לנפש (1.7 קג לאדם ביום לפחות). בשנת 2019 נרשמה בנתוני המפל"ס עליה של 2% בלבד בשיעור מיחזור פסולת עירונית מעורבת ל-29.5% (מדובר בדיווחי תחנות המעבר בלבד, ולא בכלל הפסולת המעורבת בארץ, כך שהנתון הגולמי הינו אף נמוך יותר). הגדילה המצומצמת, עם זאת, בוצעה בשל הגברת פעילות מתקן ה-RDF למיון פסולת מעורבת וייצור דלק מוצק לתעשיית המלט בפארק המיחזור חירייה. ואמנם, בתחום פסולת הבניין חלה עליה של 18% בכמות הפסולת המטופלת בשנת 2019 ועלייה מצטברת של 169% משנת 2014, בעקבות הקמת תחנות מעבר חדשות והגברת פעילות הפיקוח והאכיפה של המשרד להגנת הסביבה.

מנסים לשמור על האוויר נקי

כיצד השתנו הפליטות לאוויר? הדוח, מציג הפחתות בפליטת חומרים מזהמים לאוויר בשיעורים של 11% עד 61% בהשוואה לשנת 2018. בין השנים 2012 ל-2019 מוצגות הפחתות של עד 78%, בעקבות יישום דרישות המשרד להגנת הסביבה בהיתרי הפליטה של המפעלים, וכן עקב הגברת השימוש בגז טבעי וצמצום השימוש בפחם לייצור חשמל.

כמות פליטת חומרים חשודים או מוכרים כמסרטנים במפל"ס (כולל אסדות לוויתן, תמר, ומרי-בי שהפסיקה לפעול במאי אשתקד) בשנת 2019 פחתה ב-61% מהכמות שדווחה בשנת 2018. ללא הפליטות מהשריפות שהתרחשו במטמנות בשנת 2018 ההפחתה היא של 51%. זאת, לפי המשרד להגנת הסביבה, בשל התקנת מערכת להשבת פליטות לאוויר באסדת תמר, לפי דרישת המשרד, המפחיתה 98% מהפליטות. הפליטות השגרתיות (לא כולל תקלות / שריפות) פחתו במצטבר משנת 2012 ב-55%.

יחד עם זאת, ראוי לציין כי אסדת תמר פועלת ללא היתר פליטה יותר מ-7 שנים. לאחרונה, פנה ארגון "שומרי הבית" למשרד להגנת הסביבה, והודיע כי ככל שלא יונפק היתר פליטה עד סוף ספטמבר, יאלץ לעתור לבית המשפט. לפי שומרי הבית, "לא ברור כיצד פליטות המתאן המדווחות באסדת תמר פחתו, שעה שעדיין לא פועל לפיד באסדה זו ובעת תקלות מתקיים נישוב קר, הדיגומים שנעשו כאמור מעלה אינם מספקים ולא בוצעו על ידי מעבדות מוסמכות וכן אין מגבלת פליטה לאסדה, שכן היא עובדת ללא היתר פליטה".

מתכות חשודות או מוכרות כמסרטנות (ניקל, עופרת, כספית, קובלט, ארסן ועוד): כלי השיט בנמלים השונים בישראל תורמים 74% מהפליטה - אחוז גבוה בפער עצום על פני יתר התעשיות, בעוד שהתעשייה תורמת 10%, סקטור ייצור החשמל 12%, ו-4% אחרים לא ממקורות אחרים. חלקם של כלי השיט והנמלים, יחד עם זאת, אינו מסתכם רק בכך; אלו תורמים 20% מפליטות תחמוצות הגופרית בישראל, כאשר תקינה חדשה של ארגון הספנות העולמי הייתה אמורה להיכנס לתוקף בראשית ינואר - באיחור, אל עדיין נמצאת בשלבי אימוץ בישראל ולא מוטמעת.

פליטת חומרים אורגניים נדיפים ללא מתאן (NMVOC) למפל"ס (כולל אסדות לוויתן, תמר, מרי-בי) פחתה ב-33% בשנת 2019 ופחתה במצטבר ב-34% משנת 2012. הפליטות השגרתיות פחתו ב-30% בשנת 2019 ובמצטבר משנת 2012 פחתו ב-36%. כמות הפליטה מענפים הנדרשים בהיתר פליטה לאוויר פחתה ב-25% בשנת 2019 ביחס לשנה שקדמה לה, וב-53% במצטבר משנת 2012. ההפחתה בפליטת NMVOC בשנת 2019 נובעת בעיקר מיישום דרישות הפחתה של המשרד להגנת הסביבה להתקנת מערכת להשבת פליטות לאוויר באסדת תמר וכן מיישום דרישות להפחתות בבז"ן, בכרמל אולפינים וברותם אמפרט נגב ומצמצום פעילות בצ.ל.פ תעשיות.

בתעשיות המצויות במפרץ חיפה, אותו פועלת לפנות השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל, התרחשו הפחתות מצטברות בפליטת חומרים מזהמים לאוויר של 48% עד 88% משנת 2012, כאשר בשנת 2019 נרשמו הפחתות של 9% עד 45% - לרבות ירידה של 26% בפליטות תרכובות אורגניות נדיפות למעט מתאן (NMVOC), בשל הפחתות בבז"ן וכרמל אולפינים. פליטת חומרים חשודים או מוכרים כמסרטנים לאוויר במפרץ חיפה ירדה בשנת 2019 ב-35% עקב הפחתות בבז"ן ובכרמל אולפינים, וב-87% במצטבר משנת 2012.

האם הדוח "נקי מדי"?

המפעלים בישראל, לפי הדוח, במגמת מעבר לשימוש בגז טבעי; מספר מדווחי המפל"ס שהם צרכני מזוט ירד ב-28% בין השנים 2012 ל-2019, מ-102 ל-73 מפעלים). כמות צריכת המזוט של מדווחי המפל"ס ירדה ב-88% בתקופה זו. כמות צריכת המזוט של מדווחי המפל"ס פחתה ב-27% בשנת 2019. מספר מדווחי המפל"ס שהם צרכני גז טבעי עלה ב-166% בין השנים 2012 ל-2019 - מ-24 ל-64 מפעלים). כמות צריכת גז טבעי של מדווחי המפל"ס עלתה ב-182% בתקופה זו. כמות צריכת גז טבעי של מדווחי המפל"ס עלתה ב-26% בשנת 2019.

עוד עולה מהדוח כי תחבורה לסוגיה תורמת 34% מהפליטה לאוויר של חומר חלקיקי עדין מרחף שקוטר חלקיקיו קטן מ-10 מיקרומטרים (מזהם PM10), שריפות שונות תורמות 30% והתעשייה תורמת 21%. בתוך כך, הפליטות פחתו ב-19% בשנה החולפת, כאשר רוב ההפחתה נובעת מעדכון הנחיות חישוב פליטות הלולים המתועשים. בנתון זה, ישראל נמצאת גבוה מעל מדינות רבות בעולם; ערך הפליטות לנפש בישראל עומד על יותר מ-80, לאומת פחות מ-20 בהולנד, וקצת יותר מ-20 בגרמניה, בריטניה, ופחות מ-5 בשווייץ.

באשר להזרמות לים, בשנת 2019 דיווחו 45 מפעלים על הזרמה לים - 40 לים התיכון וחמישה לים המלח. 99.8% מהכמות המוזרמת לים המלח בכל השנים ו-%90 מהכמות המוזרמת לים התיכון בשנת 2019 הנה

מלחים (כלוריד ונתרן). שאר המזהמים הם בעיקר פחמן אורגני כללי וחנקן כללי. מרבית ההזרמות לאורך השנים לפי המפלס, הן בהליך ייצור הדשנים בים המלח (בין 100 ל-200 אלפי טון), וכ-50 אלף טון ומטה מקורם במט"שים עירוניים ותעשיתיים המזרימים לים התיכון. בשנת 2019 חל גידול לעומת 2018 בפליטה לים המלח, וירידה קלה בפליטות המט"שים לים התיכון. הנחל אליו מוזרמים תוצרי הלוואי הרבים ביותר הינו נחל חרוד המצוי בבית שאן, ולאחריו נחל שורק.

פרופ' עדי וולפסון, מומחה לאקולוגיה מהמכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון, אומר על ממצאי הדוח כי "דוח המפל"ס מציג הפחתה מבורכת בפליטות מזהמי אוויר, וגם את חישוב העלות של ההשפעה שלהם על הבריאות והסביבה. אבל הדוח נקי מדי, ולא מציג פליטות אמינות של זיהום מנמלי הים, או כשלים כגון הוויתור המתמשך לחברת חשמל על התקנת אמצעים להפחתת פליטות או העבודה שאסדת תמר פועלת כבר שנים ללא היתר פליטה קבוע. הדוח גם מצביע על העובדה שפליטות המזהמים לא מתחלקות באופן שווה בין ערי ישראל ואזרחי ישראל, ושפליטות גזי החממה בישראל ממשיכות לעלות".

"סבורים כי הגיע זמננו להפסיק להשתמש בדלקים מאובנים"

לראשונה, ארגוני הסביבה הפועלים בישראל עיינו בדוח בטרם פרסומו, ומדגישים נקודות אליהן כדאי להפנות את תשומת הלב; בארגון "אדם טבע ודין" אומרים; "רואים הפחתת פליטות ממפעלים כתוצאה ממעבר לגז טבעי וכתוצאה מהחלת חוק אויר נקי. עם זאת, בצד הקשיים והאתגרים, ניתן לראות את מפעל נשר רמלה המדורג במקום השני ברמת העלויות החיצונית הנגרמות מזיהום האוויר שהוא גורם ונאמדות ב-818 מיליון שקל בזיהום אויר ו-396 מיליון שקלים בגזי חממה בשנה. לאותו מפעל עומד המשרד להגנת הסביבה לתת הקלות בהיתר הפליטה שלו. אנו מתנגדים למתן היתר הפליטה אשר אינו עומד בחוק אויר נקי. אותו משרד שמפרסם את הדו"ח המעיד על התנהלות שערורייתית של מפעל נשר רמלה הוא זה שמאפשר זאת. המונח עלויות חיצונית, מבטא פגיעה קשה ויומיומית בבריאות הציבור המתבטאת בתחלואה ותמותה ממחלות קשות".

באשר לפליטת המתאן, אומרים באדם טבע ודי כי "פליטת המתאן המדווחת למפלס היא רק 13 אחוזים מהפליטה הארצית. טוב יעשה המשרד להגנת הסביבה אם יתחיל למדוד ולהעריך את פליטות המתאן האמיתיות בישראל לאורך כל מערכת הגז בארץ מהבארות ועד לצרכנים הסופיים. אם הדבר יעשה, יגלה המשרד שהגז הטבעי אינו גורם להפחתה של גזי חממה ולפיכך יש להשקיע את כל תשומת הלב באנרגיות מתחדשות ובהתייעלות אנרגטית ולא בהמשך פיתוח מערכת הגז".

במנהלת ארגוני הסביבה בחיפה אומרים הבוקר: "בדוח מרשם פליטות לסביבה שהגנ"ס מפרסם הבוקר, בולט כי ירידות בזיהום סביבתי מתאפשרות רק הודות ל-1. אכיפה ופיקוח אפקטיביים - אותם צריך לחזק ולהגביר. 2. סגירת מפעלים - כפי שקרה במהלך השנתיים האחרונות במפרץ חיפה בסגירת מפעל שמנים בסיסיים חיפה וחיפה כימיקלים". לפי מנהלת הארגונים, "נערכה בדוח המפל"ס השוואה בין ארבעה אזורי תעשייה אינטנסיביים בכל הארץ ונמצא כי מפרץ חיפה נמצא גבוה מעל רמת חובב שהוגדרה כאזור לתעשייה מזהמת גם בשל מרחק מהאוכלוסייה".

בעמותת שומרי הבית, טוענים כי הטענה לירידה הדרמטית של 98% בפליטות המזהמים באסדת תמר "אינה מגובה בדיגומים מספקים, כאשר אלו בוצעו על 3 ארובות מחממים ביום אחד בלבד, חלק מהמזהמים נבדקו בארובה אחת בלבד והתוצאות נבדקו על ידי מעבדות בלתי מוסמכות". יתר על כן, הארגון מסב את תשומת הלב לשיטת המשרד להגנת הסביבה לחישוב העלויות החיצוניות של המזהמים וגזי החממה. "לשיטת ה-OECD - העלויות מגיעות לסך גבוה בהרבה, של כ- 27 מיליארד שקל. בין אם נאמץ את שיטת החישוב המקומית או את זו האירופאית, אנו סבורים כי הגיע זמננו להפסיק להשתמש בדלקים מאובנים ובכך לחסוך לא רק עשרות מיליארדי שקלים בשנה, אלא גם כ- 2,600 חיי ישראלים מדי שנה בשנה, על פי תחשיבי ה- OECD".